♦ המערערת 1 (להלן: "המערערת"), עבדה כמטפלת שכירה בנעמ"ת וכמנהלת חנות נעלים בירושלים (להלן: "החנות"). בעלה, המערער 2 (להלן: "המערער"), עובד כשכיר ברשות המסים- אגף מס הכנסה. בדו"חות שהגישו המערערים בשנות המס נשוא הערעור, נרשמה המערערת כ"בן זוג רשום" והמערער נרשם כ"בן זוג", במובנם בסעיף 64ב' לפקודה. המערער ביקש, כי יערך חישוב מס נפרד על הכנסתו, על פי סעיף 66 לפקודה.
למערערת נוצרו בשנים שבצו, הפסדים מעסק והכנסות ממשכורת. למערער מאידך היו הכנסות ממשכורת בלבד. המערערים דרשו לקזז את הפסדי המערערת מעסק כנגד הכנסתו של המערער ממשכורת.
♦ נושא נוסף שעלה בפסק הדין הינו דרישה להתרת הוצאות רכב, שהוגשו בנפרד מהדוחות כתיקון לדוח.
כב' השופטת טרחה וציינה, כי המערערים בחרו שלא להיות מיוצגים, והתעורר קושי של ממש להבין טענותיהם. לא עלה בידה להבין חלק גדול מסיכומיהם.
♦ לטענת המערערים, לשון סעיף 66(א) לפקודה תומכת בגישתם, מאחר שנאמר בה: "ייעשה חישוב נפרד של המס" (ולא נאמר "חישוב נפרד של ההכנסה"). לשיטתם, יש ללמוד מלשון זו, כי החישוב הנפרד קובע מסלול נפרד רק לעניין מדרגות המס ולא לעניין חישוב ההכנסה.
♦ טעם נוסף שניתן לחלץ מטענות המערערים נעוץ בעובדה, שהכנסות המערערת אינן מגיעות לחבות המס. על פי טענה זו, הקיזוז צריך להיעשות מהכנסה חייבת במס, שאם לא כן תסוכל כוונת המחוקק לפטור הכנסות נמוכות ממס.
המשיב טען, כי הדרך שטוענים לה המערערים נותנת יתרון בלתי הוגן, שאין בו הגיון כלכלי, לבני זוג נשואים, אשר יוכלו לבחור מאיזו הכנסה לקזז את ההפסדים, וזאת בניגוד ליחיד, שאין לו אפשרות לבחור לקזז את הפסדיו דווקא מההכנסה החייבת בשיעורי מס גבוהים יותר. לשיטת המשיב, החישוב הנפרד אמנם מאפשר לבני הזוג לשלם מס כאילו לא היו נשואים זה לזו, אך אין בשיטת החישוב הנפרד משום כלי לבני הזוג לקבל הטבות שאינן אפשריות לנישומים שאינם נשואים, ומכאן, שבגדר שיטת החישוב הנפרד, אם זו אומצה על-ידי בני זוג, לא ניתן לקזז הפסד של בן זוג אחד מהכנסתו של השני.
ועוד: בבסיס הפקודה מונח הרעיון, כי המשפחה עדיין נחשבת לתא כלכלי אחד, ולכן יש טעם בקיזוז כל ההפסדים כנגד כל ההכנסות של התא. הכלל של חישוב נפרד לבני הזוג הוא היוצא מן הכלל, ואין להרחיבו מעבר למידה הנחוצה.
ביהמ"ש המחוזי בירושלים- כב' הש' מ. מזרחי:
♦ עפ"י ביהמ"ש, לשון החוק היא נקודת מוצא לכל פרשנות. על-פי לשון החוק, מסלול החישוב הנפרד ומסלול החישוב המאוחד הם שני מסלולים נפרדים שאין לערבב ביניהם. לשון אחר, אם בחרו המערערים בדרך של חישוב נפרד, אזי יש לחשב בנפרד את הכנסתו של כל אחד מהם והפסד המערערת יקוזז מהכנסותיה. החישוב הנפרד מחזיר אותנו בנושא קיזוז ההפסדים לסעיף 28 לפקודה. כאמור, הקיזוז לפי סעיף זה נעשה כנגד הכנסתו החייבת של אותו אדם. גם הכנסת המערער תחושב ותמוסה בנפרד. אילו בחרו המערערים בחישוב מאוחד, היתה ההכנסה מחושבת ביחד, כך שהכנסת בן הזוג (המערער) תצטרף להכנסת בן הזוג הרשום (המערערת) וההפסד היה מקוזז מהכנסה משותפת זו. חישוב כפי שמבקשים המערערים, לפיו הפסדי המערערת יקוזזו דווקא מהכנסתו של המערער, אינו נכנס לגדרה של אחת מהאפשרויות שמציגה הפקודה.
לא ניתן להתעלם מהעובדה, שאין הוראה מפורשת בפקודה, המלמדת כי נושא קיזוז ההפסד הוא בעל אופי מיוחד כשמדובר בבני זוג ומאפשר ערבוב הפסדים. אם אמנם זו היתה כוונת המחוקק, ניתן היה לצפות להבהרה מפורשת של הכלל, נוכח הכלל הברור והשלם בסעיף 28 לחוק לעניין הקיזוז, המלמד גם מה ניתן לעשות עם הפסד שלא ניתן לקיזוז בשנת הפקת ההכנסה.
♦ ביהמ"ש התייחס גם לטענה בדבר חוסר צדק וקבע: "אשר לאפשרות שבשל העובדה שהמערערת אינה מגיעה לחבות במס תיפגע זכותה ליהנות מהקיזוז, אומר כי מקובל עלי שאין מקום לחייב נישום לקזז הפסד מהכנסה שאינה חייבת, מאחר שהדבר אכן מרוקן את זכות הקיזוז. ואולם, אין בכך כדי להצמיח זכות קיזוז לפי רצונו של אותו נישום. המחוקק קבע, בסעיף 28 לחוק, הסדר מלא לעניין הקיזוז, המתייחס גם למצב בו לא ניתן לקזז הפסד באותה שנת מס. על-פי סעיף 28(ב), ניתן להעביר הפסד שלא ניתן היה לקזזו לשנים הבאות. הפתרון שהמערערים טוענים לו הוא אחר (קיזוז מהכנסות הבעל). לפתרון כזה אין כל יסוד בפקודה".
♦ אשר להוצאות רכב - לאור האמור בבקשת התיקון שהגישו המערערים לפקיד השומה ובה דרישה להכרה בהוצאות רכב, הגיעה כב' השופטת למסקנה, כי צדק המשיב בטענתו, כי הוצאות הרכב שדרשו המערערים הינן הוצאות בגין נסיעות לעבודה וחזרה לביתם. כידוע, הוצאות נסיעה לעבודה וחזרה הביתה אינן הוצאות "בייצור הכנסה", ודחתה את בקשתם של המערערים בעניין הוצאות הרכב.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 20.7.08.
ב"כ המערערים: בעצמם.
ב"כ המשיב: עו"ד רועי כהן.