♦ בעתירתו כמו גם בבקשתו לאישור תובענה כייצוגית ("בקשת האישור") טען המבקש כי בניגוד להוראת החוק האמורה בסעיף 189 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), במקרים שבהם מוטל קנס אזרחי מכח סעיף 188 לפקודה, ולאחר מכן מוגש כתב אישום על אותו עניין של אי הגשת דו"חות במועד – המשיבה אינה מבטלת את הקנס האזרחי, אינה משיבה את סכומי הקנס האזרחי שגבתה ואינה מעבירה הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הקנס ועד ליום השבת הכספים בפועל.
♦ בתשובתה לבקשה הודיעה המשיבה כי היא חדלה מגביית הקנס בגינו הוגשה התובענה ונתבקשה דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בתוך כך הציגה המשיבה את הנחיותיו של מר זאב פורת, סמנכ"ל רשות המסים, לפיהן הונחו פקידי השומה לבטל את הקנסות האזרחיים מיד עם היוודע דבר הגשתו של כתב אישום כנגד נישום. המשיבה הדגישה כי במהלך השנתיים שקדמו להגשת התובענה, מתוך כלל הנישומים אשר הוגשו כנגדם כתבי אישום בעבירות לפי סעיפים 216(1) ו-216(4) לפקודה, כ-300 נישומים בלבד שילמו בפועל את הקנסות שהוטלו עליהם מכח סעיף 188 לפקודה וכי סך כל הקנסות שנגבו מנישומים אלו מסתכם ב-2.4 מיליון ₪.
♦ לאור הודעתה של המשיבה על הפסקת הגביה, פנה המבקש בבקשה להוסיף לקבוצת התובעים הפוטנציאלים גם את כל המקרים של מי שהוגש נגדו כתב אישום בתאריך מוקדם יותר ועדיין לא שילם את הקנס.
♦ בעניין סוגיית הגמול סקר המבקש את הקריטריונים בחוק ויישומם בפסיקה בכלל לקביעת "השיעור הראוי שיש לפסוק כפיצוי מיוחד לתובע הייצוגי". לשיטתו לאחר חשיפת הנתונים המספריים בקשר עם מחיקת החובות יש לחייב את המשיבה בשכ"ט עו"ד בשיעור 15% בצירוף מע"מ מסכום הגבייה בשנתיים האחרונות ומסכום הקנסות שטרם נגבו ונמחקו בעקבות הבקשה, ושליש מכך כגמול לתובע הייצוגי (ומע"מ על כך ככל שחל).
♦ המשיבה טענה, כי הקבוצה הנוספת בשמה טוען המבקש כלל אינה נכללת בקבוצת התובעים הפוטנציאליים. לשיטתה, כל עוד נישומים אלה לא שילמו את הקנס, ממילא הם אינם זכאים להשבה. עוד ציינה המשיבה כי, במסגרת הבדיקה שערכה הופסקו הליכי הגביה גם כנגד קבוצת נישומים זו ובהמשך נמחקו חיוביהם ממחשבי המשיבה.
♦ עוד טענה המשיבה כי אין חולק שהמבקש זכאי כדין לגמול ובאי כוחו זכאים לשכר טרחה, אך על אלו לשקף את היקף ההשקעה בתובענה ובודאי שאינם צריכים להיות "תשלומים חסרי פרופורציות" המשולמים מהקופה הציבורית.
בימ"ש מחוזי תל אביב - כב' הש' אלטוביה מגן
♦ לאור הוראת סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק")., בית המשפט דחה את בקשת האישור, בהמשך להודעת המשיבה בדבר פעולותיה לשינוי במערכת המיחשוב (שע"מ).
קביעת היקף הקבוצה וגודלה היא בעלת חשיבות מסוימת בהקשר של קביעת הגמול ושכר הטרחה. יש ממש בטענות המבקש כי במסגרת פסיקת הגמול יש ליתן את הדעת גם על גודל קבוצת התובעים הפוטנציאליים ועל התועלת שהפיקו מהגשת התובענה הייצוגית. עם זאת, נתונים כמותיים אלו אינם חזות הכל, שהרי, אין המחוקק קובע נוסחה מתמטית העושה שימוש בנתונים האמורים לקביעתם של הגמול המיוחד ושכר טרחת בא כוח המייצג. משכך, מצא בית המשפט שאין מקום לדון בבקשה לקבלת מידע מהו הסכום שגבייתו בוטלה, עם קבלת עמדת המבקש באשר לביצועה של גביה שלא כדין. הנתון שמסרה המשיבה בדבר גביה שלא כדין מ 300 נישומים בהיקף שנמסר לגבי שנתיים של גביה, הוא אינדיקטיבי דיו כדי לקבל מושג על היקפי גביה שלא כדין שהיא ברת השבה לעתיד.
מחד, יוצא הציבור נשכר בשל הגשת התובענה מאידך, ציבור רחב יותר נושא בעלות (באופן חלקי- הואיל וחלק מן הסכומים שיפסקו מושב לקופה הציבורית על דרך תשלום מיסים החלים עליהם). הנכון לבזר באופן זה את הנזק? משקבע המחוקק כי זכאי התובע לגמול ועורך דינו לשכר טרחה, השיב הוא לכך בחיוב. על בית המשפט, לאזן אם כן, בין התכלית שבפסיקת הגמול, קרי עידודם של תובעים ייצוגיים לפקח ולבקר לא רק כגופים פרטיים אלא גם את רשויות המדינה, לבין גלגול נזקו של ציבור מסוים ומצומצם, הכולל במקרה זה גם ציבור של נישומים שנמנעו מהגשת דו"ח כנדרש לרשויות המס והוגש נגדם כתב אישום בעניין זה, על כלל ציבור משלמי המס (ולו באופן חלקי כאמור).
♦ ומסכם בית המשפט: "לאחר ששקלתי את מכלול הדברים, הנחיות שבדין ונסיבות תובענה זו אני סבור כי יש להעמיד את סכום הגמול למבקש על סך 20,000 ₪ ואת שכר טרחת בא כוחו בהליך זה על סך 80,000 ₪ בתוספת מע"מ...בקשת האישור נדחית. ככל שהמשיב אינו חולק על כך כי המבקש שילם קנס שלא כדין, ראוי הוא כי זה יושב לידיו, אם טרם הושב ובהתאם להוראות הפקודה. התובענה העיקרית צריכה להימחק, באשר אין היא עוד מתאימה לברור בפני בית משפט זה במתכונתה הנוכחית".
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 27.10.09
ב"כ המבקשת: עו"ד א. מנצ'ל ועו"ד ר. דרור.
ב"כ המשיבה: עו"ד א. סמרה.