♦ החברה ומנהלתה, הואשמו בכתב אישום בכך שלא הגישו 23 דוחות תקופתיים למע"מ במועד, עבירות על הוראת סע' 117(א)(6) לחוק מע"מ, זאת - פחות משנתיים לאחר שכב' השופטת ז. הדסי-הרמן גזרה על הנאשמת 3 עונש מע"ת בן 8 חודשים למשך שלוש שנים. הנאשמים הודו במיוחס להם בכתב האישום.
♦ ב"כ הנאשמת עתר שלא להרשיע את הנאשמת, וזאת מאחר שבעלה שהואשם יחד עם הנאשמת, אך נמחק מכתב האישום, היה והינו מכור לסמים קשים. ביהמ"ש מעיר בעניין זה, כי טענות דומות נטענו במסגרת ההליך הפלילי הקודם, בפני השופטת הדסי-הרמן. בנוסף, טען ב"כ הנאשמת, כי לנאשמת נגרם עינוי דין במשא ומתן העיקש ובמגעים עם התביעה שלא הניבו בערבו של יום את התוצאה המיוחלת של סגירת התיק. המותרות, למראית עין, בהם חיה הנאשמת הם לצרכי עבודה (ניהול מכון לרפואה אסתטית), המחייבת שמירה והקפדה על "לוק" של מצליחנות ושפע. בנוסף נטען, שלא לראות בכל אי הגשה של דוח עבירה נפרדת אלא מדובר במקבץ של עבירות אשר –לעבירה אחת ייחשב. בעניין זה קובע ביהמ"ש, כי עבירות מסוג זה יש לראותן כ"רכבת של עבירות", בה כל "עבירות המקבץ הנ"ל העצמאיות כל אחת לנפשה, נעות זו בעקבות זו עקב בצד אגודל גם בדומה, אולי, לאותם זחלים של "טוואי התהלוכה" הנפרדים זה מזה כ"א כאורגניזם נפרד, אך כרוכים זה בזה וזה אחר זה בקור משי דק. בנוסף נטען, כי הנאשמת הינה אם לילדים בוגרים ואין חובת הפעלה של המע"ת, וכן שצברה חובות כבדים של 4 מליון ₪.
♦ לטענת המאשימה, סיום הליך פלילי ללא הרשעה תהיה רק במקרים חריגים ונדירים במקרים בהם הנזק שיגרם לנאשם כתוצאה מההרשעה יהיה נגוע בהעדר כל פרופורציונאליות למעשה העבירה, ויש בעצם ההרשעה עצמה שחיקה ורומסנות לא מידתיים של הנאשם מחד גיסה ושהרשעה בנסיבות אלה תביא בכנפיה יותר נזק מאשר תועלת לחברה. כאן, הנסיבות מצביעות על עבריינות מס סדרתית של הנאשמת, לרבות הרשעה קודמת בעבירה זהה ועונש מאסר על תנאי שלא שימש כ אמצעי מרתיע ומחנך נגד הנאשמת.
ביהמ"ש השלום בת"א – כב' הש' ח.אפרתי:
♦ עבירות מס, לרבות עבירות טכניות כמו העבירות דנן, פוגעות/ מחבלות במערך הגבייה של רשויות המס בשתיים: מניעת שקיפות עסקית של העוסק ומניעת גבייה כדין ובמועד את הסכומים המגיעים כדין לאוצר המדינה. העדר השקיפות העסקית מחד וצורכי המדינה מאידך גורמים לפגיעה בצבור הגדול והדומם משלמי מס האמת שעל שכמם מוכבד הנטל. בכל עבירת מס יש דמיון רב אם לא חפיפה מלאה לעבירת רכוש, כיוון שכל מבצע עבירת מס נמצא בפועל מלסטם (הערת מערכת = שודד) את קופת הציבור. במקרה דנן מדובר בעבריינית מס סדרתית, במספר רב של עבירות, ובתיקים קודמים שהסתיימו בקנסות מנהליים ומע"ת. אין לתת משמעות לחובות הכבדים של הנאשמת. לנאשמות ניתן יומם בביהמ"ש וגם במערכת הגבייה.
בסופו של דבר קובע ביהמ"ש:
" מוצא אני, כי הגיע הזמן שהציבור הרב , הדומם והשקט של משלמי מס האמת לא ירגיש ,טיפש ו/או מנוצל . כאשר מול עיניו חיים ופועלים כאלה שחוקי המס עבורם הינם בחזקת המלצה –ולא חובה. שבערבו של יום הם יוצאים נשכרים בענישה מזערית. קרי, חלילה לביהמ"ש להעביר מבלי משים אפילו במרומז את המסר כי החוטא יוצא נשכר בכלל ובעבירות מס בפרט .
לשון אחרת, מוצא אני בנסיבות אלה כי המורשעים בעבירות מס, גם בעבירות ה"טכניות" ממן העבירות נשוא תיק זה ראויים לענישה משמעותית ומרתיעה".
♦ ביהמ"ש גזר על הנאשמות את העונשים הבאים: על החברה החברה קנס כספי בסך 75,000 ₪. על הנאשמת, עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, וכן הפעלת התנאי, וזאת באופן חופף, ובסה"כ – 17 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי וקנס כספי של 50,000 ₪.
ניתן ביום: 05.07.09
ב"כ המאשימה: הגב' מ. בן-חיים.
ב"כ הנאשמות: עו"ד נאווי.