♦ המערערת רוכשת פסולת מתכת. בשנת 2002 הוציא המשיב שומת תשומות בשל העובדה שהמערערת ניכתה תשומות על בסיס חשבוניות פיקטיביות שקיבלה מספקים שונים.
♦ לטענת המערערת, המערערת הגישה השגה פורמאלית לאחר שהודעת השומה נמסרה בלי פירוט של החשבוניות שנטען לגביהן שהינן פיקטיביות. בנוסף, עד למועד הגשת הערעור, המשיב לא העביר לידי המערערת את העתקי החשבוניות הנ"ל. בסופו של יום, המשיב איחר בהוצאת החלטתו בהשגה. לגופו של עניין, המערערת רכשה סחורה, שילמה את תמורתה כולל המע"מ, מכרה את הסחורה ושילמה את המס המגיע למשיב, שעה שלמיטב ידיעת המערערת אין המשיב עושה דבר לספקים. גם אם היו בידי המערערת חשבוניות מס שלא כדין, אך מדובר בעסקאות אמת אשר בוצעו בתמורה מלאה, על המשיב לעשות שומת מס תשומות ולפעול נגד אלה שלא פעלו כדין. כמו כן, יש להחיל את עקרון ההקבלה אשר מצוי בסעיף 41 לחוק. המערערת דרשה מספקיה תעודת התאגדות, אישור רישום עוסק מורשה וניכוי מס במקור, ואף צילמה תעודות זהות של נציגי הספקים. כמו כן טילפנה למשיב לברר את ענין רישום ספקיה במשרדיו. המשיב אישר בעל פה את רישומם ורק לאחר מכן החלה המערערת את עסקיה עם אותם ספקים.
♦ לטענת המשיב, טענת המערערת, על פיה איחר המשיב במתן ההחלטה בהשגה, הינה טענה מקוממת ולוקה בחוסר תום לב. המשיב הודיע במפורש לב"כ המערערת, שהמכתב שנשלח על ידה אינו מהווה השגה מנומקת, ולכן אינו מהווה השגה לפי סע' 82(א) לחוק מע"מ, ומאחר שהמערערת איחרה בהגשת השגה מנומקת, הוסכם בין הצדדים, כי תירשם השגה במחשב נכון לתאריך 08.10.02, תוך הבטחה שהתקבלה מב"כ המערערת, כי יישלחו נימוקים מפורטים. בסופו של דבר, המערערת לא שלחה נימוקים מפורטים כלל. למרות שההשגה נרשמה אצל המשיב ביום 8.10.02, נאלץ המשיב ליתן החלטה בהשגה שלא היתה מנומקת היות ונרשמה במחשב מע"מ. לגופו של עניין, חקירות שניהל המשיב העלו, כי המערערת ניכתה שלא כדין תשומות כנגד חשבוניות מס. בנוסף, המערערת ניהלה את ספרי החשבונות שלה באופן חלקי ולא ניהלה ספר כניסת טובין, כך שקשה לאמת את תוכן החשבוניות אשר ניתנו למערערת והוצגו על ידה למשיב.
המשיב פרט את העובדות אשר הביאו אותו למסקנה כי החשבוניות הוצאו שלא כדין.
ביהמ"ש המחוזי בת"א - כב' הש' ד. קרת:
♦ באשר למועד הוצאת ההחלטה בהשגה – המערערת לא הגישה השגה מפורטת. בתצהירו העיד הרכז, כי הודיע טלפונית לב"כ המערערת, כי מכתבה בו ביקשה לראות השגה פורמלית אינו מהווה השגה כדין ולכן אין המשיב מקבל אותה. כן העיד, כי הושגה בינו לבין ב"כ המערערת הסכמה, על פיה תרשם ההשגה ביום 8.10.02, לאחר שקיבל הבטחה ממנה כי תשלח נימוקים מפורטים כנדרש בחוק. סעיף 82 לחוק קובע כי ההשגה צריכה להיות "בכתב מנומק". לאור העדרה של השגה מנומקת ולאור ההסכמה המפורשת עליה העיד הרכז, עדות אשר לא נסתרה כאמור בחקירתו הנגדית ואף נתמכה במכתב ב"כ המערערת באשר למועד הקובע לענין הגשת ההשגה ביום 8.10.02 - דין הטענה בדבר האיחור במתן ההחלטה להידחות.
♦ לגופו של עניין, בשלב ראשון, יש לחזור על ההלכה בענין נטל ההוכחה ונטל השכנוע.עסקינן במחלוקת לבר-פינקסית, כאשר על הנישום מוטל הנטל להוכיח כי החש' הוצאו כדין. במקרה דנן, הנהלת חשבונות לא הוצגה לא בפני המשיב ולא בפני בימ"ש ומנהל החשבונות לא הוזמן לעדות. החקירות שערך המשיב העלו, כי המערערת ניכתה שלא כדין מס תשומות ממספר חברות. במקרים מסוימים, היה זה הגורם המוסמך להוציא את החשבונית, שהעיד כי הוא לא ביצע את העסקה, במקרים מסוימים נתקבלו חשבוניות של חברות אשר במועד הוצאת החשבונית החברה נמחקה כעוסק במע"מ ובמקרים מסויימים הודו בעלי החשבוניות, שהפיצו חשבוניות ללא כיסוי.
♦ אין כל מקום לטענת המערערת בסיכומים, כי לא ניתן לקבל את ההודעות שצורפו לתצהירי המשיב שכן מדובר בעדויות שמיעה, וכי כוונת תקנה 10א' לא היתה להתיר צירוף של עדויות של נחקרים שונים אלא הבאת טבלאות ונתונים סטטיסטיים בלבד על מנת לבסס סכומי שומה. אין גם מקום לראות בדרך כלשהי את המערערת, בנסיבות אשר תוארו לעיל, כמי שעומדת במבחן האוביקטיבי אשר נקבע בפס"ד מ.ל.ר.ז. דרך ההתנהלות העולה מהראיות מצביעה על כך, כי מנהל המערערת לא עשה דבר על מנת לוודא כי אותן חברות אשר הוציאו לו חשבוניות בעסקאות של מליוני שקלים באמצעות מתווכים שונים - אכן היו רשאיות לעשות כן.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום: 12.04.09
ב"כ : לא צויין.