♦ בשנות המס 2000-2003 שבערעור, חברת "שחר שקורי בע"מ" (להלן-"החברה"), העוסקת במוצרי טיפוח לשיער, קוסמטיקה וציוד נלווה למספרות, היתה בשליטה מלאה של בני הזוג שקורי. בני הזוג עבדו בחברה כשכירים. בשנת 1988 הקים מר שחר שקורי ("שחר") עסק עצמאי. בשנת 1994, עם התרחבות הפעילות, הצטרפה גב' שרה שקורי ("שרה") לעסק, לאחר שעזבה מקום עבודה אחר. בשנת 1997 אוגדה החברה. החל מה- 1.1.98 החברה היא שמפעילה את העסק. שחר מחזיק ב-51% ממניות החברה ושרה ביתרת 49% מן המניות. שני בני הזוג מכהנים כמנהלים בחברה. אין מחלוקת כי שני בני הזוג עובדים בחברה, לטענתם בתפקידי מפתח, ומושכים באופן שוטף משכורות לכל אחד מהם בנפרד. כך, מאז תחילת פעילותה של החברה ובמהלך שנות המס שבערעור.
ב 3.11.2004 פנו המערערים, בבקשה לשנות את הדו"חות האישיים שהוגשו, כך שחישוב המס ישתנה מחישוב מאוחד לחישוב נפרד בהתאם להוראות סעיף 66 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן - "הפקודה").
♦ לטענת המערערים, לכל אחד מבני הזוג מקור הכנסה נפרד במובן זה שכל אחד מהם מקבל שכר בגין עבודתו. לטענתם, הוכח כי הכנסתם אוטונומית ומשקפת את תרומתם בפעילותה העסקית של החברה. לכל אחד מבני הזוג הכנסת עבודה נפרדת ועצמאית, הנפרדת מכובעם כבעלים בחברה, כמנהלים בה והיא נפרדת מבן הזוג. תפקיד כל אחד מהם כעובד החברה, מוגדר וחיוני. משכך, נשאו הם לגישתם, בנטל להוכיח כי מדובר בהכנסה בלתי תלויה המאפשרת חישוב נפרד.
♦ עמדת המשיב, היא שעקרון הוודאות מחייב את יישומה של פרשנות ההלכה הפסוקה לגבי המונח "תלות". המונח "מקור הכנסה בלתי תלוי" זכה לפרשנות מקיפה וממצה בפסיקה, פרשנות שיצקה לתוכו תוכן מהותי. שימורה של ההלכה, תגביר את הוודאות בהשוואה לכל פרשנות חדשה שתסטה מן המבחנים הקיימים. המבחנים שיצרה הפסיקה, הם מבחנים ברורים בדבר יכולת ההשפעה על העסקת בן הזוג ומשכורתו, הניתנים לבחינה עובדתית על ידי בית המשפט.
בימ"ש המחוזי בתל אביב, כב' הש' מ. אלטוביה:
♦ למותר לציין, כי הדיון מניח מושכלות יסוד בדבר זכותם של כל אחד מבני הזוג לשוויון, בינם לבין עצמם וכשווים בהתייחס לנישומים אחרים שאינם בני זוג, זכותו של כל בן זוג להגשים את שאיפותיו לרבות בתחום הקריירה והעיסוק, זכותו לבחור באמצעי, בכלי משיא ההכנסה מיגיעה אישית, באופן שמביא בחשבון את היעילות הכלכלית, את שאיפותיו האישיות ובחירותיו. החישוב המאוחד על פי אמות הבחינה קודם להלכת קלס, יוצר הטיה משיקולים פיסקאליים וחוסר שוויון. הטיית הבחירה באמצעים ובכלים להגשמה אישית, מקצועית, בבחירת אופן השאת ההכנסה, מצריכה אמירה מובהקת של המחוקק.
♦ בהתבסס על התכליות שמנה בית המשפט בעניין קלס, הרי שכל אימת שבני הזוג מוכיחים כי לא נעשית מניפולאציה בהכנסותיהם לשם ניצול לרעה של החישוב הנפרד, אף אם בני הזוג משיאים הכנסה מיגיעה אישית מאותו מוקד אין לראות בהכנסת מי מבני הזוג כתלויה במקור של בן הזוג האחר. כאשר משולמת משכורת למי מבני הזוג בגין עבודתו, בגין תפקיד המוכח כנחוץ, אשר אלמלא היה ממלא בן הזוג תפקיד זה או משרה זו, היה נדרש לשכור את שרותיו של אחר לשם ביצוע המטלות ובאותו שכר, מתקיימת אי תלות במקור ההכנסה. משכך יוכח, הרי שכל אחד מבני הזוג משיא הכנסה ממקור בלתי תלוי במובן זה שעצם קיומו של המקור או של ההכנסה נובע משיקול עסקי, כלכלי , מסחרי, מתנאי השוק ומצרכי הפעילות משיאת ההכנסה. במובן זה אין ההכנסה תלויה ברצונו או גחמתו של בן הזוג האחר או בני הזוג יחדיו, אלא בצורך כלכלי עסקי ממשי. המסקנה המתבקשת היא כי סעיף 66(ד) הוא סעיף אנטי תכנוני. משעה שעומדים בני הזוג במבחן נחיצות המשרה ונאותות השכר והתנאים (מה שיכונה מבחן הנחיצות והנאותות) נושאים הם בנטל להדוף ולסתור את חזקות התלות שבסעיף 66(ד).
♦ בני זוג המבקשים לסתור את חזקות התלות, צריכים להוכיח כי הכנסת כל אחד מיחידי בני הזוג מיגיעה אישית, נובעת בשל תפקיד של ממש אשר אלמלא היה הוא מבצע אותו, היה על העסק, החברה, השותפות, לשלם בגין ביצוע מטלות אילו, לצד שלישי בלתי תלוי או קשור ולשלם תשלום דומה בגובהו ובתנאיו. על בני הזוג להוכיח, כי תנאי העבודה שהם פועלים בהם, דומים בעיקרם לתנאים שהיו מוענקים לעובד חיצוני לו היה נקרא למלא התפקיד ודומים או קרובים לתנאים ולשכר המשולם בענף בקשר עם המשרה, התפקיד, המטלות או התמורה שתורם בן הזוג לעסק. הצורך להוכיח את סבירות השכר מתבקש בעיקר באותם מקרים כאשר שכר בן הזוג שאינו בן הזוג הרשום מקורב לתקרת ההטבה, או כשמתעורר החשש שגובהו נקבע בשל כך. חשש כאמור, יכול שיהא קיים למשל כאשר שכר בן הזוג האחר נמוך במובהק מהשכר הראוי בנסיבות תפקידו. תנודות תדירות בשכר, יצריכו הסבר ואין באילו אלא דוגמאות לצורך המחשה. נאותות השכר יכולה להבחן על נקלה במרבית המקרים על ידי המשיב. תחת ידיו של המשיב מצוי מידע רב מעצם טיפולו ברבבות נישומים. המשיב יכול, כפי שהוא עושה לא אחת בעת בחינת שומות, להשוות שכר בני הזוג לשכר בעלי תפקיד דומה בענף, תוך שמירה כמובן על הוראות החיסיון שבפקודה.
תוצאה:
♦ הערעור נתקבל.
ניתן ביום: 11.6.2009.
ב"כ המערערים: עו"ד ורו"ח ר. אריה.
ב"כ המשיב: עו"ד א. סמרה, פרק' מרכז (אזרחי).