♦ ערעור על החלטת פקיד שומה - חדרה, שעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה , ופסל את ספרי המערער לשנת המס 2009. החלטה זו של המשיב ניתנה בעקבות ביקורת שנערכה בעסקו של המערער, בה נמצא, על פי הנטען, כי המערער לא רשם תקבול שקיבל ונמצאו ליקוים בניהול ספריו
. המחלוקת בין הצדדים הינה בעיקר עובדתית. המשיב מבסס החלטתו על עדותה של מבקרת שביקרה בעסק - המספרה של המערער והעידה, כי ראתה את המערער מקבל תקבול על סך 35 ש"ח מילד כבן 10 עבור תספורת בלא שנרשם וכך עשה גם לגבי תקבול על סך 50 ש"ח אשר קיבל מידיה עבור פן.
♦ מספר ימים לאחר מכן נערכה ביקורת ספרים בעסקו של המערער. בביקורת התברר, כי בעסק לא קיימת קופה רושמת. המערער הבהיר, כי הוא רושם את התקבולים בפנקס חשבונית מס/קבלה והציג את הפנקס. המבקרים בחנו את הרישומים בפנקס. התברר כי ביום ביצוע קניית הביקורת נרשם תקבול אחד בלבד של 50 ש"ח. יצוין, כי נרשם שהתקבול הינו עבור פן. תקבול בסך 35 ש"ח, שהתקבל על פי הנטען עבור התספורת לילד, לא נרשם.
♦ המערער מצידו כופר בקיומה של העסקה ובקבלת תקבול כלשהו. עם זאת, אין מחלוקת, כי המערער חייב בניהול ספרים, ואין מחלוקת, כי בספריו לא נרשם כל תקבול בגין העסקה הנטענת. לפיכך אין לביהמ"ש אלא להכריע בשאלה האם אכן בוצעה העסקה נשוא הביקורת.
♦ המערער עומת עם הטענה, כי לא רשם תקבול וטען כי לא סיפר כל ילד באותו היום. עוד יצוין כי המערער התבקש להציג ספר הזמנות, אולם התברר כי אינו מנהל ספר שכזה. בעקבות ממצאי הביקורת ואי רישום התקבול עבור התספורת לילד, החליט המשיב לפסול את ספריו של המערער. המשיב הזהיר את המערער לתקן את הליקוי הנוסף שנמצא, דהיינו העדרו של ספר הזמנות.
♦ המערער אישר בתצהיר ובעדותו את ביצוע ההחלקה (פן) בשערה של המבקרת. כן אישר, כי בכל זמן שהותה של המבקרת במספרה נכחו בה גב' סימה וגב' נוספת בשם אורה אדלר. המערער הדגיש, כי באותו יום לא היו לו לקוחות נוספים פרט למבקרת. כאמור המחלוקת מתמקדת בשאלה האם סיפר המערער ילד וקיבל ממנו תקבול שלא נרשם, אם לאו.
בית המשפט המחוזי בחיפה - כב' השופט רון סוקול:
♦ ביהמ"ש הגיע למסקנה, כי יש ליתן אמון מלא בעדותה של המבקרת, ועל כן לסוגית נטלי ההוכחה אין כל השפעה על ההכרעה. מכל מקום הזכיר ביהמ"ש את ההלכה, לפיה על פקיד השומה לשכנע בקיומו של תקבול, ומשעמד בנטל זה, עובר הנטל לנישום ליתן הסבר לאי רישומו (ע"א 520/83 דון נ' פקיד שומה גוש דן, פ"ד מ(4) 332 (1986), עמ"ה (חי') 985/07 ניזאר נ' פקיד שומה חיפה).
♦ ביהמ"ש מצא, כי עדותה של המבקרת הינה ברורה ועקבית ותאמה את שרשמה בזמן אמת בסיום הביקור במספרה. לדעת ביהמ"ש יש לזכור כי הדברים נרשמו עוד בטרם נערכה הביקורת ובטרם ידעה המבקרת האם המערער רשם את התקבול שקיבל מהילד וממנה בספרים. הואיל והמבקרת לא יכלה לדעת אם התקבולים נרשמו, הרי שאין כל הגיון לייחס לה כוונה לפגוע ולהעליל על המערער עלילת שווא. זאת ועוד, המבקרת פירטה בעדותה ובתצהירה עובדות המחזקות את מהימנותה. כמו כן, לא הובאה כל ראיה או נימוק כלשהו שיסביר מדוע המבקרת תמסור גרסה שקרית על ביצוע עסקה שראתה. אין טענה לקשר כלשהו בין המבקרת למערער. אין גם ראיה על עסקים דומים שבהם בקרה באותו יום ואשר יתכן שבלבלה ביניהם.
♦ לעומת זאת ביהמ"ש מתקשה לתת אמון בגרסתו של המערער. המערער רשם בספריו באותו יום רק תקבול אחד של 50 ש"ח. בספריו נרשמו תקבולים ספורים והסתבר כי מיום 8.9.09 ועד למועד הביקורת ביום 10.9.09 לא נרשם כל תקבול. והזכיר ביהמ"ש כי מדובר בימים ד' ו-ה' בשבוע, שצפויים להיות ימי עבודה עמוסים. העדר כל רישום על תקבול מעלה תמיהה לגבי אמינות הרישום, שהרי לא סביר, בהעדר הסבר אחר, כי המערער מחזיק את עסקו פתוח במשך ימים כה רבים מבלי שביצע כל עסקה או קיבל כל תקבול.
♦ לאור האמור קבע ביהמ"ש כי הוכח שהמערער קיבל תקבול בסך של 35 ש"ח עבור תספורת לילד, אולם לא רשם את התקבול. לגבי הטענות ביחס לספר הזמנות אין צורך להכריע, שהרי העדרו של ספר ההזמנות לא שימש עילה לפסילת הספרים.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ב"כ המערער: עו"ד אייל ליפשיץ
ב"כ המשיב: עו"ד דנה גורדון