♦ היו ימים, בהם "הצטיינו" חוקי המס בחוסר תחכום.
♦ באותם ימים (כוונתנו בעיקר לשנות החמישים, השישים והשבעים במאה הקודמת), קל היה לנישומים להפחית את נטל המס האפקטיבי, בדרכים חוקיות.
♦ לאחר מכן חלו שינויים מרחיקי לכת בחוקי המס, עד שהתהפכו (כמעט) היוצרות: כיום, עלולים הנישומים להיקלע ל"תאונות מס", שבעטיין מוטל עליהם נטל מס אפקטיבי כבד מנשוא.
♦ בין היתר, התפתחה בעבר פרקטיקה לפיה עובדים "מועדפים" קיבלו מהמעבידים הלוואות בתנאים משופרים, שגלום בהן מרכיב הטבה כלכלי מובהק (להלן: הלוואות מוטבות).
♦ ההלוואות המוטבות היו (בדרך כלל) בלתי צמודות, ולא נשאו כלל ריבית (או שנשאו ריבית בשיעורים סמליים).
♦ במאמר מוסגר נציין, כי מתן הלוואה מוטבת (בידי עוסק), נופל בגדר הגדרת עסקה, החייבת במס ערך מוסף.
♦ בדרך כלל נוהגים אנשי מע"מ לראות בהתקשרות שכזו מתן שירותים, שהינה בגדר עסקה (לרבות עסקת אקראי), וליישם את הוראות סעיף 10 לחוק מס ערך מוסף (לגבי עסקה שמחירה מושפע מיחסים מיוחדים בין הצדדים, או שלא נקבע לה מחיר).
♦ כתוצאה מכך, יחול מס ערך מוסף על שווי השירות.
על מרכיב ההטבה הכלכלית הגלום באותן הלוואות לא הוטל מס הכנסה (בדרך כלל) עד וכולל לשנות השבעים במאה הקודמת, שכן הייתה אי בהירות בדבר הבסיס החוקי לחיוב שכזה.
♦ כדי להסדיר את הנושא, ולקבוע בסיס חוקי לגביית מס הכנסה, הוסיף המחוקק - לפני כשלושים שנה - שני סעיפים, לפקודת מס הכנסה, העוסקים (גם) בנושא זה:
♦ סעיף 3(ט') לפקודה עוסק, בין היתר, בהלוואות מוטבות שניתנו לעובדים, לספקים ולבעלי שליטה.
♦ סעיף 3(י') לפקודה עוסק בהלוואות מוטבות שניתנו שלא במהלך העסקים הרגיל, למעט הלוואות שהוחרגו מתחולת הסעיף ולמעט הלוואות שסעיף 3(ט') לפקודה חל עליהן.
♦ תכליתם של שני הסעיפים הללו הינה זקיפת הכנסה רעיונית (בידי נותן ההלוואה או בידי מקבלה) בשל מרכיב ההטבה הגלום בהלוואות המוטבות, בהשוואה לריבית הנורמטיבית. סכום ההטבה, כשלעצמו, נקבע מתוקף תקנות מיוחדות, שהותקנו לעניין סעיפים אלה.
♦ עד ליום 30.9.2009 נקבע מרכיב ההטבה, כאמור, באופן שווה (למעט מקרים חריגים), בין אם מדובר בהלוואות מוטבות לעניין סעיף 3(ט') לפקודה ובין אם מדובר בהלוואות מוטבות לעניין סעיף 3(י') לפקודה.
♦ במצב זה חל שינוי, כתוצאה מתיקון לתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור ריבית לעניין סעיף 3(י'), התשמ"ו - 1976), שחל על הלוואות שניתנו ביום 1.10.2009 ואילך, הכולל גם הוראות מעבר להלוואות קיימות.
♦ כתוצאה מהשינוי קיימים שני מסלולי ריבית, בלתי שוויוניים בעליל, כאשר הריבית הנורמטיבית לעניין סעיף 3(ט') לפקודה הינה הצמדה למדד בתוספת 4 אחוזים לשנה, ואילו הריבית הנורמטיבית לעניין סעיף 3(י') לפקודה הינה 3.3% לשנה (ללא הפרשי הצמדה).
♦ אין צורך לציין כי שווי ההטבה הרעיונית היום, אם בכלל, הינו זניח בהשוואה לעבר, ואין כל הצדקה לגבות מס מהטבה מדומה.
♦ אנו סבורים כי המצב שנוצר הינו בלתי ראוי, ואף עלול לשמש תמריץ למניפולציות.