♦ המערערים הינם בני זוג נשואים, המחזיקים חלק כחלק בהון מניות של חברה לייעוץ לניהול, פיתוח ארגוני והדרכה, אשר הוקמה על ידם, בניהולה הם שותפים ומקבלים ממנה שכר עבור עבודתם. בנוסף לעיסוקם של המערערים כיועצים ארגוניים, הם משמשים בתפקידי ניהול שונים בחברה, כאשר המערער משמש כאחראי הכספים בחברה והמערערת אחראית על ניהול מערכות המידע.
♦ בדוחות שהגישו המערערים בגין השנים 2003-2004, ביקשו המערערים לשום את הכנסותיהם בנפרד. המשיב דחה את בקשתם בטענה, כי הכנסת המערערת תלויה במקור ההכנסה של המערער ולכן חישב את הכנסותיהם במאוחד.
♦ מחלוקת נוספת שעלתה במסגרת הערעור, היא בעניין הוצאות רכב, שהמערערים ביקשו כי המשיב יכיר בהוצאות לצורך חישוב המס והמשיב דחה את בקשתם.
בימ"ש המחוזי בנצרת – כבוד השופט א' אברהם:
♦ סעיף 65 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") קובע, כי הכנסותיהם של בני זוג ייראו כהכנסה אחת לצורך חישוב מס ההכנסה (להלן: "חישוב מאוחד"). החריג לכלל כאמור, נקבע בס"ק 66(א) לפקודה והוא נותן בידי בני הזוג אפשרות לתבוע, כי ייעשה חישוב נפרד, דהיינו, כל הכנסה תיחשב כהכנסה נפרדת, לצורך חישוב המס. הרישא לס"ק 66(ד) מתנה את הזכות כאמור בכך שההכנסה של בן הזוג האחד תבוא ממקור הכנסה "בלתי תלוי" במקור ההכנסה של בן הזוג השני. בסיפא של ס"ק 66(ד), נמנים המקרים בהם תיחשב הכנסת בן הזוג האחד כתלויה בהכנסתו של בן הזוג השני.
♦ מקור חקיקתו של החריג לכלל כאמור, הוא החשש מפני התחמקות מתשלום מס אמת, חשש העשוי להתממש כאשר מדובר בבני זוג. בשאלה זו העמיק בית המשפט העליון בע"א 900/01 קלס נ' פקיד שומה תל אביב 4, פ"ד נז(3), 750 (2003). אומנם פסק הדין עוסק בשאלה, האם המקרים המנויים בסיפא לס"ק 66(ד) קובעים חזקה חלוטה בדבר קיומה של תלות, או שמא כזו הניתנת לסתירה, אלא שהדברים שנאמרו בפסק הדין הינם בעלי חשיבות רבה לשאלה כיצד יש לפרש את התלות בין מקורות ההכנסה של בני הזוג, שבה עוסקת הרישא לס"ק 66(ד).
♦ ביהמ"ש קבע, כי על מנת שתוגשמנה התובנות השונות הנזכרות בפרשת קלס, את התלות בה עוסק ס"ק 66(ד) יש לראות כמכוונת לכך, שקביעת שיעור התמורה (הכנסה) שמקבל כל אחד מבני הזוג בגין עבודתו תהא בלתי תלויה בעובדה, כי עניין לנו בבני זוג. אם ההכנסה של כל אחד מבני הזוג משקפת את התמורה המגיעה להם, באופן סביר, לפי מבחן כלכלי הנגזר מטיבה של העבודה שעושה כל אחד מבני הזוג, בהתחשב בשוק המסוים בו הם עוסקים, כי אז אין לומר על הכנסות אלו כי הן תלויות זו בזו, במובן שנתכוון לו ס"ק 66(ד) (ראה גם עמה (מחוזי ת"א-יפו) 1250/05 שקורי נ' פקיד שומה כפר סבא (תקדין, 2009)). אם עולה בידי בני הזוג להוכיח, כי התמורה שכל אחד מהם מקבל משקפת את העבודה שהוא משקיע בעסק המשותף, כי אז יש לזכותם בחישוב נפרד של המס.
♦ ביהמ"ש מיישם את הפרשנות שהובאה בפרשת קלס בענייננו וקובע, כי המערערים מחזיקים חלק כחלק בהון מניותיה של החברה אותה הקימו יחדיו, הם עובדים כשכירים, ובידיהם משרות ניהול. שניהם בעלי מקצוע בתחום הייעוץ הארגוני. המערער מחזיק בתואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, ותואר שני בעבודה קהילתית. תחום התמחותו ביישוב משברים וייעוץ ביחסי עבודה, ובין היתר הוא מרצה בטכניון, באוניברסיטת חיפה ובמכללות. המערערת היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובהיסטוריה של עם ישראל, בעלת תעודת הוראה ותואר שני במינהל עסקים. תחום התמחותה בייעוץ לארגונים גדולים. בשנת 1995 הקימו השניים, יחדיו עסק שבמסגרתו הם סיפקו ייעוץ לניהול, פיתוח ארגוני והדרכה. בחודש יולי 2002 התאגד העסק כחברה שבהון מניותיה אוחזים המערערים מאז בחלקים שווים, ומנהלים אותה יחדיו ובמשותף. את משכורותיהם הם מקבלים מידי החברה, בשיעור שהם, כמנהלים, קובעים בהחלטה משותפת. משום כך קמה כנגדם חזקת התלות. עם זאת קבע ביהמ"ש, כי מן הראיות שהובאו בפניו השתכנע, כי המערערים עובדים בחברה עבודת אמת, שניהם התנסו התנסות רבת שנים בתחום עיסוקיהם, משכורותיהם משקפות, באופן סביר, את השקעתם בעבודתם בחברה, אף שאלו נקבעות בידיהם, כמנהלים, ולכן אינו רואה, כי דווקא בשל היותם בני זוג נשואים יהא עליהם לשלם מס בסכום שיעלה על זה שישלמו שני שותפים, שאין ביניהם קשר של זוגיות.
♦ בעניין סוגיית הוצאות הרכב, ביהמ"ש קבע, כי מדובר במכוניות שהינן בבעלותם הפרטית של המערערים (להבדיל מהחברה). אין מחלוקת לגבי העובדה, כי המערערים נוסעים במכוניות אלו במסגרת עבודתם בחברה, אלא שאין מדובר בדמי ניהול, כי אם בהוצאות על החזקת רכב, וככאלו היה על המערערים לציינן בדיווחיהם, שאז היו זוכים, כשכירי החברה, להחזר הוצאות כחלק מן ההכנסה. הם לא עשו כן, כי אם ביקשו להכיר בהוצאות כדמי ניהול. ביהמ"ש סבר, כי הדבר איננו ניתן לתיקון בהליך זה.
התוצאה:
♦ הערעור התקבל לעניין החישוב הנפרד ונדחה בעניין ההכרה בהוצאות הרכב.
ניתן ביום: 30.12.2009.
ב"כ המערערים: עו"ד רמי אריה.
ב"כ המשיב: עו"ד א' גרוס.