♦ המערער הינו קבלן שיפוצים שהפיק הכנסתו מעבודות בנייה ללקוחות פרטיים. עיקר עיסוקו הוא כקבלן שלד, כשבצידו הוא מהווה גם קבלן גמר. בנוסף, בבעלות המערער נגריה.
♦ המשיב הוציא למערער שומה, כאמור, לפי מיטב השפיטה, בספרים בלתי קבילים.
המשיב הזמין לקוחות של המערער, ונמצאו הפרשי מחזור בין דיווחי המערער לבין התקבולים על-פי החוזים שהוצגו על ידי הלקוחות, בהפרשים משמעותיים.
♦ בנוסף, הוספה למערער הכנסה, על בסיס סבירות, לפי גילום של 40% כעלות מכירות.
♦ זאת ועוד, למערער נערכה כאמור, השוואה של הצהרות הון, וההפרשים שנמצאו היה בהם לבסס את השומה שנערכה, במיוחד לאחר שהתברר כי הפער הבלתי מוסבר, כבר נלקח בחשבון בשומה שהוצאה.
♦ המערער טען כי דיווחיו משקפים את מלוא הכנסותיו וכי החלטת המשיב לפסול ספריו אין לה על מה לסמוך.
♦ טענתו של המשיב היא כי דיווחי המשיב אינם דיווחי אמת, כי המערער העלים הכנסות וכי אחוז הרווח הגולמי עליו דיווח אינו סביר. המערער חרג מחובת ניהול הספרים המוטלת עליו ובשל כך פסל המשיב את ספריו לשנות המס שבערעור והוציא למערער שומה לפי מיטב השפיטה, המבוססת על אחוז רווח גולמי ואחוז עלות מכירות בהתאם לתדריכים הכלכליים לסוג עסקיו של המערער.
בימ"ש מחוזי חיפה - כב' הש' ש. וסרקרוג:
♦ כב' השופטת קובעת כי אין לסטות מהוראות ניהול ספרים, גם אם ישנה אפשרות אחרת להגיע לנתונים. משנקבעו הוראות מפורשות לאופן ניהול מערכת חשבונותיו של נישום, אין הנישום יכול לבחור לו אופן ניהול אחר, ואין הוא יכול ליתן לעצמו "הקלות" בספרי החשבונות. באופן זה אין לקבל טענות המערער כי לא ניהל ספר קופה/ספר תקבולים-תשלומים בניגוד להוראות ניהול חשבונות, וזאת רק משום שניהל ספר חשבוניות ופנקסי שיקים.
תפקידו של פקיד השומה הוא לפקח ולבקר את חשבונות הנישום, כדי להגיע למס אמת, ולא לערוך ולנהל את חשבונותיו. אין פקיד השומה צריך לנבור במערכת החשבונות של הנישום. על הנישום להציג בפני פקיד השומה מערכת חשבונות סדורה ומלאה באמצעותה יוכל פקיד השומה להעריך את אמיתות הדיווח.
♦ יכולתו של נישום לסתור קביעותיו של המשיב, בשומה שהוצאה בספרים בלתי קבילים, מצומצמת וקשה. מערכת יחסים זו מבוססת על חובתו של נישום למסור לפקיד השומה את כול המידע האמין שבידיו בקשר להכנסה, וחובה כזו קיימת גם במסגרת חובת ניהול ספרים, אך ממשיכה לחול גם כאשר ספריו של הנישום נפסלו, וזאת כדי שבפני פקיד השומה יהא מרב הנתונים הנדרשים לצורך קביעת שומת אמת. בהעדרם של אלה, אין מנוס כי השומה תקבע על-פי מיטב שפיטתו וניסיונו של האחרון, לרבות הערכה, ובלבד שאלה יופעלו בשיקול דעת, סבירות והגיון. במקרה האחרון, יידרש פקיד השומה גם לנתונים הנוגעים לבחינה במישור "החיצוני" לעסק הנבדק.
כשמדובר בשומה שהוצאה לפי מיטב השפיטה, אין פקיד השומה יכול לערוך שומה שרירותית או מופרכת. עליו להראות כי דיווחי הנישום אינם סבירים וכן להצדיק שומתו. על פקיד השומה בקביעת שומה לפי מיטב השפיטה, להתבסס ככל שניתן על נתונים אובייקטיביים, ורק בהעדרם לקבוע את השומה על דרך השערה ואומדנה. על פקיד השומה לאסוף אפוא את כלל הנתונים הרלוונטיים במישור הפנימי של הנישום הספציפי ואופי עסקו ולאחר מכן, לנסות ולהצליב את הממצאים עם נתוני ביקורת חיצוניים.
♦ לעניין סמכות בית המשפט להתערב בהחלטות פקיד השומה אומרת כב' השופטת כי הגם שנתונה בידי בית משפט הסמכות להפחתת השומה – תוך הגבלת היקף ההתערבות, לאור היות רשות המס, רשות מקצועית בתחום - לא ישים בית המשפט את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של פקיד השומה, אלא אם יוכיח הנישום שהשומה מופרכת מיסודה ורחוקה מן המציאות.
♦ הגם שהפרשי ההון שנמצאו, לא דרשו הוצאת שומה אחרת, כי היה בהם כדי לדרוש מן המשיב לבחון סבירות שומתו, על אף שמדובר בשומה בספרים בלתי קבילים. משנערכה ההשוואה, ומשנוצר פער משמעותי בין הפרשי הון שנמצאו לבין השומה שהוצאה על בסיס אחוז הרווח הגולמי, היה על המשיב לחזור ולבדוק את סבירותו של אחוז הרווח הגולמי, ככול שמדובר עדיין ב"מתחם הרווח" המקובל בענף. משמדובר בפער כה משמעותי היה על המשיב להתייחס להפרשי ההון שנמצאו, במיוחד כאשר תקופת ההשוואה חלה לגבי כל שנות המס שבערעור. עקרונית, יכול שהפרשי ההכנסות יהיו גבוהים מהפרשי ההון שנמצאו, אך במקרה כזה, על המשיב לנתח פערים אלה. במקרה דנן נמצא פער ולא ניתן הסבר מהמשיב מדוע בחר לעמוד על קביעתו בנסיבות אלה, ולא להתחשב גם בנתונים הנוספים שנמצאו בדבר הפרשי ההון ולהקטין בהתאמה את השומה שהוצאה. בנסיבות אלה, יש לקבל את הערעור גם בנוגע לאחוז הרווח הגולמי ולהגדילו.
התוצאה:
♦ הערעור התקבל בחלקו.
ניתן ביום 29.7.08.
ב"כ המערערת: א. פורת, עו"ד.
ב"כ המשיבים: ד. גורדון-ונדרוב, עו"ד.