♦ מן המפורסמות הוא שבדיני המס חלה חובת סודיות על רשות המסים וכי אדם המעוניין לגלות מידע כלשהו הנוגע להליכים של אדם אחר מול הרשות - ייתקל ב"חומת סודיות". תכליתה של חובת הסודיות נעוצה בשאיפה להקנות הגנה מקיפה וכוללת למידע הנמסר על ידי נישום או המגיע לרשויות המס בדרך כלשהי, ולאפשר לרשויות המס להגיע לידי גביית מס אמת (ר' לענין זה, בין היתר, עמ"ה 1139/03 זיסר מרדכי נ' פשמ"ג).
♦ החיסיון החל על מידע המצוי בידי פקיד השומה נקבע בהוראות סעיף 231(א) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), הקובעות "חובת סודיות": "הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו, כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו".
בנוסף קובע סעיף 232 לפקודה: "מי שנתמנה לפי הוראות הפקודה, או מי שמועסק בביצועה, לא יידרש להראות לבית המשפט כל דו"ח, תעודה או שומה, או לגלות לבית המשפט או להודיע לו, כל דבר שהגיע לידיעתו אגב מילוי תפקידו לפי הפקודה, אלא במידה שדרוש לעשות כן להפעלת הוראות הפקודה או מתוך כוונה לתבוע לדין על עבירה שנעברה במס הכנסה, או תוך כדי בירור תביעה כאמור".
♦ על פניו ההוראות ברורות ומדברות בעד עצמן, אלא שביום 27.7.08 ניתנה החלטה בבימ"ש לענייני משפחה בירושלים (בדלתיים סגורות) בבש"א 54395/08 ר.פ. קטינה ואח' נ' ג.ס. ואח', המצמצמת את חובת הסודיות וקובעת, שהסודיות אינה חלה על מידע "החיצוני לטיפול בתיק".
באותו מקרה נדון ענין בדיני משפחה שאינו קשור כלל לדיני המס (זהו שיקול נוסף שעמד בפני ביהמ"ש). דובר בתביעת אבהות, אשר הוכחתה מהווה תנאי להכרה בילדים ובאמם כבעלי מעמד חוקי במדינת ישראל, על כל המשתמע מכך. לדברי המבקשים הם לא הצליחו לאתר את המשיב - האב בשום מקום. האב לא הגיש כתבי טענות מטעמו, לא הגיב להחלטות ולא התייצב לדיונים ; משטרת ישראל אף לא הצליחה לבצע צו הבאה, בכתובת הרשומה ככתובתו במשרד הפנים.
♦ באותו ענין ידעה אימם של המבקשים, כי האב עובד בבית מלון, והיא היתה מעוניינת להמציא למקום עבודתו את כתבי הטענות וכן להפנות את משטרת ישראל לכתובת עבודתו לצורך ביצוע צו הבאה. מאחר ולטענתה של האם לא היתה לה דרך אחרת לאתר את המשיב, בעיקר נוכח מצבה הכלכלי, ביקשה מביהמ"ש להורות לפקיד שומה נתניה (להלן: "פקיד השומה") למסור לביהמ"ש מידע בדבר מקום עבודתו.
♦ פקיד השומה טען, כי אין לתת צו המורה למס הכנסה למסור מידע באשר למקום עיסוקו של האב, בשל החיסיון החל על מידע המצוי בידי רשויות המס בהתאם להוראות סעיפים 231 ו-232 לפקודת מס הכנסה הקובעות חובת סודיות. עוד טען פקיד השומה, כי הדבר יפגע בתכליתה של חובת הסודיות - השאיפה להקנות הגנה מקיפה וכוללת למידע הנמסר על ידי נישום או המגיע לרשויות המס בדרך אחרת, ולאפשר לרשויות המס להגיע לידי גביית מס אמת.
♦ ביהמ"ש לענייני משפחה קבע, כי אמנם סעיף 231 לפקודת מס הכנסה קובע חובת סודיות מוחלטת לגבי כל מי שממלא תפקיד בביצוע הפקודה וכי אמנם, המידע המבוקש בהליך דנן אינו נכנס לגדר הסייגים המנויים בסעיף 232 לפקודה, שהרי איננו נדרש לצורך ביצועו של חוק מס כלשהו או בקשר עם תביעה פלילית על עבירה לפי פקודת מס הכנסה.
עם זאת, קבע ביהמ"ש, כי דיוק בלשון סעיף 231 לפקודה מורה, כי האיסור לגילוי מידע מתייחס ל"הכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו", דיוק בלשון זו מורה, כי פרט אשר איננו פרט המתייחס להכנסה, אין חלה עליו חובת הסודיות הגורפת. ממשיך וקובע ביהמ"ש, כי המידע המבוקש באותו ענין (מקום עבודה של המשיב) חורג מתחומי התפרשותה של חובת הסודיות עפ"י הפקודה, ומשום כך החובה כלל איננה חלה ביחס למשיב. כך שבסופו של דבר נקבע ע"י ביהמ"ש, כי המידע המבוקש "חיצוני לטיפול בתיק" וכי מדובר במידע שאין לו כל קשר להליך המתבצע במס הכנסה. נוכח כך, מתן המידע המבוקש לא יפגע בהגנה על האינטרסים העומדים ביסוד חובת הסודיות. לפיכך הורה ביהמ"ש לפקיד השומה למסור את המידע המבוקש.
♦ לענין זה נציין בקצרה, כי עם מעט דמיון, ניתן למצוא נושאים נוספים "החיצוניים לטיפול בתיק", עליהם, לכאורה לא חלה חובת סודיות, כגון: סוג רכב בבעלות הנישום, מקום מגורים, דברים שאמר נישום במהלך הדיונים אצל פקיד השומה שאינם קשורים "לטיפול בתיק", כניסות ויציאות של אדם מהארץ, נתונים שקשורים לפעולות גביה שמקורן בפעולות שנעשו לאחר סיום הטיפול בתיק וכיוב', שכן רשות המסים הינה מקור מידע אין סופי.
♦ סדק נוסף בחומת הסודיות כלפי נישום ניתן לראות גם בענין, שנדון לאחרונה (27.7.08) בבימ"ש העליון, שם נדונה החובה מאספקט אחר. מדובר בהחלטה בתיק ע"א 1651/08 צביון בע"מ נ' מע"מ גוש דן, שם ביקש עו"ד (רו"ח) שי עינת (להלן: "עוה"ד") לעיין בתיק ביהמ"ש בענין צביון, בטענה, כי יש לו מחלוקת עם רשויות המס בתיק אחר, בנסיבות דומות וסוגיה משפטית זהה.
עוה"ד ביקש לעיין בכל המסמכים המצויים בתיק, שכן לדבריו, מטרת העיון היא ללמוד מן הטענות המשפטיות של הצדדים. יצויין, כי טענה זהה הועלתה ונתקבלה כבר בענין ע"א 8849/01 צבי סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ ואח' .
♦המערערת (חברת צביון בע"מ) התנגדה לבקשה לעיין בתיק. לטענתה, הליך משפטי בעניין מחלוקות מס כולל פרטים ונתונים עסקיים שאין הנישום מעוניין בחשיפתם לענייני כל. עוד טענה המערערת, כי בתיק ביהמ"ש מצויות לעת הזו אך ורק טענות שהעלתה המערערת בכתב הערעור, שהן יפות לעניינה היא ואשר המערערת זכאית כי הטענות והנתונים העומדים בבסיסן לא ייחשפו לעיני צדדים שלישיים כלשהם.
♦ על אף שעל פניו, לאור חובת הסודיות, שאין לזלזל בחשיבותה, יש היגיון מסויים בהתנגדות המערערת, קבע ביהמ"ש העליון, כי נקודת המוצא היא התרת העיון. התנגדות לעיון נשקלת בשים לב לתכלית העיון ולמידת הפגיעה בבעלי הדין. ביהמ"ש קבע, כי בענין צביון, מטרת העיון של המבקש – עוה"ד, היא ללמוד את הטענות המשפטיות של הצדדים, שכן הוא מטפל בתיק בו מתעוררת סוגיה דומה. מדובר באינטרס לגיטימי שעשוי להצדיק עיון בתיק בימ"ש. כך גם קבע ביהמ"ש, כי: "אך טבעי וראוי הוא, כי עורך דין המנהל תיקים אשר במסגרתם מתעוררות סוגיות דומות לאלה העומדות לבירור ולהכרעה בתיק המצוי לפני ערכאת ערעור יבקש להתעדכן בנוגע לטענות המשפטיות בתיק זה ולהתפתחויות בטיפול בתיק זה".
♦התוצאה היא, שביהמ"ש העליון נתן לעוה"ד זכות עיון בכתבי הטענות שהוגשו לביהמ"ש העליון באותו הליך (כאשר ביהמ"ש ערך אבחנה מזכות העיון בתיק מסים המתנהל בבימ"ש מחוזי, לאור סעיף 154(ג) לפקודה וסעיף 83(ג) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 הקובעים, שדיון בבימ"ש מחוזי יתקיים בדלתיים סגורות). לפיכך, בתנאים מסוימים ערעור לביהמ"ש העליון פותח את הדלת (תרתי משמע), בפני צד שלישי לעיין בתיק ביהמ"ש ובין היתר בטענות המשפטיות שהעלו הצדדים.
♦ יצויין, כי ניתן לחשוב על מקרים "מעניינים" נוספים שבהם צד שלישי יכול לבקש ללמוד מטענות משפטיות של הצדדים (נתמקד בערעורי מס), למשל: ערעור המדינה לבימ"ש עליון בענין ורד פרי- התרת ניכוי הוצאות מטפלת (ע"א 4243/08 וערעור שכנגד), דיון נוסף בענין משה סמי (דנ"א 3993/07), ערעור המדינה בענין שרל שבטון (ע"א 8958/07), פשמ"ג נ' חברת מודול בטון השקעות בתעשיה בע"מ (ע"א 2895/08), דיון נוסף בענין פי גלילות, ענין ד"ר אפריים צור נ' פ"ש כפ"ס (ע"א 5973/08) וכיוב'.
♦לסיום, מכת הפטיש האחרונה (גם כרונולוגית) שנחתה על "חומת הסודיות" של הרשות, ניתנה בהחלטת בימ"ש העליון מלפני מספר ימים (3.8.08) ברע"א 3646/07 לימור בקל ואח' נ' פ"ש ת"א 5, באותו ענין, המבקשים הגבילו את טיעוניהם לעיון וגילוי בהסדרי פשרה שעשו רשויות המס עם נישומים אחרים שהמבקשים נקבו בשמותיהם. לטענת המבקשים, במקרה כזה יכולות להתעורר שאלות מורכבות באשר לאינטרסים של כל אחד מן המעורבים: המבקשים, רשות המס והנישומים האחרים. טענה מעניינת בזכות עצמה.
♦ על אף שהענין טרם קיבל תוקף מחייב, בשל העובדה שהדיון עדין בראשית דרכו, ועל אף שביהמ"ש העליון כותב בהחלטתו: "בהקשר זה ראוי לזכור את החיסיון הקבוע בחוקי המס ואת זכותם לפרטיות של הנישומים האחרים".
ממשיך ביהמ"ש העליון וקובע דברים המדברים בעד עצמם: "מכל מקום, עניינם של הנישומים האחרים נבדק על ידי פרקליטים מפרקליטות המחוז ומפרקליטות המדינה. נמסר, כי עם אחד הנישומים לא נעשה כלל הסכם ואילו לגבי שני האחרים, עימם נעשו הסכמים, ניתנו הסברים מדוע עניינם נבדל מזה של המבקשים. בנסיבות שנוצרו נראה לי כי האיזון הראוי יימצא בכך שיינתן תצהיר מטעם המשיב בכל הנוגע לעניינם של הנישומים האחרים וההבדלים בינם לבין המבקשים. ... למען הסר ספק יובהר, כי התצהיר לא יפרט את העניין ביחס לכל אחד מן הנישומים האחרים על פי שמו. התצהיר האמור יבוא תחת גילוי ועיון... הערעור מתקבל אך במובן זה שיוגש תצהיר מטעם המשיב, כאמור לעיל".
דהיינו, על אף חובת הסודיות, חייב ביהמ"ש העליון את פקיד השומה לתת תצהיר בענין "הנישומים האחרים".
♦ לאלה מאיתנו העוסקים בתחום, עולה מיד החיבור "המשפטי" בין ענין ציביון שנדון לעיל, לבין ענין לימור בקל, שכן לבטח מקרים הדנים בהסדרי פשרה של נישומים אחרים והבדלים בין נישומים, כפי שנדון בענין לימור בקל, מהווים "סוגיות דומות לאלה העומדות לבירור ולהכרעה" בהן נתקלים נישומים לא אחת...
♦חובת הסודיות בענייני מסים, ואינטרס הנישומים לשמירה על פרטיות, המעוגנים גם בחוקי היסוד, הינם בעלי חשיבות רבה ביותר ואין להמעיט מערכם.
מהמקרים המפורטים לעיל, עולה, כי לכאורה, נוצר סדק ב"חומת הסודיות", סדק אשר מידת "הרחבתו" או "צימצומו" תלויה במערכת האיזונים, שמפעילים בתי המשפט בעניינים המגיעים לפתחם.
לגבי עתידה של החומה, ימים יגידו ...