♦ המערערת היא חברה הנמצאת בבעלות מלאה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). המערערת היא חברת נכסים, כלומר חברה המחזיקה בנכסי מקרקעין אשר משמשים את הבנק לסניפיו השונים. המשיב סיווג את המערערת כמוסד כספי עפ"י הוראות סעיף 58 לחוק מע"מ. במקביל לפעילות השכרת הנכסים לבנק, הרי כאשר נמצאים ברשות המערערת נכסים שאינם משמשים את הבנק - משכירה המערערת נכסים אלה לצדדים שלישיים בכדי להימנע מאובדן הכנסות.
♦ לטענת המערערת, במשך שלושים שנה קיבל המשיב את דיווחי המערערת על השכרת נכסים לצדדים שלישיים, במסגרת דיווחיה כמוסד כספי בגינם שילמה המערערת מס רווח.
אומנם, צודק המשיב בטענתו, כי הגדרת "מכר" בסעיף 1 כוללת גם השכרת נכסים, אולם, קיימת הגדרה נפרדת לעיסקת אקראי אשר מתייחסת למכירת מקרקעין.
מהרישא של ההגדרה עולה, כי עיסקת אקראי הינה "מכירת מקרקעין לעוסק על ידי אדם שאין עיסוקו במכירת מקרקעין".
אין מחלוקת, כי עיקר פעילותה ועיסוקה של המערערת הוא השכרת מקרקעין. לכן, עיסקאות השכרת המקרקעין המבוצעות על ידי המערערת אינן נחשבות כעיסקת אקראי - הן לעניין השכרת הנכסים לבנק והן לעניין השכרת הנכסים לצדדים שלישיים.
לא מדובר בעיסקת אקראי גם לאור העובדה שאותן השכרות נכסים לצדדים שלישיים, אינן בגדר עיסקאות בודדות אלא מדובר בכמה עיסקאות שכירות לצדדים שלישיים.
עוד נטען, כי קבלת טענות המשיב תוביל לחיוב המערערת בכפל מס. לכן, אם תתקבל טענת המשיב הרי שעליו להשיב למערערת את סכום מס הרווח אותו שילמה בגין עיסקאות אלה, והמערערת אף תהיה זכאית לנכות ממס העיסקאות את מס התשומות בו נשאה לצורך הפקת ההכנסות.
♦ לטענת המשיב, עסקאות השכרת הנכסים לצדדי ג' הן "עיסקאות אקראי" כהגדרתן בסעיף 1 לחוק וזאת להבדיל מעיסקאות השכרת הנכסים לבנק.
וכן, כי כשם שהמערערת מדווחת על עיסקאות אקראי כאשר היא מוכרת נכסים, היא צריכה לדווח על עיסקאת אקראי כאשר היא משכירה נכסים לצדדים שלישיים.
בימ"ש מחוזי ת"א-יפו - כב' הש' ד.קרת-מאיר:
א. סיווגה של המערערת כמוסד כספי - המערערת עצמה אינה נכללת בהגדרה של מוסד כספי. רישומה כמוסד כספי נעשה מכח סעיף 58 לחוק אשר מקנה למשיב סמכות לבצע רישום מסוג שונה.
בפסק דין שקד לבן הסביר ביהמ"ש, כי סמכות זו הינה סמכות של רישום חייב במס על פי מהותו.
באותו מקרה, כמו במקרה זה, עיסוקה של המערערת ברכישת מבנים ובהשכרתם איננה משתייכת לתחום הפיננסי. הרישום כמוסד כספי נעשה בגין היותה חברת בת של בנק ועל בסיס הקשרים בין הבנק לבין המערערת.
המגמה הברורה אשר עלתה מפסקי הדין אשר התייחסו לחברות בת של מלכ"ר, היא שגם אם מהבחינה המשפטית חברות הבת של המלכ"ר הן אישיות משפטיות נפרדות - יש לבחון האם קיימת הפרדה מבחינה מהותית.
במסגרת פסקי הדין נבחנו מבנה השליטה בחברת הבת, המבנה הארגוני שלה, האינטרסים שהיא נועדה לקדם, אופן המימון, מקבל השירות ועוד.
מעובדות אלה ומקביעות בית המשפט לעיל עולה, כי גם אם ניתן לראות מבחינה חיצונית בפעילותה של המערערת כפעילות עיסקית עצמאית של השכרת ומכירת מבנים - הרי שמהותית יש לראות במערערת בבחינת "האני האחר" של הבנק ולכן היא בגדר מוסד פיננסי ואין לראות בה כעוסק.
ב. הגדרת עסקת אקראי - אין לקבל את טענתה של המערערת, כי אין היא עונה להגדרה של אדם שאין עיסוקו במכירת מקרקעין - שכן יעודה הוא החזקת נכסי נדל"ן לשימושו של הבנק, כלומר יעוד המערערת הינו השכרת נכסים.
אותה מראית חיצונית על פיה ניתן היה לראות במערערת כמי שעוסקת בהשכרת נכסים, איננה עונה במקרה הנוכחי על המבחן המהותי לפיו סווגה פעילותה של המערערת כפעילות של מוסד כספי.
פעילותה של המערערת כמי שמשכירה נכסים, נטמעת כאמור בפעילותו של הבנק. לכן יש לראות בפעילותה בגדר פעילות נלווית לעיסוק הפיננסי של הבנק, אשר בלעדיה לא ניתן היה לקיים את פעילותו של הבנק. משיש לראות במערערת בבחינת "האני האחר" של הבנק, הרי בוודאי שאין לומר, כי אותה פעילות אשר נטמעה בפעילותו של הבנק לצורך הגדרת המערערת כמוסד כספי - תגדיר אותה כמי שעיסוקו במכירת מקרקעין.
ג. הטענה בדבר כפל מס – לאור הסכמת המשיב להפחית את מס הרווח אשר שולם מסכום המע"מ, הרי שלטענה זו אין מקום.
ד. טענת ההסתמכות – אין בעובדה, כי פקיד השומה קיבל במשך 30 שנה את דיווחי המערער על השכרת נכסים במסגרת דיווח כמוסד כספי, כדי להעניק למערערת פטור מתשלום המע"מ בגין העסקאות נשוא השומה.
ה. הטענה בעניין ניכוי מס התשומות – המערערת, בהיותה מוסד כספי, אינה זכאית לנכות מס תשומות.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 27.5.09
ב"כ המערערת: ד"ר א.גילבאי, עו"ד.
ב"כ המשיב: א.ליבנה, עו"ד.