♦ בביקורת שערך המשיב בתיקה של המערערת, התגלו בספרי הנהלת החשבונות של המערערת, ליקויים וסטיות מהותיות בניהול הפנקסים. בעקבות זאת, פסל המשיב את ספריה של המערערת לשנים אלו, הטיל עליה קנס מכוח סעיף 95 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: החוק), והוציא שומות עסקה לפי מיטב השפיטה.
♦ לטענת המערערת, טעויותיו המהותיות של בית המשפט קמא מחייבות התערבות של ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות ובמסקנות שהוסקו על בסיסן. לגרסתה, מנהל המערערת, הציג בעדותו הסברים מניחים את הדעת לפערים ולסטיות שנתגלו במהלך הביקורת ולכן, על בימ"ש היה לקבלם. לטענתה עדותו של מר יהלום היא מפי השמועה שכן הוא לא לקח חלק בהליך ההשגה. לטענתה, השומות שקבע בית המשפט קמא אינן סבירות על פי כל תחשיב כלכלי ואינן מתקבלות על הדעת.
♦ לטענת המשיב, מדובר בערעור עובדתי מובהק, אשר כל כולו נוגע לממצאים עובדתיים ולממצאי מהימנות של בית המשפט המחוזי, בהם, אין בית המשפט נוהג להתערב במסגרת ערעור. זאת, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה, אשר הוצאה לנישום לאחר שהפנקסים שלו נפסלו. השומה נערכה מתוקף מומחיותו של המשיב אשר שיקול דעתו בתחום זה הינו רחב. על כן, לגרסת המשיב, אין מקום להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית כי השומה סבירה ומבוססת, אשר גובשו על סמך בחינה ישירה של הראיות והתרשמות מן העדים.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים - כב' המשנה לנשיאה א.ריבלין, כב' הש' מ.נאור, כב' הש' ע.ארבל
♦ במידה ובעל עסק לא עמד בחובתו עפ"י סעיף 66 לחוק מע"מ, וסטה מהדרך הראויה לניהול פנקסיו, מעניק סעיף 74(א) לחוק, למשיב, את הסמכות לפסול את ספריו. תכליתה של סמכות זו נובעת מכך שמשלא נוהלו הספרים כנדרש, לא ניתן להסתמך עליהם כשיקוף נאמן של המציאות ולקבוע את חובת המס על בסיסם.
טענות המערערת נגד פסילת הספרים נוגעות באופן ישיר לקביעות בעניינים שבעובדה ובמהימנות של בית המשפט המחוזי. כידוע, הכלל הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בממצאים מסוג זה, אלא במקרים חריגים בלבד. במישור העובדתי, קבעה הערכאה הדיונית כי המערערת כשלה בדיווח מלא של חשבוניות המס שברשותה. קביעה זו מבוססת הן על חשבוניות שנמצאו ברשות המערערת עצמה, והן על חשבוניות שנמצאו במסגרת בדיקה צולבת בידי לקוחותיה של המערערת. בנוסף, דחה בית המשפט את ההסברים האפשריים לסטיות והחריגות שהתגלו בדיווח המערערת, אשר הועלו במסגרת עדותו של מנהלה. את הדחייה נימק בית המשפט בכך, שלא הובאו בפניו כל ראיות התומכות ומוכיחות נכונותן של אותם תרחישים אפשריים. נוכח מכלול ראייתי זה, סבורה אני כי בית המשפט המחוזי נתן משקל ראוי לטענות המערערת, וצדק בדחותו אותן מבחינה עובדתית כטענות בעלמא, וכי אין מדובר במקרה חריג ויוצא דופן בו נפלה טעות מהותית המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור בממצאים אלו.
♦ אין לקבל את טענת המערערת נגד קביעת המהימנות כנגד עדותו של מר יהלום. מר יהלום מועסק על-ידי המשיב, ובשלב זה הינו הגורם הממונה על תיק המערערת. על-אף שאינו הגורם שישב בהליך ההשגה, עדותו מבוססת על היכרות עם התיק והחומרים המצויים בו המתעדים את השתלשלות ההליכים. בהעדרו של מר כליף אשר יצא לגמלאות, מר יהלום הינו אפוא הגורם המוסמך ביותר מטעם המשיב להעיד בנושא. חשוב מכך, בית המשפט המחוזי התרשם מעדותו של מר יהלום באופן ישיר, ונימק את קביעתו בדבר מהימנותו, תוך מודעות לתפקידו במסגרת ההליך. על כן, אין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעה זו.
פסילת ספריה של המערערת מהווה עילה לעריכת שומה מטעם המשיב על-פי מיטב השפיטה מכוח סעיף 77 לחוק. שומה זו הינה בגדר השערה מושכלת, המבוססת על מומחיותו וניסיונו של פקיד השומה. על אף שעל השומה להיות נאמנה לאמת ככל שהדבר מתאפשר, אין ציפייה, כי השומה תהא מדויקת ומבוססת לכל פרטיה, ועל כן, הפקיד אינו נדרש להוכיחה בראיות נקודתיות ובאפשרותו להתבסס על אומדנים והערכות בהסתמך על ניסיונו המקצועי. לערכאת הערעור יש, ללא ספק, סמכות להתערב בממצאי השומה על-פי מיטב השפיטה. עם זאת, היא לא תיטה להתערב בקביעות אלו, אלא במקרים חריגים ביותר של סטיות מהותיות מן העובדות שהוכחו, התעלמות מנתונים, או טעות שבחוק.
♦ משנערכה שומה על-פי מיטב השפיטה, על הנישום מוטלת חובת הראיה לעורר ספק לגבי סבירותה ומהימנותה. במקרה זה לא הציגה המערערת כל ראיות פוזיטיביות להוכחת אי סבירותה של השומה שנערכה על-ידי המשיב. המערערת אף לא הציעה כל תשתית נתונים עובדתית חלופית אשר באמצעותה הייתה לפקיד השומה אפשרות לערוך שומה מדויקת יותר מזו שנערכה. על כן, לא רואה אני מקום להתערבות בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין סבירותה של השומה בנסיבות מקרה זה, בו הערכתו של פקיד השומה הינה זהירה ומבוססת על ממצאים מן השטח.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 16.11.09
ב"כ המערערת: ע. ברקאי, עו"ד.
ב"כ המשיב: ע.קמיל, עו"ד.