♦ העובדות: הנאשם 1 היה מנהל של אטליז. הנאשם 2 לא היה רשום כעוסק במע"מ ולא היה רשאי להוציא חשבוניות מס. בשנים 2003-2004 נמצא כי הנאשם 2 הוציא מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שם א.י. אלבקר בע"מ שיווק בשר ומסר אותן לנאשם, מבלי שהתבצעה כל עסקה בין שני הצדדים. מנגד, הנאשם ביצע 127 פעולות של ניכוי מס תשומות על סמך החש' הפיקטיביות. סך החש' הוא כ-14,500,000 ₪ ומתוכו מע"מ בסך 2,209,313 ₪. לאחר שהנאשמים כפרו במעשים והתנהל הליך הוכחות, הורשעו הנאשמים בדין, כאשר הנאשם 1, שקיבל את החש', הורשע ביחס לכל 127 החש', ואילו הנאשם 2, שהוציא את החש', הורשע ביחס ל- 30 חש' בלבד.
♦ לטענת התביעה, הנאשם 1 ביצע את העבירות באופן שיטתי וסדרתי במהלכה של תקופה ממושכת, ובדרכי עורמה מעלים משלטונות המס סכומים גבוהים ביותר. על מנת להוציא לפועל את זממו, משקיע הנאשם מאמצים ומשאבים, שכן מדובר בעבירות אשר כדי לבצען יש צורך בתיאום, בין גורמים רבים, אותם זימן הנאשם תחת ידו. כך, בדרכי מרמה ורמייה הצליח הנאשם להונות את שלטונות מע"מ ולהעלים סכום של מעל ל-2 מיליון ₪ קרן בלבד, הווה אומר, סכום גדול ורב. עד היום הנאשם לא הסיר את המחדלים ולא הביע כל מילה של חרטה, ועובדות אלה יש בהן כדי להוסיף על החומרה שבמעשים, חומרה אשר מחייבת ענישה ראויה.
♦ באשר לנאשם 2, מדובר באדם שקיבל טובות הנאה על מנת לבצע את העבירות ולעזור לנאשם להתחמק מתשלום המס, גם אם לא הורשע בכל העבירות המיוחסות לו.
♦ לטענת הנאשמים, ביחס לנאשם 1, כל חטאו מצטמצם לכך שעשה שימוש בנאשם 2 כ"גורם מתווך", כמי שקנה עבורו כבשים מבדואים שאינם רשומים כעוסקים מורשים, ואינם יכולים להוציא חשבוניות ולמסור לנאשם. לדעתו אין מדובר בחשבוניות פיקטיביות, ו"סיפורו" של הנאשם אינו דומה לסיפורם של הנאשמים על פי "221 פסקי דין" אותם קרא עובר לשלב הטיעונים לעונש. הנאשם סבל פגיעה כלכלית כאשר נגנבו ממנו כבשים בשווי כולל של מליון ₪, ואף הוכרז כחייב מוגבל. גם מצבו הבריאותי בכי רע, ולאור נסיבות אלה, נבצר ממנו להסיר את המחדלים.
♦ ביחס לנאשם 2, מדובר במי אשר בעת ביצוע העבירות היה נרקומן, משתמש כבד, ובתמורה לנזיד עדשים נתבקש לחתום על מסמכים, על מנת לאפשר לנאשם העיקרי לבצע את העבירות. כבר בראשית חקירתו במע"מ אמר הנאשם 2 שהוא אינו סוחר בקר. לאחרונה חל מהפך אצל הנאשם 2, הוא התנקה מסמים, חזר לנהל אורח חיים תקין, התקרב לדת ולכן הגיע למסקנה כי הגיעה העת לחשוף את האמת ולגלות את פרצופו האמיתי של הנאשם.
בימ"ש השלום ת"א – כב' הש' ז. הדסי-הרמן:
♦ העבירות אותן ביצע הנאשם 1 רבות במספר, הן מתפרשות על פני תקופה של שתי שנות מס והיקפן הכספי גדול ביותר, ובוצעו באופן שיטתי. בבסיסן של העבירות תוכנית מפורטת הכרוכה במעשי מרמה ועורמה ותכנון מתוחכם. הנאשם 1 בחר לכפור בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, לא הקל על הצדדים בצמצום הראיות, וכך נאלצו לעלות על דוכן העדים שורה ארוכה של עדים אשר איתורם היה קשה, לרבות עדים טכניים שניתן היה לשקול לוותר על עדותם, מה שגרם להתארכות הדיונים ולהתמשכות שמיעתו של התיק. זכותו של אדם לכפור באמור בכתב האישום, אך שמיעת העדויות מא' עד ת' מביאה בפני בית משפט את התמונה במלואה, לרבות אותן עובדות המלמדות על הנאשם ומעלליו, על השיטה ועל הדרך בה הלך. במעשיו חטא הנאשם והחטיא, הן את פקידתו אשר נאלצה לשקר עבורו, הן את הנאשם 2 אותו הפך לעושה דברו, והן את ספקי הבשר מדרום הארץ אשר מן הראיות עולה חשד כי הם מספקים סחורה ללא תיעוד ערוך כחוק. הנאשם ניצל את חולשתו הגופנית והנפשית של הנאשם 2 ובסכומים קטנים, "בנזיד עדשים" רוכש לו את עזרתו והופך אותו למי שסר למשמעתו ומבצע את הוראותיו ללא עוררין. אין מקום להקל בעונשו של נאשם זה. הפסיקה אף מציינת כי מדובר ב"רעה חולה", "מכת מדינה", בבחינת אבי אבות הטומאה אשר מי שניזוק מהשימוש בהן היא קופת המדינה, הווה אומר, מדינת ישראל וכל אזרחיה. באשר לנאשם 2, תלותו בסם היתה מלאה, וכדרכו של נרקומן היה מוכן למכור נשמתו לכל דורש כדי שיוכל לרכוש את מנת הסם הבאה. נאשם זה מקבל עליו את מרותו של הנאשם 1 בנפש חפצה, והוא מוכר את עצמו לחברו בהכרה מלאה ובידיעה ברורה על תוצאות מעשיו. מדובר במי שהיה איש עסקים בעברו והוא מבין כי יצירת חשבוניות פיקטיביות מאפשרת לנאשם 1 להתחמק מתשלום מס. הסיבה היחידה בשלה לא מחמיר ביהמ"ש בדינו של נאשם זה היא כי בסופו של יום התפכח, תרתי משמע, ומעת שעלה על דוכן העדים קרע את המסכה מעל פניו של הנאשם 1, ואפשר לגלות את האמת מאחורי מעשיו.
התוצאה:
♦ על הנאשם 1 הוטלו 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר ע"ת וקנס 100,000 ₪
♦ על הנאשם 2 הוטלו 8 חודשי מאסר בפועל ומאסר ע"ת ללא קנס.
ניתן ביום: 25.05.09
ב"כ המאשימה: עו"ד ו. שפין-גרוס.
ב"כ הנאשם 1: עו"ד מ. רובינשטיין.
ב"כ הנאשם 2: עו"ד אמרני.