♦ המערער הוא סוכן ביטוח מורשה שעסק בעיקר בשיווק ומכירה של פוליסות ביטוח חיים וביטוח מנהלים עבור חברת הביטוח "מגדל", זאת משנת 1989. במסגרת קשרי העבודה בין המערער לחברת "מגדל", התחייב המערער לעבוד עם חברת הביטוח באופן בלעדי ובשל כך הוא נמנע מלמכור פוליסות ביטוח של חברות אחרות. לטענתו, כספים שולמו לו בשל התחייבותו לבלעדיות.
♦ לטענת המערער, תשלומים אלה הם בבחינת "מענקים הוניים" אשר אינם מחויבים בתשלום ביטוח לאומי. לטענתו, טעה בית הדין האזורי בקביעתו, שהסדר זה לא הוכח בשל כך שהדבר לא השתקף בחוזה העבודה שכן ההסדר היה מעוגן בהסכם בעל-פה. לטענתו, לא היה כל בסיס לקבוע שחברת "מגדל" התנדבה לשלם למערער כספים. לטענתו, בית הדין לא נתן דעתו למערכת היחסים בינו ובין חברת "מגדל", שמקורה בהסכם בעל פה, שהיא היתה הבסיס לקבלת המענק ההוני. לטענתו, טעה בית הדין בכך שלא הסתמך על ההסכמות העובדתיות שהושגו בבית הדין האזורי.
♦ לטענת המשיב, המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי.
בית הדין הארצי לעבודה: כב' הש' ע.רבינוביץ, כב' הש' י.פליטמן, כב' הש' ש.צור, נציגי העובדים והמעבידים
♦ בתחום העבודה ומשלח היד, הכנסה שוטפת המתקבלת מהשקעת עבודה נחשבת כהכנסה "פירותית". אדם משקיע את נכסי ההון שלו - ידע, השכלה, כישורים, זמן, ועוד - והתשלום השוטף עבור אלה הם הכנסת ה"פירות". בצד אלה, יכולים להתקיים מצבים בהם משולמים לאדם, במסגרת משלח ידו, סכומי כסף עבור "נכסים" שלו שאינם כרוכים בהשקעת עבודה שוטפת. כך, לדוגמה, ייתכנו מצבים בהם ישולם לאדם, בקשר להתקשרות שוטפת עימו, גם תשלום עבור מוניטין, או עבור התחייבותו שלא לעבוד עם אחר (בלעדיות) או עבור ויתור על חוג לקוחות וכולי.
בתחום משלח היד, ההכנסה הפירותית היא הרווחת והמקובלת. לעומתה, ההכנסה ההונית היא החריג ועל הטוען לקיומה הנטל להוכיחה. דרכי ההוכחה יכולות להיות מגוונות ופשיטא שהמקור העיקרי לכך הוא ההסכם שבין הצדדים הנוגעים לדבר. אם לאמיתו של דבר שולם סכום כסף עבור נכס "הוני" (מוניטין, בלעדיות, חוג לקוחות וכו'), הרי הדבר אמור להשתקף בהסכם על כך. אכן, ייתכן שהסכם בין הצדדים יהיה גם בעל פה, אלא שאז, יהיה קשה יותר להוכיח את טיבו של התשלום. במקרה שכזה, ניתן לבחון את קיומם של מאפיינים המיוחדים לתשלום עבור נכס "הוני", כגון - קיומו של תשלום חד פעמי, תשלום המבוצע מראש, הגדרתם ותיאורם של הסכומים המשולמים, וכיוצאים באלה מאפיינים המיוחדים לתשלום עבור נכס "הוני". במקרה שכזה, ניתן להיעזר כמובן גם בעדות מפורשת המתייחסת לתשלום מסויים כתשלום עבור נכס "הוני".
♦ לעניין תשלום דמי ביטוח לאומי קיימת זיקה ברורה בין חוק הביטוח הלאומי ובין פקודת מס הכנסה. זיקה זו מעוגנת בהוראות פרק ט"ו לחוק הביטוח הלאומי העוסק בדמי ביטוח. סימן ב' לפרק ט"ו האמור קובע , כי ההכנסה לעניין חובת תשלום דמי הביטוח תהא מבוססת על נתוני מס הכנסה (ראו דב"ע נה/234-0 אביד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"א, 518, 528). כך, סעיף 344 קובע כי הכנסתו החודשית של "עובד" תראה כהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה ואילו סעיף 345(א) קובע כי הכנסתו החודשית של "עובד עצמאי" תראה כהכנסתו מהמקורות המפורטים בפיסקאות (1) ו-(8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. בהתאם לאותו עקרון, קובע סעיף 345(ב) לחוק הביטוח הלאומי, לגבי עובד עצמאי, לאמור:
♦ "(ב) - (1)ההכנסה בשנה השוטפת תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה לפני כל פטור, ניכויים וזיכויים לפי פקודת מס הכנסה...".
♦ מכאן, שהמפתח לקביעת הסכום תשלום דמי הביטוח הלאומי היא שומת מס הכנסה, על כל הקביעות העובדתיות העומדות בבסיסה.
♦ בענייננו, אין חולק כי רשויות מס הכנסה לא הכירו בהכנסות להן טוען המערער כהכנסות "הוניות" שאינן טעונות תשלום מס הכנסה אלא כהכנסות פירותיות ולכן קביעה זו היא המחייבת גם לעניין תשלום דמי הביטוח הלאומי. מטעם זה בלבד, דין הערעור להידחות.
מעבר לצורך, וגם אם נבחן את טענות המערער לגופן, המסקנה הברורה היא שלא הוכח כי התשלומים להם טוען המערער הם בעלי אופי "הוני".
תוצאה:
הערעור נדחה.
ניתן ביום 24.1.10
ב"כ המערער: ר.מילרד, עו"ד.
ב"כ המשיב: ח.שחר, עו"ד.