♦ המערערת מספקת שירותי עבודה בתחום חשמל בניין לחברות קבלניות, ונזקקת לשירותי קבלני משנה. ערעורה מתייחס להחלטת המשיב לפסול את ספרי המערערת לשנים 2001-2004 בהתאם לסעיפים 95 ו- 77 ב(ב) לחוק מס ערך מוסף ועל החלטתו להטיל קנס בשיעור 1% מהמחזור. ערעורה השני מתייחס להחלטת המשיב להטיל על המערערת כפל מס בהתאם לסעיף 50(א)1 לחוק בגין ניכוי מס תשומות שלא כדין בשנת המס 2004. הערעור השלישי מתייחס לשומת תשומות, אשר הוצאה למערערת לתקופה שבין ינואר 2000 לינואר 2004, בגין ניכוי תשומות שלא כדין.
♦ לטענת המערערת, המשיב לא פירט בפניה אלו ספרים עליה לנהל, לטענתה חלה עליה חובה לנהל ספרים עפ"י תוספת ד' להוראות הניהול.
♦ לטענת המשיב, המערערת חייבת בניהול ספריה לפי תוספת י"א וכן היה עליה לנהל יומן עבודה. המערערת לא המציאה למרות דרישותיו של המשיב את ספריה. ספר כניסת טובין כלל לא נוהל על ידה, וכן ע"ג החשבוניות שהוצאו למערערת לא פורטו כמות וסוג הטובין אשר נרכשו. ספר הזמנות לא נוהל ולא נשמר. תיק העבודה שנוהל הושמד בסיום העבודה. בספר קופה לא נרשמו פרטים לזיהוי שיקים. ובנוסף טען שעל הספרים להיפסל בגין ניכוי חשבוניות שלא כדין.
בימ"ש מחוזי תל אביב -יפו - כב' הש' ד' קרת-מאיר:
♦ טענות המשיב לא נסתרו ע"י המערערת. מנהל המערערת אישר, כי לא ניהל שוברי קבלה, וכי את תיק העבודות זרק בתום כל פרויקט. טענתו, כי אין טעם לשמור את הניירות וכי לא ידע שיש לשמור עליהם, אין בה כדי להוות הצדקה לאי ניהול הספרים. בהקשר זה אין ממש בטענה לפיה המשיב לא פירט בפני המערערת אלו ספרים עליה לנהל. עליה לנהל ספרים בהתאם לחוק. אין היא יכולה
לצפות, כי במסגרת ביקורת, תקבל הנחייה באשר לחובות המוטלים עליה בעניין ניהול ספרים.
♦ לעניין הטענה, כי חלה על המערערת חובה לנהל ספרים לפי תוספת ד', אין מקום לקבל טענה זו. המערערת אינה קבלן, איננה מבצעת עבודות בנייה לכן יש לסווגה כנותנת שירותים החייבת בניהול ספריה עפ"י תוספת י"א. גם אם היה עליה לנהל ספרים עפ"י תוספת ד', הרי שהיא לא שמרה ולא ניהלה ספרים גם עפ"י תוספת זו.
♦ לעניין חשבוניות המס שהוצאו שלא כדין ההלכה היא, כי התנאי הבסיסי לכך שחשבונית הינה בגדר חשבונית אשר הוצאה כדין, הוא שהחשבונית הוצאה ע"י עוסק מורשה הרשאי להוציאה. במקרה בו אין זהות בין מוציא החשבונית לבין מבצע העבודה בפועל, החשבונית היא חשבונית פיקטיבית גם אם בוצעה בפועל העבודה ע"י גורם כלשהו.
השאלה בדבר קיומה של חשבונית כדין נבחנת ע"פ מבחן אובייקטיבי, ללא ייחוס חשיבות ליסוד הנפשי ולדרגת מודעותו של הנישום. רק אם יוכיח הנישום, כי לא רק שלא התרשל, אלא אף נקט בכל האמצעים הסבירים כדי לאמת את החשבוניות – ולא גילה ולא יכול היה לגלות באמצעים סבירים שמוציא החשבוניות לא היה זכאי להוציאן – יתקיים חריג למבחן זה.
♦ כאשר קיימת מחלוקת אודות זכאותו של עוסק לניכוי מס תשומות, מונח הנטל להוכיח את הזכאות על כתפי העוסק מתחילת הדיון ועד סופו. במקרה הנדון, המערערת לא עמדה בדרך כלשהי בנטל המוטל עליה לעניין החשבוניות.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 17.12.09
ב"כ המערערת: לא צויין.
ב"כ המשיב: לא צויין.