♦ העורר חשוד בעבירות על חוק מס ערך מוסף, לרבות שימוש בחשבוניות פיקטיביות. לטענת העורר, הוא הגיע לפגישה שנקבעה במשרדי מע"מ בב"ש, ונציגי מע"מ הטיחו בו את חשדותיהם כלפיו, תוך שהם אוזקים אותו מפעם לפעם בידיו, ועצרו אותו למשך 16 שעות. יום למחרת קבע בימ"ש השלום בירושלים את תנאי השחרור של העורר מן המעצר, לרבות הפקדת ערבות כספית בסך 40,000 ₪, אך כתוצאה מקריסת חפציבה נקלעה החברה שבבעלותו לקשיים כלכליים גם כן, באופן שלא היה באפשרותו להפקיד את מלוא הערובה שנקבעה. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בימ"ש השלום, אך בה בעת הוצא צו מעצר נגד העורר בגין התחמקותו של העורר מהתייצבות להליכי חקירה, והעורר נעצר בבית המשפט.
♦ במסגרת הדיון בבימ"ש השלום טען נציג המשיבה, שהינו ראש מדור שאחראי על החקירה כנגד העורר, כי העורר נעצר ושוחרר בערובה בתנאים נוחים ובהסכמת עורך דינו, ואולם העורר לא התייצב לחקירה בעניינו. העורר טען, כי ראש המדור נעדר סמכות להופיע בפני בית המשפט ללא הסמכה מפורשת של היועמ"ש ואילו לטענת המשיבה סמכות כאמור הוקנתה לו מכוח סעיפים 108 ו-109 לחוק מע"מ, המקנים לו סמכות של שוטר הרשאי להופיע בפני בית משפט השלום. בימ"ש קבע, כי יש סמכות לנציג מע"מ להופיע בדיון. בתום הדיון נקבע כי הערבויות יישארו בתקפן. העורר הגיש ערר לביהמ"ש המחוזי, בו טען, כי נציגי מע"מ שייצגו את המשיבה בהליכי המעצר עשו זאת ללא סמכות. ביהמ"ש המחוזי קבע כי חוקרי מע"מ מוסמכים לפנות לבית המשפט בבקשת מעצר לצורך חקירה בגין עבירות מע"מ, כפי שנקבע בבש"פ 6465/88 מאירוביץ נ' מדינת ישראל (להלן: הלכת מאירוביץ).
♦ לטענת העורר - חוקרי מע"מ אינם מוסמכים לייצג את המשיבה בפני בית המשפט, בהעדר הסמכה מפורשת מאת היועמ"ש. בעניין מאירוביץ נקבע כי פקיד מע"מ לא היה רשאי להגיש את בקשת המעצר ולפיכך שוחררו העוררים שם ללא תנאי. על פי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין וסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי (החסד"פ) שתוקן לאחר שניתנה ההחלטה בעניין מאירוביץ, לא היו רשאים חוקרי מע"מ לייצג את המשיבה במסגרת הדיון בבית המשפט, בלי שקיבלו הסמכה. סעיפים 108 ו-109 לחוק מע"מ אינם רלוונטיים לשאלת סמכות עובדי מע"מ לייצג את המדינה בהליך של עיון חוזר.
♦ לטענת המשיבה - הגם שאין הגבלה על המועדים בהם ניתן להגיש ערר על החלטות בהתאם לחוק המעצרים, הרי שההחלטה נשוא הערר ניתנה לפני למעלה מתשעה חודשים, והגשת הערר לאחר פרק זמן כה ארוך, אומרת דרשני. לגופו של עניין, סמכותם של חוקרי מע"מ לייצג את המשיבה בבקשת מעצר נובעת מסעיף 109 לחוק מע"מ, המעניק לחוקרי מע"מ סמכויות של שוטר. הואיל ושוטר מוסמך לייצג בפני ביהמ"ש בבקשות מעצר אף ללא הסמכה מפורשת של היועמ"ש, גם חוקר מע"מ מוסמך לעשות כן. הגם שההחלטה בעניין מאירוביץ ניתנה בשנת 1988, השאלה לא הועלתה מאז בפני בית משפט זה ואין בכניסתם לתוקף של שני חוקי היסוד בשנת 1992 ובתיקון שבוצע בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי בשנת 2004 כדי להעלות או להוריד מתוכנה של ההלכה שנקבעה.
ביהמ"ש העליון – כב' הש' דנציגר:
♦ עצם הגשת ערר מעל תשעה חודשים אומרת דרשני, בפרט נוכח טענות העורר הנוגעות לכאורה לבסיס חוקיותה של החלטה זו. הגם שהגשת ערר אינה מוגבלת במועדים, הרי שיש בשיהוי כה משמעותי בהגשתו כדי להחליש במידה ניכרת את טענותיו של העורר בדבר ה"סוגיות כבדות המשקל" העולות ממנו. בהלכת מאירוביץ קיבל ביהמ"ש את טענת המדינה, לפיה אין מקום להבחין בין סמכותו של חוקר מע"מ לעצור אדם לצרכי חקירה לבין סמכותו להגיש בקשה למעצר לצרכי חקירה. הגם שההחלטה האמורה ניתנה בשנת 1988, דברים אלו יפים גם כיום. אין לפרק הזמן שחלף מאז ניתנה ההחלטה בעניין מאירוביץ משמעות כלשהי לעניין התאמתה של ההחלטה לימינו אנו. סעיף 12 לחסד"פ עוסק במקור סמכותם של תובעים, בעוד שחוקרי מע"מ אשר הגישו את בקשת המעצר כנגד העורר לא עשו כן בכובעם כתובעים, אלא במסגרת הסמכות שניתנה להם מכוח סעיף 109 לחוק מע"מ, שהיא סמכות של שוטר.
התוצאה:
♦ הערר נדחה.
ניתן ביום: 13.07.08.
ב"כ העורר: עו"ד ארבל.
ב"כ המשיבה: עו"ד חדד.