♦ פעילותן של המערערות התמקדה במתן שרותי הסעות לתושבים החרדים במה שמכונה קווי מהדרין. בנוסף עסקו המערערות בשיווק ופרסום של ספרים, בהשכרת מכשירים סלולאריים וכן במכירת דגים ממולאים (גפילטע-פיש).
חב' מכנף הארץ עסקה כפי הנראה גם בתיווך, ובנוסף היה בינה לבין חב' כל חפץ הסכם שירותי משרד וכוח אדם, וזאת לטענת המערערות מכוח הסכם ביניהן. אין חולק, כי אין למכנף הארץ כלי רכב והוצאות תקשורת ואין היא נושאת בהוצאות משרד משלה. ככל שהיו לה הוצאות כאלה, סופקו אלה על ידי חב' כל חפץ.
הערעורים שהוגשו ושנדונו בפסק הדין מתייחסים לשומות עסקאות, שומות תשומות וקנס בגין אי ניהול ספרים.
♦ עמדת המערערות היא, כי הדיווחים תואמים את העסקים בפועל, גם אם עולה מן הדיווחים, כי מדובר בחברות שאינן רווחיות, וגם אם הדיווחים מטעמם למע"מ, מובילים לתוצאה לפיה מלוא הסכומים שהיה על החברות כביכול לשלם למע"מ, מנוכים על דרך קיזוז תשומות.
♦ עמדת המשיב היא שהחברות הנ"ל הן רווחיות וכי אין לקבל את הדיווחים שהוגשו מטעמן למע"מ, מאחר שהם מצביעים על תוצאה עסקית בלתי סבירה.
לעמדת המשיב, לא מתקבל על הדעת שכאשר עסקאותיה של חברה על פי דיווחיה, מסתכמים במחזור של כ-17,000,000 ש"ח, תגיע החברה למעשה לתוצאה לפיה שילמה למע"מ סכומים מזעריים בלבד, אם בכלל, וכאשר בעל המניות מוסר בהודעתו כי עסקיו המגוונים הניבו רווחים.
ביהמ"ש המחוזי חיפה – כב' השופטת ש. וסרקרוג:
♦ לעניין פסילת הספרים שיצאה למערערות, בית המשפט חזר ועמד על החשיבות שבהקפדה בניהול ספרים, המהווה בסיס לתשלום מס אמת, ומשנתגלו סטיות מהותיות, וזאת ללא קשר אם הייתה העלמת עסקאות או ניכוי תשומות ביתר, יש לפסול את הספרים ואף לשקול הטלת קנס לפי סעיף 95(א) של החוק.
ואולם, קבע בית המשפט, בבדיקת אופן ניהול הספרים, אין להתעלם מן העובדה כי המחוקק מאפשר גיוון מסוים בנוגע לאמצעי הרישום. שיטת הרישום מפרטת אמצעים שיש בהם להבטיח לכאורה רישום אמת, ואולם אין היא מצביעה על אמצעי בלבדי אלא על מגוון אמצעים, מותנה באופיו של העסק.
כך גם ייתכן שבנסיבות מסוימות ובהתמלא תנאים מסוימים, מותנה באופיו של העסק ומותנה באמצעי רישום אחרים של העוסק, יכול שיגיע בית המשפט למסקנה, שהעדר קופה רושמת אינו מבסס פסילת הפנקסים. מכאן שניהול הפנקסים צריך להיעשות באופן שניתן יהיה לערוך ביקורת אמיתית כנדרש כדי לעמוד על שיעור מס האמת. הרישום צריך שייעשה במועד, סמוך לביצוע המכר או מתן השירות, ויישקף נכונה את מהות העסקה על כל רכיביה.
♦ בית המשפט, פחות שם דגש על הכתוב בתקנות וקבע, כי על אף שהמערער לא עמד על כל הכתוב בתקנות ולא ניהל קופה רושמת, זה לכשלעצמו אינו פוסל את ספריו, אלא יש לבחון בכלליות האם ניתן לערוך ביקורת על סמך הספרים שכן נוהלו.
עוד קובע בית המשפט לעניין מועד פסילת הספרים כי "יש להדגיש, כי נקודת המוצא לבחינת שאלת פסילת הספרים היא נימוקי הפסילה בהודעה שנשלחה לנישום. באופן זה, גם אם יתגלו בהמשך נימוקים אחרים וחדשים המצדיקים לכאורה פסילת ספרים וזאת לאחר המשך בדיקת המשיב את פנקסי הנישום, לא תאושר פסילת הספרים על בסיסם, באשר יש בכך משום פגיעה ביכולת ההתגוננות של הנישום".
♦ ההכרה במס התשומות והתביעה לנכותו היא רשות ולא חובה ומותנית בתנאים. הזכות לניכוי מס תשומות שהיא בידי העוסק מחייבת אותו לעמוד בתנאים לצורך ביצוע הניכוי האמור. מימוש הזכות כרוך בקיומה של חשבונית מס שהוצאה כדין לרבות הגשתה במועד. בתיקון 6 לחוק, נקבעה מגבלת הזמן, לפיו הניכוי יעשה תוך שישה חודשים מיום הוצאת החשבונית. רכיב הזמן הוא בעל משמעות ויש בו כדי לתרום תרומה ממשית להיותו של המס, מס יעיל. תשלום המס וביצוע ניכוי מס התשומות צריך שייעשה בזמן אמת, כביטוי למועד ביצוען של העסקאות, נשוא הדו"ח התקופתי. מאחר שיש חשיבות לאלמנט הזמן, מתן ארכה, גם אם היא אפשרית, אינה יכולה להינתן כדבר שבשגרה, שאם לא כן, ייווצר מצב שהגבלת הזמן, אינה אלא בגדר "הצעה" ויישום ההוראה יכול שייצור חוסר שוויון.
♦ סעיף 95(א) לחוק מע"מ מסמיך את המשיב לחייב את העוסק בקנס מינהלי בגין אי ניהול ספרים כדין, כאשר שיעורו של הקנס הוא של 1% מסך כל מחיר עסקאותיו.
הפרשנות שניתנה לסמכות האמורה של המשיב הייתה, שלא מדובר בחובה חלוטה גם לא בנוגע לשיעורו של הקנס, אלא בשיקול דעת של המשיב להטיל קנס עד לשיעור הנ"ל. מכאן, ששיעור קנס של 1% מסך כל מחיר עסקאותיו של העוסק הוא גבול הסמכות.
אופייה של ההוראה האמורה הוא אזרחי-מינהלי, ואין הוא אלא אמצעי נוסף וחשוב לאכיפת החוק לעניין החובה לנהל ספרים כדין, תוך סממנים עונשיים מתחום המשפט הפלילי.
תוצאה:
♦ הערעור התקבל בחלקו.
ניתן ביום 13.01.10
ב"כ המערער: עו"ד ש. עברון.
ב"כ המשיב: עו"ד י. גלייטמן.