♦ נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בנתניה בגין 4 עבירות של אי העברת ניכויים בסך של 74,061 ₪, עבירה של אי הגשת דו"ח שנתי במועד ביחס לחברה שבבעלותו, ועבירה של אי הגשת דוח במועד על הכנסותיו האישיות. המבקש הורשע בעבירות נשוא כתב האישום, על פי הודאתו. בימ"ש השלום גזר את דינו של הבמקש, בהשיתו עליו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות; 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ₪. במועד מתן גזר הדין, סכום חוב הניכויים עמד על 113,800 ₪ (קרן + ריבית והפרשי הצמדה).
♦ המבקש ערער על חומרת העונש בפני בית המשפט המחוזי מרכז, כאשר טרם מתן פסק הדין בערכאה זו, שילם המערער סכום של 74,061 ש"ח למס הכנסה בעבור פירעון קרן חוב הניכויים. ביהמ"ש המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעורו של המבקש, לאור הסכמת המשיבה ולאור קרן החוב ששולם, ועונש המאסר בעבודות שירות קוצר לארבעה חודשים. כמו כן צוין, כי לא נפל פגם בשיקולי בית משפט השלום בגזר דינו.
♦ לטענת המבקש, הערכאות הקודמות שגו משייחסו משקל לכך שהמחדל בגין אי העברת חוב הניכויים לא הוסר. זאת מאחר שבנסיבות העניין היה המבקש מצוי בהליך של פשיטת רגל ולא יכול היה להסיר את המחדל, מחשש כי מדובר בהעדפת נושים. לטענתו, עשה כל שביכולתו להסיר את המחדל. יתרה מכך, שמהמשיבה לא הגישה תביעת חוב בהליך פשיטת הרגל, ומשהמבקש קיבל במסגרתם הפטר מחובותיו, אין הוא עוד חייב למשיבה דבר ויש לראות את המחדל כמוסר. לפיכך, ולאור עברו הפלילי הנקי, מצבו הכלכלי הקשה ונסיבותיו האישיות, מוגזם לשיטתו העונש שהשיתו עליו הערכאות הקודמות ויש מקום לבטל כלל את עונש המאסר בפועל ואף את הקנס שהושת עליו.
ביהמ"ש העליון – כב' הש' ג'ובראן:
♦ הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה. מעבר לנדרש, אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. טענות המבקש נשענות על ההנחה כי משמנועה המדינה מלתבוע אותו על יתרת חובו במישור האזרחי מוסר בכך אף מחדלו לעניין שיקולי הענישה. ואולם, אף אם מקבל בית המשפט את הנחת המבקש, כי ההפטר שקיבל חל אף על חוב זה, הדבר נותר בצריך עיון.
♦ מכל מקום, לא ניתן לקבל את התוצאה שלה עותר המבקש לעניין ההקלה בעונשו. בעבירות כלכליות ועבירות המס בכלל זה, על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בהן לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה נטיית בתי המשפט ליתן משקל להסרת המחדל על ידי העבריין מטרתה להפחית את חומרת המעשים בדיעבד בכך שלפחות החסר בקופה הציבורית שנוצר עקב העבירות נרפא. ברי, כי ככל שחסר זה בקופה הציבורית נותר, אף אם מסיבה זו או אחרת אין עוד אפשרות לגבות אותו מעובר העבירה במישור האזרחי, לא ניתן לראות בכך הפחתה בחומרת המעשים ולראות בכך משום "הסרת המחדל" במישור שיקולים זה. יתר על כן, נראה כי אף המבקש הבין זאת ולפיכך פעל כאמור להסרת המחדל בחלקו לאחר הגשת הערעור. בית המשפט המחוזי התחשב בכך בהקלה שהקל בעונשו של המבקש ואין כל מקום להקלה נוספת.
♦ יתרה מכך, להפסת דעתו של המבקש, גם לו היה בית המשפט מקבל את טענותיו במלואן ומניח כי המחדל הוסר במלואו, עדיין סבור בית המשפט, כי העונש שהושת עליו אינו חורג מן הראוי בהתחשב במכלול השיקולים וחומרת העבירות, ואין מקום להתערב בו.
התוצאה:
♦ הבקשה נדחית.
ניתן ביום: 06.07.09
ב"כ המבקש: עו"ד א. גריידי.