♦ בשנת 1963 קיבלו הוריו של המערער מאת חברת הדלק "פז" זכות קמעונאית להפעלת תחנת תדלוק ,התחנה הוקמה ע"י פז על קרקע שחכרה ממינהל מקרקעי ישראל. הורי המערער ניהלו את התחנה עד שהלכו לעולמם, לאחר מכן המשיך המערער, יורשם, להפעילה, עד אשר הודיעה לו פז על רצונה לבטל את ההתקשרות עמו, על מנת להפעיל את התחנה בעצמה. ואמנם, בחוזה מיום 31.7.2002 הסכימו המערער ופז על הפסקת ההתקשרות ביניהם, ובמסגרתו זו שולם למערער סך 3.55 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. בדו"ח לשנת המס 2002 דיווח המערער על הסך הנ"ל שקיבל מאת פז כרווח הון ממכירת מוניטין. המשיב לא קיבל עמדה זו. הוא סבר, כי מדובר ברווח הון רגיל. על רקע מחלוקת זו בא ערעורו של המערער, ובו הוא מבקש לשכנע, כי התקבול האמור הוא בבחינת רווח הון ממכירת מוניטין, בעוד המשיב אוחז בדעה, כי מדובר ברווח הון רגיל.
♦ בית המשפט קמא פסק, כי רווח ההון שנוצר למערער בשל התשלום שקיבל מפז איננו רווח הון ממוניטין אלה רווח הון רגיל הוא. ביהמ"ש קמא הסתמך בהחלטתו הן על לשון החוזה שנכרת בין הצדדים והן על נסיבות חיצוניות. ביהמ"ש לא השתכנע כי בנסיבות המקרה נוצר למערער מוניטין ,בנוסף ציין ביהמ"ש כי אפילו היה מוכיח המערער, כי לתחנה היו מוניטין, לא עלה בידו לשכנע, כי עבור מוניטין אלו שילמה לו פז את ששילמה. ביהמ"ש ייחס את עיקר הצלחתה של התחנה בעצם מיקומה ולא בשום מרכיב אחר ומאחר והמערער מעולם לא היה הבעלים בקרקע של התחנה, הרי שלא ניתן לייחס לו מוניטין מנכס שאיננו בבעלותו. לבסוף מסכם ביהמ"ש כי התשלום נעשה על מנת להביא את המערער לפנות לאלתר את התחנה, ולהעבירה לידי פז ולפיכך אין מדובר במכירת מוניטין.
המערער טען כי ישנה נפקות לנפסק בעניין גוטמן (עמ"ה 1031/01), לפיו ביהמ"ש המחוזי קבע כי יש לסווג חלק מהתמורה ששולמה כמוניטין.
ביהמ"ש העליון – כב' הש' מ' נאור, ע' ארבל, נ' הנדל:
♦ ביהמ"ש ציין, כי מקובל עליו טענת המערער כי ישנה נפקות לנפסק בעניין גוטמן שכן הרקע באותו עניין הוא חוזה, בין צד ג' לבין פז, הדומה במובנים רבים לחוזה שלפנינו. שם קבע בית המשפט המחוזי כי יש לסווג חלק מהתמורה ששולמה כמוניטין ולכן הנפקות מהשוואה בין שני המקרים היא כי תוכן החוזה כשלעצמו אינו מכריע ויש לבחון היטב את נסיבות המקרה.
♦ באשר לנסיבות האופפות את המקרה הקונקרטי העיר ביהמ"ש שהוא לא מצא כי המערער ביסס את המסקנה שיש לסווג את כל התמורה כרווח הון ממכירת מוניטין אך יחד עם זאת, תחושת הצדק ונסיבות המקרה תומכות בתוצאה שאינה מצויה בקצוות - "הכול או לא כלום". עוד ציין ביהמ"ש כי, דרך זו אינה נקייה מקשיים שכן, המערער לא הניח תשתית, אף לא בחוות דעת של המומחה מטעמו, שבאמצעותן ניתן יהא לכמת את המוניטין, שלא על דרך אומדנא ולמרות זאת, התוצאה לפיה ייפסק סכום מוניטין- אף אם מינימאלי- עדיפה על דחיית הערעור כולו.
♦ ביהמ"ש הזכיר את פס"ד שרון (ע"א 7493/98 שלמה שרון
נ' פקיד השומה ) שבו הובאה אמרת מהמשפט האנגלי מלפני למעלה ממאה שנה שיפה אף למקרנו ובתרגומו: "אכן קל לתאר את המוניטין אך קשה להגדירו". ביהמ"ש הוסיף שאף קשה יותר לכמתו והנטל עודנו עומד על התובע.
♦ עוד הזכיר ביהמ"ש, כי בעניין שרון, ציין כבוד הש' א' ריבלין, כי המוניטין נבדק, בין היתר, דרך החלטתם של לקוחות לשוב למקום העסק, כתוצאה מפרי "תכונותיו האישיות" של בעל העסק ולפיכך סבור ביהמ"ש כי שיקול זה פועל במובן מסוים נגד המערער משום שמדובר בתחנת דלק יחידה באזור מסוים.
♦ לדעת ביהמ"ש המערער אף לא הצביע על קו עלייה בפעילות העסקית במידה שתסייע לו בהוכחת המוניטין. ברם, מנגד עומדים שני נתונים בעלי משקל:
האחד, קביעת בית משפט המחוזי בעניין גוטמן לפיה סעיף בחוזה בדבר תנית אי תחרות ותנית הייעוץ בא להבטיח, כי המוניטין ייוותר בידי הרוכש.
השני, מהחומר עולה כי אביו של המערער היה פעיל בהקמת התחנה במקום בו היא מצויה עד היום. שכן זה פנה למועצה המקומית קריית טבעון בבקשה לקבלת שטח להקמת התחנה . עובדה זו יחד עם ניהול המקום על ידי אביו של המערער ולימים המערער עצמו, רלוונטית לנושא המוניטין גם אם מבחינה משפטית הזכויות במקרקעין שייכות לפז.
♦ לנוכח התמונה שהוצגה, קבע ביהמ"ש, כי יש מקום לקבוע על דרך האומדנא כי 15 אחוז מסך התמורה יסווגו כמוניטין.
התוצאה:
♦ הערעור התקבל בחלקו
ניתן ביום 10.4.2011
ב"כ המערער: עו"ד י. טיקוצקי ו' עו"ד א. אוחנה