♦ העותר סובל ממחלות שונות, והגיש בקשה לפטור ממס עקב נכותו על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה").
♦ העותר זומן לוועדות רפואיות שונות לבדיקה רפואית ולקביעת אחוזי נכותו בהתאם לתקנות מס הכנסה. לעותר נקבעה נכות זמנית בשיעור של 94.75% לתקופה שבין 12.05.07 ל-12.05.08.
♦ המערער השיג על החלטה זו לועדה הרפואית לעררים. בערר טען בין השאר כי הועדה הרפואית שדנה בעניינו לא התייחסה למצבו הנפשי והקוגניטיבי, לא קבעה אחוזי נכות כדין למחלות מהם סבל קודם לאירוע המוחי ממנו נפגע בשנת 2007, וכן לא התייחסה לפגיעה בגופו עקב הטיפול הרפואי הממושך לו הזדקק. כן טען העותר כי הרכב הוועדה לא כלל את המומחים המתאימים לדון במחלות מהן הוא סובל, ובכלל זה, מומחה בתחום הקרדיולוגיה. בעקבות הערר, קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי לעותר נכות רפואית צמיתה בשיעור של 88.66%.
♦ החלטת הוועדה הובאה לבחינת מינהלת תחום ארצית של הוועדות הרפואיות מטעם משרד האוצר, והיא החליטה כי בהחלטה של הועדה הרפואית לעררים בעניינו של העותר נפלו פגמים מהותיים, היורדים לשורש ההחלטה. על כן, הוחזר הדיון בעניינו של העותר בשנית לוועדה הרפואית לעררים, וזו נתבקשה לדון מחדש בעניינו, תוך שימת לב לנכות הזמנית שנגרמה לו בגין האירוע המוחי, ולהשמנת היתר ממנה הוא סובל. בנובמבר 2008 נתקיים שוב דיון בעניינו של העותר בועדה הרפואית לעררים, אך הוועדה לא שינתה את מסקנותיה, וחזרה וקבעה לעותר שוב נכות צמיתה של 88.66%.
♦ במישור העקרוני, טוען העותר כנגד תקנה 18(ג) לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"מ-1979 (להלן: "תקנות מס הכנסה") שלשונה הוא: "החלטת הועדה תהיה סופית". לגישתו, נוכח הוראת תקנה זו, נבצר ממנו להשיג על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בפני ערכאה שיפוטית, אשר תבקר את דרך קבלת ההחלטה על ידה. בשל הפגיעה הרחבה בזכויותיו, צורף לעתירה ארגון הגג של ארגוני הנכים בישראל, אשר שם לו למטרה להגן על זכויות הנכים ועל אנשים עם מוגבלויות, באשר הם. העותר טוען, כי שלילת זכותו להשיג על החלטת הועדה הרפואית לעררים בפני גורם שיפוטי, פגעה בו קשות, וחסמה את דרכו להביא לביטול החלטת הועדה הרפואית לעררים, או להחזרת הדיון לוועדה לשם תיקון טעויותיה. משכך, טוען העותר כי תקנה 18(ג) לתקנות מס הכנסה אינה סבירה, והותקנה בחריגה מסמכות. מאחר שתקנה זו מונעת ביקורת שיפוטית על הוועדה הרפואית, הרי שהדבר נוגד את זכויותיו הבסיסיות להליך הוגן. בהעדר ביקורת שיפוטית, אין מנגנון לתיקון טעויות העלולות ליפול בהחלטת הועדה. לדבריו, אין לתת לוועדה הרפואית לעררים עליונות, ועליה לעמוד לביקורת שיפוטית על פי מבחנים שנקבעו בפסיקה בכל הקשור לנוהל עבודתן של הועדות הרפואיות. לאור האמור, נתבקש בית המשפט להורות על ביטול תקנה 18(ג) לתקנות מס הכנסה, בהיותה בלתי סבירה, או להורות כי לשון התקנה תשונה באופן שניתן יהיה להשיג בפני בית המשפט על החלטות הועדה הרפואית לעררים.
♦ המדינה טוענת בתשובה כי מכלול טענות העותרים התייתרו נוכח פסיקת בית המשפט העליון בנושא זה, המכירה בקיומה של זכות ערר על החלטות הועדה הרפואית לעררים לבית הדין האזורי לעבודה. משכך, סבורה המדינה כי יש לדחות את טענותיו של העותר, ולדחות את העתירה על הסף.
ביהמ"ש העליון – כב' השופטת א. פרוקצ'יה
♦ הוועדה הרפואית לעררים הינה גוף מינהלי שהוקם על פי חוק. בהחלטותיה, מבצעת הועדה תפקיד מעין-שיפוטי. בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") נקבעה זכות ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד:
"החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא".
♦ בית משפט זה כבר קבע בעבר כי בנסיבות דומות לאלה ששטח בפנינו העותר, הנוגעות להחלטת ועדה רפואית לעררים לענין סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, ניתן לפנות בערעור לבית הדין האזורי לעבודה. מכח החלטות אלה עולה כי בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, נתונה לאדם זכות ערעור בטענות בדבר פגמים שנפלו בקביעת נכותו, לצורך קבלת פטור ממס הכנסה, לרבות בעניינים הנוגעים להרכב הוועדה, אופן התנהלותה ומגוון שיקוליה. הטענות האמורות הן מסוג הטענות שמעלה העותר במקרה שלפנינו. האפשרות הנתונה לעותר להביא את טענותיו להכרעה בפני בית הדין האזורי לעבודה, כאמור, משמעותה היא כי קיים סעד חלופי ככל שהדבר מתייחס לעניינו הפרטני, וממילא אין בית משפט זה נזקק לעתירה בהתקיים סעד חלופי.
♦ אשר לסעד המבוקש, נראה שסעד זה התייתר, משקיימת זכות ערעור לערכאת בית הדין לעבודה.
תוצאה:
♦ העתירה נדחתה.
ניתן ביום 18.11.09
ב"כ העותר: עו"ד ע. שחף.
ב"כ המשיבים: עו"ד ד. מארקס.