♦ בפני ביהמ"ש הוגשה בקשה לחייב את המערערת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של המשיב, ככל שהערעור יידחה והמשיבה תחויב בתשלום הוצאות. נשוא הערעור הוא שומת הוצאות שהוצאה ע"י המשיב בסך 2,647,640 ₪, והשגה על פסילת ספרים וקנס בסך 190,497 ₪.
♦ המבקשים טענו כי המערערת שאין בבעלותה נכסים לפי רישומי המשיב, חדלה מכל פעילות עסקית החל מינואר 2009 ומגישה דוחות אפס. כמו כן טענו, כי המערערת לא שילמה את סכום הקנס שהוטל עליה עד למועד הגשת הבקשה הנוכחית, אשר על כן יש לחייבה בהפקדת ערובה שיהיה בה כדי להבטיח את הוצאות ההליך. עוד נטען, כי המערערת הגישה ערעור נוסף בגין שומת תשומות לשנים 2007-2008 וקנס כספי. באשר לסיכויי הערעור נטען, כי אלה אינם גבוהים שכן ספריה של המערערת נפסלו, מחמת שניהלה פנקסיה בניגוד לדין וניכתה מס תשומות שלא על פי חשבוניות מס.
♦ בתגובה טענה המערערת, כי החברה נעדרת פעילות עסקית ובאופן שאין באפשרותה להעמיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור. לדידה, השתת ערובה מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות העולה כדי איונה. עוד נטען, כי אין לחייבה בהפקדת ערובה כיוון שלהבדיל מהליכי ערעור רגילים, המערערת היא זו שלמעשה מתגוננת מפני הרשויות ומערערת על סכומים שהושתו עליה. לדידה, די בסכום הערעור הגבוה כשלעצמו כדי להצדיק את דחיית הבקשה. אשר על כן גורסת המערערת יש לבחון בגמישות את הבקשה, על מנת להתיר את "מעגל הקסמים הדיוני" לפיו בעטיו של מצוקה כלכלית נבצר מבעל דין להביא את עניינו לפני בית המשפט.
♦ תאור המצב המשפטי: סעיף 353א' לחוק החברות, מסדיר את הנושא של חיוב חברה בערובה להוצאות משפט וקובע, כי ככלל שעה שחברה מגישה תובענה לביהמ"ש עליה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. הפטר חברה מחיוב כאמור על ידי ביהמ"ש הינו החריג וייעשה רק אם סבור בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות זאת או שהחברה הוכיחה כי ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבע. בהקשר זה אפנה לרע"א 10905/07
נאות אואזיס בע"מ נ' זיסר, ההלכה הפסוקה ראתה להחיל את האמור גם בערעורי מיסים ובאופן שחברות חויבו בערובה להוצאות, כפוף לסיגים המצדיקים מתן הפטר כאמור. יודגש כי אין נפקא מינה באם מדובר בתביעה או בערעור שנוקטת החברה. יתרה מזו, ביהמ"ש סבור, כי בערעור יש הצדקה להחמיר עם חברה שכן לפתחה השגה שלא התקבלה ולכן ראוי לחייבה בערובה להבטחת הוצאות המשיב.
♦ זאת ועוד, קיים מקור נורמטיבי נוסף לחיוב מערער בערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור,
כבמקרים שלפניי, תקנות 427-428 לתקנות סדר הדין האזרחי, מסדירות את נושא חיוב המערער להפקדת ערובה להוצאות עם הגשת הערעור, אלא אם כן פטר אותו ביהמ"ש. תקנה 10(א) לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), מחילה את תקנות סדר הדין האזרחי, על הליכי הערעור על השגת מנהל מע"מ, להוציא תקנות שהוחרגו מפורשות ואינן רלבנטיות לעניין חיוב בערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור.
ביהמ"ש המחוזי בת"א כב' הש' א.אורנשטיין
♦ ביהמ"ש הגיע למסקנה, כי המערערת לא עמדה בנטל ולא הוכיחה, כי עמדה בתנאים המצדיקים לפטור אותה מהפקדת ערובה. זאת מכיוון שהחברה מודה כי היא נעדרת פעילות עסקית וזו לא טרחה לציין האם בידה מקורות מימון אחרים או נכסים בבעלותה ושגתה בכך ששמה יהבה על זכות הגישה לערכאות. ביהמ"ש סבור, כי מבלי לגרוע בחשיבותה של זכות הגישה לערכאות, יש להתחשב גם במשיב שיצא וידיו על ראשו ככל שערעור המשיבה יידחה ולא יהיה בידו להיפרע מאת המערערת.
♦ לדעת ביהמ"ש אין הוא התעלם מטענת המערערת, לפיה אין להשית עליה ערובה מחמת שבהליך היא מתגוננת מפני הרשויות כנגד חיובים שהושתו עליה, אולם לא ראה לקבלה שכן משמעות הדבר, כי לעולם לא יהיה מקום לחייב מערערת בהליך מסים בהפקדת ערובה, להבטחת הוצאות המשיב בערעור וזאת בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה. זאת ועוד, לדעת ביהמ"ש דומה שהמערערת לא דייקה בטענתה, כי השתת ערובה כמתחייב משמעו איון זכות הערעור מכיוון שהמערערת הגישה בעבר השגה מבלי שחויבה בהפקדת ערובה ואין זאת אלא שההליך שלפני הוא הליך ערעורי שני וגם מהטעם הזה אין לראות בחיובה להפקדת ערובה משום פגיעה בלתי מידתית.
♦ לדעת ביהמ"ש האיזון הראוי בין הבטחת הוצאות המשיב בהליך לבין הקשיים הניצבים בפני המערערת ניתן יהיה לאזן בגובה הערובה שתושת עליה.
♦ סוף דבר, לאחר שביהמ"ש הביא בחשבון את חיסרון הכיס של המערערת, הצורך להבטיח את הוצאות המשיב וההוצאות הנפסקות בהליכים כגון ההליך הנל, לדעת ביהמ"ש יהיה זה נכון לחייב את המערערת בהפקדת עירבון בסך 15,000 ₪.
התוצאה:
♦ הבקשה התקבלה
ניתן ביום: 24.3.2011
ב"כ המערערת: עו"ד (רו"ח) יואב ציוני