♦ הדיון הוא בבקשה לקביעת גמול לתובע ייצוגי בסך 1,700,000 ₪ ושכ"ט עורך הדין בסך 10,625,000 ₪ מכוח סעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ("החוק" ו"בקשת הגמול" בהתאמה).
♦ במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 ("הפקודה") נחקק סעיף 125ג שעניינו שיעורי המס המוטלים על הכנסה מריבית ומדמי ניכיון. הסעיף מבחין בין שיעור מס מירבי של 20% בגין הכנסת ריבית המתקבלת מנכס צמוד מדד ובין שיעור מס מירבי של 15% כשהמדובר בהכנסת ריבית מנכס שאינו צמוד מדד או שהוא צמוד בחלקו למדד. בסעיף 125ג, כנוסחו בעת תיקונו, לא נקבעה הגדרת מדד שונה מהגדרת המדד בסעיף 1, סעיף ההגדרות הכללי לפקודה.
בתחילת שנת 2007 הגיש המבקש בקשה לאישור תביעה ייצוגית להשיב את ההפרש בין 15% החייב במס ל 20% שנוכו בפועל. אומדן הגביה שלא כדין נעמד על 170 מליון ₪. בעקבות הבקשה, תיקנה המשיבה את הסעיף כך שמדד יכלול גם הצמדה למטבע חוץ, ובעקבות תיקון זה, נדחתה הבקשה לאישור התביעה בהסכמה תוך שמירת זכותו של התובע לעתור להוצאות ולגמול מיוחד.
♦ לטענת המבקש, רק לאחר שהגיש את בקשתו כנגד המשיבה, ובעקבותיה, החלו הליכי חקיקה לתיקון הפקודה. לדבריו, השקיעו המבקש ובאי כוחו "מאמצים ניכרים על מנת להשמיע ולהבהיר את עמדתם, וכן, על מנת לעורר דיון ציבורי ראוי בהצעת החוק", בתוך כך, פנו המבקש ובאי כוחו "לאמצעי התקשורת השונים, לחברי הכנסת, ליועצים ואנשי מקצוע הנוגעים בדבר לבעלי תפקידים בכנסת ולעדת הכספים בכנסת ולחבריה". עוד הדגיש המבקש כי במסגרת המאמצים אף הועלתה כתבה בעניין במסגרת מהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה.
♦ המבקש הדגיש, כי הסוגיה שהועלתה לדיון הינה סוגיה סבוכה ותקדימית ומשכך מדובר בהליך מורכב כשלצידו טרחה רבה וסיכון ניכר. עוד ציין המבקש כי נעזר בשרותיו של יועץ מומחה חיצוני, אשר שכרו מוערך, כלשונו, בכ-462,000 ₪.
♦ המבקש הדגיש, כי על הגמול המיוחד לשקף את התמריץ שיש להעניק לתובעים ולעורכי דין להגיש תובענות ייצוגיות בשל חשיבותן הרבה. לדבריו, אם בכל פעם שתוגש תביעה מבוססת כנגד המדינה, תוכל האחרונה לחוקק חוק מהיר על מנת לייתר את התובענה אזי, "לא יהיה כל תמריץ לאכוף את החוק גם ביחס למדינה, אכיפה שהיא חלק מאושיות שלטון החוק" (פסקה 57 לבקשת הגמול).
♦ לטענת המשיבה, ממילא לא היה בנסיבות המקרה משום חסכון מס כלשהו לציבור, בין בפועל ובין במישור התיאורטי"
♦ המשיבה ציינה, כי אין בתובענה משום טיעון משפטי מורכב וחדשני, אלא הצבעה על הפגם שנפל בחקיקה וכי הסיכון שנטל על עצמו התובע התפוגג על ידי התנהלות הנתבעת עם קבלת כתב התביעה.
♦ על כן סבורה המשיבה, כי יש לדחות את טענות המבקש ובאי כוחו, ולקבוע את גובה ההוצאות והגמול המיוחד בהתאם לנסיבות המיוחדות של מקרה זה.
ביהמ"ש המחוזי בת"א - כב' הש' מ. אלטוביה:
♦ בתחילת פסק הדין קובע בית המשפט את הזכות של התובע הייצוגי לקבל תגמול עבור תביעתו וכן לב"כ התובע לקבל שכר עבור טרחתו, זאת גם במקרה ובו נמחק הערעור או שהרשות הציבורית מתקנת את הטעון תיקון.
לעניין גובה שכר הטרחה, קובע בית המשפט הנכבד, כי בקביעת שכר הטרחה על בית המשפט לשקול, בין השאר, את "הטרחה שטרח בא הכוח המייצג ... בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך". משכך, בית המשפט לא הכיר בכל הוצאות השתדלנות שהוציא המבקש ובא כוחו במסגרת תיקון החוק בהתאם לבקשה.
ואומר כב' השופט: "לעיתים גמולו של בעל תודעה אזרחית כמבקש הוא בעצם התוצאה, בשינוי או בתיקון שהביא לרווחת הציבור כולו. בעידן זה, שבו הדעה המקובלת היא כי הכוח המניע במרבית התחומים הוא רווח כלכלי או מטרה אישית, פעילות שכולה דאגה ציבורית, ראויה היא לכל שבח".
♦ הגשת בקשה לשכר טרחת עורך דין בנסיבות עתירה זו, של מעל 10 מליון ₪, מתוך הקופה הציבורית, אינה ראויה, בלשון המעטה, כך קובע בית המשפט. ומוסיף, בלשונו "תהיתי אגב ההכרעה בבקשה זו, אם אין הדברים עולים כדי חוסר תום לב אשר יש בו כדי לשלול לחלוטין פסיקת שכר טרחה לב"כ המבקש. כך גם באשר לבקשה לכיסוי הוצאות מומחה בסכום של מאות אלפי שקלים, אשר לא הוכח כי שולמו ולא הוכחה נחיצותו או הקשר המתבקש לעתירה. למצער מהוות הוצאות כאמור רכיב בשקילת הסיכונים שנטל על עצמו המבקש בניהול התובענה. לבסוף מוצא אני כי הואיל והמשיב מאשר כי הגשת הבקשה לאישור היא שהובילה להסדרת החקיקה והגביה במסגרת הדין, אזי יש בכך לגבור על חוסר הנאותות והעדר הסבירות של הסכום המבוקש כשכר טרחה במקרה זה".
תוצאה:
♦ הבקשה נתקבלה בחלקה. הגמול למבקש הועמד על סך של 20,000 ₪ ולבא כוחו – 60,000 ₪.
ניתן ביום: 9.7.2009.
ב"כ המערער: עו"ד ש. גולדבלט ועו"ד ד. ניסים.
ב"כ המשיב: עו"ד א. סימון ועו"ד מ. בן-נתן.