♦ בשנים הרלבנטיות עסק המערער בתחום הבניה והיה רשום כעוסק מורשה במע"מ. בתום חקירה וביקורת שקיימו רשויות מע"מ בעניינו של המערער, החליט מנהל מע"מ לפסול את ספריו לשנים 2003-1999 ולהוציא לו שומת תשומות לתקופה זו. בשומת התשומות לא הכיר מנהל מע"מ בתשומות שקיזז המערער ממס העסקאות שלו בגין כ-130 חשבוניות מס שהוצאו לו, לטענתו, ע"י ארבעה קבלני משנה שלו.
♦ בפסק הדין בערעור על שומת מע"מ נקבע, בין השאר, כי "חשבוניות קבלני המשנה" כולן היו אמנם פיקטיביות, וכי איש מארבעת "קבלני המשנה" מוציאי החשבוניות, לא סיפק שירות כלשהו למערער. עוד נקבע, כי הדברים היו בידיעתו המלאה של המערער וכי אין יסוד לטענתו כי "הולך שולל" ע"י מי ממוציאי החשבוניות.
♦ ממצאי הביקורת והחקירה הועברו למשיב ובעקבות כך החל גם הוא בביקורת המערער ביחס לשנות המס 2003-2000. בדוחותיו למס הכנסה דיווח המערער על מלוא סכומי "חשבוניות קבלני המשנה" כהוצאות שהוציא בייצור הכנסתו. משנדרש להתייצב בפני מפקחי המשיב, סירבו המשיב ומנהל החשבונות שלו להתייצב ונמנעו מהצגת הספרים וכמובן שלא מסרו גירסה או נתונים אחרים כלשהם לגבי הוצאות נטענות לקבלני משנה כל אותן השנים.
♦ נוכח כל זאת, החליט המשיב לפסול את ספריו ולהוציא השומות, נשוא ערעור זה. בשומות אלה ביטל המשיב את מלוא סכום ההוצאות שניכה המערער מהכנסותיו בגין החשבוניות הפיקטיביות.
♦ לטענת המערער, המשיב לא היה רשאי להסתמך על חקירות מע"מ אלא מן הדין היה שיערוך בעניין זה בדיקות וחקירות משל עצמו. עוד טען המערער, כי על אף זאת, היה על המשיב לשום בעצמו – על פי מיטב שפיטתו – את ההוצאות שהוציא המערער כתשלומים ל"קבלני המשנה האמיתיים" שביצעו עבורו את העבודות באתרי הבניה.
♦ המשיב טען, כי בבדיקה המקצועית שערכה עם גורמי המקצוע ביחידתה סברה המפקחת, כי יש לאמוד את שיעור הוצאותיו של המערער לשנת המס 2000 בסכום של 500,000 ש"ח, וכך נקבע בשומת אותה השנה. אולם לגבי השנים 2003-2001, היא נמנעה מקביעה זו, נוכח עמדת היועץ המשפטי בהסבר שהדבר יפגע בהליכי הערעור של מע"מ.
ביהמ"ש המחוזי באר שבע – כב' השופט י. אלון:
♦ על החלטת המשיב לפסול את ספרי המערער קובע בית המשפט, כי מחומר הראיות שהובא בפני המשיב התבקשה המסקנה הבלתי נמנעת, כי ספרי החשבונות של המערער נוהלו שלא על פי ההוראות, תוך סטיות מהותיות ביותר מהן. בהודעותיו בחקירות מע"מ אישר והודה המערער כי לא ניהל כלל יומן עבודה, לא ניהל ספר קופה וספר הזמנות, לא הוציא מעולם קבלה על תקבולים ואף לא ניהל רישום המחאות שקיבל ושהוציא.
♦ באשר לטענתו הראשונה של המערער לפיה על פקיד השומה היה לחקור בעצמו, קובע בית המשפט הנכבד, כי טענה זו מופרכת בנסיבות העניין דנן על פניה. משנתקבלו אצל המשיב ממצאי וחומרי החקירה שערך מנהל מע"מ, הוא אכן הזמין את המערער להתייצב בפניו וליתן הסבריו. המערער סרב להופיע בפני המשיב, וכך עשה גם מייצגו. בנסיבות אלה, לא תישמע טענת המערער, כי לא ניתנה לו ההזדמנות או האפשרות להגיב או לנסות ליתן הסברים לשפע הממצאים והראיות שעלו בחקירה, מהן התבקשה המסקנה הבלתי נמנעת, כי כל חשבוניות קבלני המשנה היו פיקטיביות. ומשכך, התבקשה מאליה מסקנת המשיב, כי ההוצאות הנטענות ביחס ל"חשבוניות קבלני המשנה" לא רק שלא הוכחו, אלא שברמת הראיה המינהלית הנדרשת הן אף הופרכו פוזיטיבית. גם בהליכי הערעור דנן לא הובאה ראיה כלשהי לסתירת המסקנה האמורה, ולמעשה אף לא נעשה ניסיון לכך מצד המערער.
♦ על נישום המבקש לנכות מהכנסותיו הוצאות שהוציא במהלך ייצורן, מוטל נטל הראיה כי הוציא את ההוצאות, כי הן הוצאו לצורך ייצור הכנסתו וכי שיעורן הינו כנטען על ידו. המערער דנן נכשל בכל אלה כישלון מוחלט. המערער לא ניסה כלל ללכת בדרך זו. אדרבא, הוא נמנע מלהופיע בפני פקיד השומה או מלהביא בפניו ראיה או תיעוד או נתון כלשהם. וגם בערעור המערער לא עשה כל נסיון לנסות ולהוכיח היקפן של ההוצאות, שיעורן, מועדיהן או כל דבר אחר הקשור בהן.
♦ ולמרות אי שיתוף הפעולה, קובע בית המשפט, כי בנסיבות אלה, על פקיד השומה לנסות ולקבוע השומה על פי מיטב שפיטתו על דרך ההשערה והאומדנה ולא לתאם את כל ההוצאה באופן גורף.
הימנעות פקיד השומה מקביעת השומה על פי מיטב השפיטה – ולו על דרך האומדן וההשערה בלבד – בשל הליכי מס אחרים התלויים בין הנישום לבין מנהל מע"מ, איננה ראויה. גם בנסיבות שכאלה, מתחייבת קביעת השומה על פי מיטב השפיטה. כך עשה המשיב בשומת שנת 2000, וכך אמור היה לעשות גם ביחס לשלוש השנים הנוספות.
♦ וכך, למרות שהמערער לא הוכיח כלום בפני המשיב ובפני בית המשפט, נתקבלה טענת ב"כ המערער, כי יש לשנות את שומות המס לשלוש השנים 2003-2001 על דרך התרת ניכוי הוצאה.
תוצאה:
♦ הערעור התקבל בחלקו.
ניתן ביום 04.01.10
ב"כ המערער: עו"ד ג. סילאגי.
ב"כ המשיב: עו"ד ש. כ"ץ.