♦ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופט מ' אלטוביה), בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו לגילוי מסמכים וצו לעיון במסמכים.
♦ המבקש הינו בעל מניות בחברת "הפרה אילנה בע"מ" (להלן: "חברת הפרה אילנה"). המבקש היה בעל מניות בחברת "קלאב הוטל אילת בע"מ" (להלן: קלאב הוטל) וכיהן בה כמנכ"ל.
המבקש העביר את מניותיו בקלאב הוטל לחברת הפרה אילנה, על פי סעיף 104 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). העברת המניות נכנסה לתוקף ביום 1.11.1999.
♦ ביום 31.12.2001 נחתם הסכם פשרה בין המבקש וחברת הפרה אילנה, לבין בעלי המניות האחרים של קלאב הוטל, במסגרתו נמכרו מניות קלאב הוטל בתמורה לסך של 35,582,400 ש"ח (להלן: "התמורה"). מהתמורה קוזז חוב של המבקש לקלאב הוטל בסך של 14,138,327 ש"ח. בחברת הפרה אילנה נרשמה הכנסה בסך 21,444,073 ש"ח בלבד, תוך התעלמות מקיזוז יתרת החוב של המבקש לקלאב הוטל. בנוסף היתה יתרת חובה של המבקש לחברת הפרה אילנה בסך של 6,985,076 ש"ח.
♦ על בסיס העובדות שפורטו לעיל, הוציא המשיב למבקש שומות מס לשנים 2001-2003. המשיב סיווג את חובו של המבקש לקלאב הוטל, חוב אשר הומחה לחברת הפרה אילנה, כהכנסה חייבת ממשכורת לפי סעיף 2(2) לפקודה, או לחילופין כדיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה, בשנת המס 2001. כן סווגו הכספים שמשך המבקש מחברת הפרה אילנה ואשר עומדים כיתרת חובה נכון ליום 31.12.2001 בסך של 6,985,076 ש"ח, כהכנסה חייבת ממשכורת לפי סעיף 2(2) לפקודה, או לחילופין דיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה, בשנת המס 2003.
♦ על שומות אלה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ה 1229/06). במוקד המחלוקת בין הצדדים עמדה קביעת המשיב בדבר קיומן של יתרות חובה של המבקש בספרי חברת קלאב הוטל, אשר סווגו כדיבידנד או כמשכורות.
במסגרת הערעור, הגיש המבקש ביום 22.5.2008 לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ולעיון במסמכים. זאת, בעקבות סירובו של המשיב להיענות לבקשה דומה שהוגשה לו על ידי המבקש במלואה.
♦ בית המשפט המחוזי בתל אביב, דחה את בקשתו של המערער לגילוי המסמכים בציינו כי המשיב העמיד את התיק כולו לעיון המבקש והמבקש יכל לגשת למשרדי המשיב ולצלם חומר, דבר שבחר לא לעשות. כמו כן פסק בית המשפט המחוזי כי נתונים של נישום אחר לא יגולו מטעמי חיסיון ולכן לא יקבל המבקש זכות עיון במסמכים הנוגעים ליתרות חובה של בעלי המניות האחרים בקלאב הוטל. כמו כן פסק בית המשפט המחוזי הוצאות לחובת המבקש. על כל אלה הוגשה בקשת רשות הערעור.
בימ"ש העליון - כב' הש' מ' נאור:
♦ נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מרבי, שכן ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. עם זאת, הזכות לעיון אינה בלתי מוגבלת, וכנגדה עומדות טענות חיסיון, שהדין והפסיקה מכירים בהן.
♦ תכליתה של הוראת החיסיון בפקודת מס הכנסה הינה הנעת הנישום לדווח על הכנסותיו, מבלי לחשוש כי המידע שימסור ייחשף ויגרום לו נזק. בדרך זו מלאכתה של רשות המס בגביית מס אמת הופכת קלה יותר.
♦ חיסיון זה אינו בלתי מוגבל. אחד הסייגים לחיסיון נוגע לחשיפת מידע בפני נישום, העומד בבסיס השומה שהוצאה בעניינו:
♦ במקרה דנן, עותר המבקש לגילוי מסמכים הנוגעים ליתרות החובה של בעלי המניות בקלאב הוטל ולגילוי דוחותיה הכספיים של החברה. אם המסמכים המבוקשים שימשו את המשיב בעריכת השומה של המבקש אכן אין מקום לחסותם; אם לאו -נותרים הם בגדרו של החיסיון, גם אם יערכו על פי הצעתו ה"פרקטית" של המבקש, להציג נתונים בעילום שם.
♦ אין חולק, למעשה, כי המסמכים המבוקשים לא שימשו את המשיב בהוצאת השומה למבקש. כל שטוען המבקש הוא, כי המסמכים דרושים לו על מנת לסתור את גובה יתרת חובו כפי שזו נקבעה לצורך עריכת השומה. אולם, המבקש לא הצביע על שגיאה מסוימת כלשהי בחישוב יתרת חובו, ומידע כזה, ככל שקיים, וודאי נמצא ברשותו.
♦ עוד יצוין, כי לטענת המשיב, בדיקת יתרת חובו של המבקש בהנהלת החשבונות של קלאב הוטל נועדה רק לשם השוואה בין הנתון המספרי המופיע בהסכם הפשרה לבין זה המופיע בספרי קלאב הוטל.
♦ אין לקבל את טענתו של המבקש, לפיה המשיב הפר את החיסיון, בכך שהציג למבקש את הנתונים לגבי יתרת חובו, כפי שאלו מופיעים בספרי הנהלת החשבונות של קלאב הוטל. כאמור, חשיפת נתונים בפני נישום, אשר עמדו בבסיס שומה שהוצאה בעניינו, לא זו בלבד שאינה מהווה הפרה של החיסיון, אלא חובה היא המוטלת על רשות המס.
♦ יש לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת להוצאות גם לגופה, בין היתר לאור העובדה כי אין זה מן הנמנע שהבקשה לגילוי בדרך של רשימת מסמכים הייתה מתייתרת אילו נענה המבקש להזמנת המשיב לסור למשרדו, על מנת לעיין בתיק.
תוצאה:
♦ הבקשה נדחתה.
ניתן ביום: 5.8.2009.
ב"כ המבקש: עו"ד י. שקל ועו"ד ט. יהושע.
ב"כ המשיב: עו"ד י. ליבליין.