♦ העותר היה שחקן כדורסל מקצועי, אשר נפגע במהלך משחק, וכתוצאה מהפגיעה נאלץ להפסיק לשחק כשחקן כדורסל מקצועי. הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה ושולמו לעותר "דמי פגיעה" למשך 6 חודשים, כמשמעותם בס' 92 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") עד ליום 10.6.2001. לאחר מכן, פנה העותר לוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, במסגרת נקבעו לו 100% אחוזי נכות זמניים, מיום 11.6.2001 ועד ליום 9.7.2001. במקביל להליכים במסגרת תביעתו לגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי הגיש העותר בקשה לפקיד השומה לקבלת פטור ממס על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, לפיו מוענק פטור ממס למי שהינו נכה בשיעור 100%, בבקשו את הפטור לתקופה שמיום פגיעתו ב-10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001. עניינו של העותר הועבר על ידי המשיבה 2, נציבות מס הכנסה (להלן: "המשיבה") לוועדה רפואית לענין מס הכנסה, אשר התקיימה אף היא במסגרת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה הראשונה לענין מס הכנסה"). ביום 7.4.2005 העמידה הוועדה הראשונה לענין מס הכנסה את שיעור נכותו של העותר על 100%, מיום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001.
על החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה הגישה המשיבה ערר לוועדה רפואית לעררים בענין מס הכנסה במוסד לביטוח לאומי (להלן: "ועדת העררים לענין מס הכנסה"), לפי תקנה 18(א) לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), התש"ם-1979. ביום 17.8.2005 העמידה ועדת העררים לענין מס הכנסה את שיעור נכותו של העותר על 20% מיום 10.12.2000 ועד יום 9.7.2001, שיעור שאינו מזכה בפטור ממס.
♦ ביום 2.9.2005 הגיש העותר ערעור על החלטת ועדת העררים לענין מס הכנסה לבית הדין האזורי לעבודה. ביום 15.11.2005 מחק בית הדין את הערעור, בקבעו כי ערעור על החלטת ועדה רפואית על פי פקודת מס הכנסה אינו בסמכותו.
♦ לטענת העותר, קביעתה של הועדה לענין הביטוח הלאומי הינה הקביעה המחייבת את המשיבה על פי סעיף 9(5)(א)(א)(6) לפקודת מס הכנסה.
♦ לטענת המשיבה, החלטת ועדת העררים לענין מס הכנסה הינה החלטה סבירה שניתנה בסמכות ועל פי דין, אשר אין מקום להתערב בה, וכי ממילא במקרה דנן החלטת הוועדה לענין ביטוח לאומי אינה מחייבת לצורכי הכרה בזכאות לפטור ממס הכנסה.
ביהמ"ש הגבוה לצדק – כב' השופט א' א' לוי, כב' השופטת מ' נאור, כב' השופט ס' ג'ובראן:
♦ כפי שעולה מסעיפים 9(5)(א)(א) ו-(ב) לפקודת מס הכנסה, ברירת המחדל לקביעת נכות לענין הזכאות לפטור ממס הינה קביעת אחוז נכות על פי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א), ובהם הסעיפים הרלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי. רק משלא נקבע לאדם אחוז נכות על פי אחד החוקים המנויים, ניתן לקבוע את נכותו על פי ועדה המוקמת מכוח סעיף 9(5)(א)(ב) לפקודת מס הכנסה ותקנה 2(א) לתקנות מס הכנסה.
♦ בעניינו של העותר, התמהמהותה של המשיבה הביאה לכך שבטרם ניתנה החלטה בבקשתו לפטור ממס נקבע אחוז נכותו על פי חוק הביטוח הלאומי. בנסיבות אלו, ולאור לשונן הברורה של הפקודה והתקנות, לא הייתה בידי המשיבה כל אפשרות לשוב ולזמן ועדה לקביעה נוספת של אחוז נכותו. משכך, החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה, וההחלטה שניתנה בערר עליה, אינן יכולות לעמוד. לעניין הכרה בתקופה שבה קיבל העותר דמי פגיעה כתקופה שבה ישנה זכאות לעותר לזכאות לפטור, למרות שאין החלטה של הוועדה הרפואית של 100% אחוזי נכות לגבי אותה התקופה, קובע בית המשפט הנכבד, כי ניתן לראות בדמי הפגיעה כשקולים לנכות בשיעור 100%, ובלשונו של בית המשפט:
"נקל להבין על כן מדוע ככלל אין לראות בזכאות לדמי הפגיעה, לכשעצמה, כמקימה זכאות לפטור ממס. אלא שאין להסיק מכך, כי לא ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה לראות בדמי הפגיעה כשקולים לנכות בשיעור 100%, המעניקה פטור כאמור. יש לזכור, כי ההסדר הנעוץ בבסיס תשלום דמי הפגיעה מקורו ברצון ליתן מענה מהיר לנפגעי עבודה קלים, וברצון לחסוך את העלות של הבאתם בפני ועדה רפואית לקביעת נכותם.
כאמור לעיל, דמי הפגיעה מוענקים לנפגע על בסיס הליך מקל, מבלי שיעמוד דווקא בפני בחינתה של ועדה רפואית. על פניו, נסיבות אלו מקימות חשש שמא יוענק פטור ממס למי שאינו זכאי לכך, באמצעות הליך מקוצר זה. אלא שהתשובה הברורה לכך, כפי שצוין לעיל, הינה כי רק במקרים בהם באופן מהותי תיראה תקופת דמי הפגיעה כשוות ערך לנכות בשיעור 100%, בין היתר באמצעות קביעת שיעור נכות זה מייד בתום תקופת דמי הפגיעה, ומבלי שיהיה יסוד להאמין ששיעור הנכות השתנה במהלך התקופה, תיראה קביעת דמי הפגיעה כנכנסת לגדרי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה."
התוצאה:
♦ העתירה התקבלה.
ניתן ביום: 24.9.2009.
ב"כ העותר: עו"ד ל' דקל - גרינבלט.
ב"כ המשיבה 1: עו"ד ע' אלטשולר.
ב"כ המשיבה 2: עו"ד א' אמיר.