♦ במסגרת ההתדיינויות הקרובות של וועדת החוקה בכנסת, הדנה בתיקון מס' 7 לחוק איסור הלבנת הון (להלן:"תיקון 7") הנדון בשנים האחרונות, מוצע להרחיב את העבירות לפי חוק מע"מ, שייקבעו כ"עבירות מקור" לחוק האמור.
♦ כיום חוק איסור הלבנת הון (להלן: "החוק") אינו קובע עבירות מס כעבירות מקור, למעט עבירות של הברחת טובין לפי סעיפים 211 ו-212 לפקודת המכס ועבירה של הוצאת חשבונית מס פיקטיבית לפי סעיף 117 (ב)(3) לחוק מע"מ שנעברה בנסיבות מחמירות.
♦ תיקון 7 מציע להוסיף בחוק, בנוסף לסע' 117(ב)(3) הקיים כיום, את העבירות שבסעיפים 117 (ב)(1) עד (8) ואת- 117(ב1) לחוק מע"מ. סעיפים אלה עוסקים בעבירות מע"מ ה"חמורות" דהיינו עבירות "כוונה", המצביעות על ביצוע עבירות חוזרות או על התחמקות מתשלום מס בסכומים גבוהים, המתאפיינות בשימוש במרמה וזיוף, אשר עניינן התחמקות והשתמטות מתשלום מס ובניהן עבירת של קיזוז חשבוניות פיקטיביות. התיקון מציע להוסיף את העבירות כאמור במידה והן מבוצעות בנסיבות מחמירות, כאמור בסע' 117(ב2) לחוק מע"מ, קרי עבירות שדינן עד 7 שנות מאסר.
♦ נראה כי באם יאושר התיקון האמור אנו עומדים בפני מצב משפטי חדש אשר ספק רב אם תואם הוא את תכליתו של החוק עת שחוקק. בקצרה יצויין, כי הלבנת ההון הינה תהליך שמטרתו להסתיר את מקורו של רכוש שהושג בעבירת מקור על מנת להטמיע רכוש שהופק בפעילות פלילית בתוך רכוש לגיטימי, כך שלא ניתן יהיה, בסופו של דבר להצביע על מקור הרכוש, מיקומו, זהות בעלי השליטה בו ו/או הנהנים ממנו. אחד מהרציונאליים שעמד בבסיס החוק הינו שלא יהיה ניתן להשתמש בכסף שמקורו בעבירות מקור לצורך מימון עסקאות עברייניות נוספות, כביכול בכובע לגיטימי, ולמנוע מעבריינים את יצירת הרווח תוך ביטול תמריצים כספיים לעבור עבירה.
♦ החוק מגדיר בתוספת הראשונה לחוק מהן "עבירות מקור" אשר ישמשו עוגן להוכחת עבירה של הלבנת הון וקובע שורה ארוכה של עבירות פליליות חמורות שישמשו כעבירת מקור. רשימת העבירות המנויות בתוספת הראשונה הינה רשימה סגורה, אשר קביעתה לוותה בחילוקי דעות והתדיינויות רבות וזאת, בין היתר, מכיוון שעבירת הלבנת הון לפי סע' 3(א) לחוק, מובילה לענישה של 10 שנות מאסר (!) אל מול ענישה פחותה של עבירות המקור.
♦ בכדי להמחיש את עמדת המחוקק לצמצום העבירות הנכללות בתוספת כעבירות מקור, ניתן להפנות לעמדתו לעניין הכללתן של עבירות מס. לכאורה עבירות אלה עומדות במרכז העשייה של ההון השחור, בגינן נטען על ידי המחוקק, שאסר והתנגד בצורה מפורשת להכללתן, שהחוק האמור אינו הדרך הראויה למלחמה בעבירות הנ"ל, כך למשל דבריה של יו"ר הוועדה, כתוארה דאז, הגב' ציפי לבני עוד בשנת 1999, מתוך פרוטוקול מס' 1, מישיבת ועדת משנה לוועדת החוקה, חוק ומשפט שדנה בהצעת החוק: "התכלית שעבדו עליה וגם התכלית שמשרד המשפטים
ראה מול עיניו, היתה לא ניסיון לתפוס עבירות מס, לא ניסיון לקבל מידע כדי לעשות
שימוש בכל מיני חוקים נוספים, שאולי אין למדינה מספיק כלים כדי לאכוף אותם, אלא במפורש כדי לצרף את ישראל לקהילת העמים, ולמנוע מישראל להפוך למכבסה האזורית או העולמית של הון שמקורו בפשע ...מול העיניים שלי, ואין ספק שגם של משרד המשפטים, תהיה כל הזמן מונחת התכלית החקיקתית הזאת".
♦ מהאמור עולה, כי במקור התייחס המחוקק מפורשות לאי הכללת עבירות המס בחוק, עובדה שעם הזמן "נשכחה" על ידו. ועל כך, כבר במהלך הדיונים שקיימה ועדת החוקה בדיון, בהקשר של הקמת מאגר מידע לרשות, הזהיר היועץ המשפטי דאז, השופט בדימ' שלמה שוהם, אזהרה שיפה גם לענייננו: "מה שלי מפריע בחקיקת החוק הזה, הוא שאנחנו תמיד שוכחים מאיפה יצאנו… יש כאן דינמיקה שאנחנו בהדרגה משלימים עם סיטואציה קיימת, ואז לוקחים אותנו למדרגה הבאה".
♦ למותר לציין שעבירות המס, רובן ככולן, אשר במרכזן מרכיב המרמה, אינן בגדר עבירות מקור, עם זאת, לאחרונה מנסה המדינה להכניסן ב"דלת האחורית"- דרך עבירת קבלת דבר במרמה, דבר שהינו פסול ונוגד את מטרות החוק המקוריות ואף נוגד כל היגיון משפטי. עם זאת במאמרנו זה לא נתמקד ב"דלת האחורית" אלא "בדלת הראשית".
♦ נראה כי התיקון המוצע הינו ניסיון להחמיר את רף הענישה על עבירות מס באמצעות הכלים הדרקוניים של חוק איסור הלבנת ההון, במקום תיקון החוק הספציפי שידוע למדינה כי יהיה קשה מאד יהיה להעבירו, אם בכלל. חמור מכך, שהחוק מאפשר למדינה לחלט את רכוש העבריינים ובכך למעשה לגבות את המס, בדרך קלה הרבה יותר מאשר באמצעות חוקי המס, דבר שהינו פסול ונוגד את מטרות החוק המקוריות ואת מטרות חוקי המס.
♦ נקודה נוספת לפגיעה אפשרית מהתיקון האמור נוגעת בזכות לפרטיות, שכן מכוח החוק הוקם אחד ממאגרי המידע הגדולים והרגישים במדינה, אשר ניהולו והשימוש בו כרוכים בפגיעה קשה בזכות היסוד לפרטיות, ואילו התיקון ירחיב את השימוש במאגר גם לחקירת עבירות נוספות, כולל עבירות המס "החדשות" שמתכוונת המדינה להוסיף. עבירות שכלל לא עמדו לנגד המחוקק בשנת 2000 כאשר חוקק את החוק.
♦ ואכן, מרגע חקיקתו של החוק החל תהליך איטי אך עקבי של ריבוי חריגים ויוצאים מהכלל, ושל שחיקה במטרות החוק ובהגנה על זכויות היסוד. שוב ושוב נציגי הרשויות מפעילים מכבש לחצים על הוספת עבירות מס נוספות לעבירות המקור וזאת בניגוד לדיון העקרוני והמקיף שנערך עובר לחקיקת החוק ולעמדת המחוקק דאז. כך למשל ידוע כי בעתיד תנסה המדינה להוסיף עבירות כגון סע' 220 לפקודת מס הכנסה.