♦ עובדות: חברת שיקום פועלי בניין בע"מ, (להלן:"המערערת"), הנפיקה שטרי הון לקרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות-אגודה שיתופית בע"מ (בניהול מיוחד), (להלן:"הקרן"), המסווגת לצורכי החוק כמלכ"ר.
הערעור מוגש על החלטת מע"מ ת"א לחייב את המערערת בתשלום מע"מ על פי חוק מס ערך מוסף תשל"ו- 1975 (להלן: "החוק"), בגין הריבית הרעיונית שצמחה לה, לכאורה, כתוצאה מהנפקת שטרי ההון.
♦ המערערת הוקמה בשנת 59 והינה בבעלות מלאה של הקרן ורשומה כעוסק מורשה לצורכי החוק.
בעת הקמתה הקרן החזיקה במניות המערערת בשיעור 50% והסתדרות העובדים הכללית (להלן: "ההסתדרות"), באמצעות חברת העובדים השיתופית, במניות בשיעור 50% וכן במניות שליטה.
נכון לינואר - פברואר 99 הייתה המערערת איגוד מקרקעין, כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג – 1963. בשנת 96 מינה הממונה על שוק הביטוח מורשה לקרן. בפברואר 98 הגישה הקרן עתירה, בה התבקש בית המשפט להצהיר, כי הקצאת מניות המערערת לחברת העובדים השיתופית בשנת 59 היא בטלה מעיקרה (ת.א. 200/98 בבית משפט מחוזי ת"א).
♦ לאחר פניות הממונה המורשה של הקרן לנציבות מס הכנסה והחלטה מקדמית של נציב מס הכנסה, באשר למיסוי הסדר פשרה שהסתמן בתיק, נחתם ביום 28.2.99 הסכם פשרה בין הצדדים לתיק. כתוצאה מהסכם פשרה זה העמידה הקרן לטובת המערערת 12 מיליון ₪ לצורך תשלום שהיה על המערערת לשלם להסתדרות, כאמור בביאור 10 לדוחות המערערת לשנת 2003. המערערת הנפיקה לקרן שטרי הון כנגד העברה כספית זו והעברות כספיות נוספות. שטרי ההון לא היו צמודים ולא נשאו ריבית. בשלב שבו הוגשה הרשימה המוסכמת, כבר הוסכם על ידי המערערת, כי הסכומים שהעבירה הקרן למערערת היו בגדר הלוואות.
♦ בשומה נשוא הערעור חייב המשיב את המערערת במע"מ לשנים 2001 – 2004, בגין ריבית רעיונית על הלוואות, בסכום כולל של 21,455,000 ₪ שקיבלה מהקרן.
♦ כמו כן קבע המשיב, כי שטרי ההון אשר הנפיקה המערערת לקרן הן הלוואות הנפרעות בסכומים שונים. לכן הוחלט לראות בתקבולים אותם קיבלה המערערת מהקרן כחלק ממחיר העסקאות, בהתאם להוראות סעיף 12 (א) לחוק ולחייב את המערערת בגין הכנסתה מריבית והפרשי הצמדה רעיוניים.
רשימת הפלוגתאות אשר הוגשה ע"י הצדדים באוגוסט 2008:
פלוגתא א': האם החלטת המערערת מיום 03/07, המשנה את תנאי שטרי ההון באופן רטרואקטיבי, רלבנטית לצורך הכרעה בערעור?
♦ פלוגתא ב': האם אי תשלום ריבית והפרשי הצמדה הוא בגדר "תרומה, תמיכה או סיוע אחר", כהוראת סעיף 12 לחוק ולכן ייחשב כחלק ממחיר עסקאותיה של המערער, או שמא, אין בסיס לחיוב המערערת במע"מ?
♦ פלוגתא ג':אם ייקבע, כי ההחלטה מתאריך 03/07 רלבנטית לצורך הכרעה בתיק, האם חל החיוב במע"מ לגבי מלוא סכום השומה, על בסיס מצטבר, או שהחיוב במע"מ הינו על בסיס מזומן.
ביה"מש מחוזי ת"א כבוד השופטת ד. קרת-מאיר:
♦ פלוגתא א': יש לבחון את מהותה של ההחלטה. המשיב ציין בסיכומיו, כי לא הוגשה בקשה לתיקון דוחות באופן רטרואקטיבי. אולם, אין ספק כי מבחינה מהותית יש לראות בבקשה להסתמך על החלטת הדירקטוריון על מנת לבטל את השומה שנקבעה כדין בקשה לתיקון דוחות באופן רטרואקטיבי. אומנם, ההלכה בעניין תיקון דוחות ע"י נישום, אינה חד משמעית ונדונה ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 1804/05 אהוד אלוני נ' פקיד שומה כפר סבא. בפסק הדין צויין ע"י השופט ג'ובראן, כי אין הענקת זכות אוטומטית לנישום להגיש דוח מתוקן והמדיניות של נציבות מס הכנסה אפשרה הגשת דוחות מתקנים במקרים של טעויות חשבוניות וטעויות סופר שנפלו בדוח המקורי בתום לב.
נראה, כי אין להתיר למערערת לבטל את השומה שהוצאה לה, שכן אין ספק, שהעובדה החדשה שנטענה, החלטת הדירקטוריון ממועד 03/07, הינה עובדה אשר נוצרה ע"י המערערת בעצמה.ברור, כי מטרת ההחלטה הייתה למנוע את החיוב ע"פ השומות שכבר הוצאו למערערת, על פי המצב העובדתי שהיה קיים בתקופת השומה, או להקטין את החיוב באופן משמעותי. מדובר בהחלטה הנובעת כולה מכדאיות. יש לראות בה בגדר תכנון בדיעבד אשר נועד לדחות חלק ניכר ומשמעותי מהחיוב במס. שינוי מעין זה, אין להתיר. לאור תוצאה זו מתייתר דיון בפלוגתא ג'.
♦ פלוגתא ב': המערערת יצאה מתוך נקודת הנחה, שיש רלוונטיות לשינוי תנאי שטרי ההון. נראה, כי אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים, כי במצב העובדתי לגביו ניתנה ההחלטה בהשגה, יש לחייב את המערערת במע"מ. מדובר כאמור בהסכמה למתן הלוואות ללא ריבית והפרשי הצמדה, ללא בטחונות וללא מועד פירעון.לגבי סיטואציה מעין זו נקבע באופן חד משמעי, כי יש לראות במערערת כמי שקיבלה "סיוע או תמיכה" כמשמעותו בסעיף 23(א) לחוק ולכן חבה היא במע"מ בגין אותה תמיכה או סיוע בתקופה שבה התקבלו, ולא בכל מועד אחר, דהיינו, במהלך השנים שבין פברואר 99' ועד היום, ובכלל זה תקופת השומה.
תוצאה: הערעור נדחה.
ניתן ביום: 03.02.10.