♦ המערער עסק במתן שירותים חקלאיים וכן התפרנס כשכיר אצל מעבידיםשונים. ספריו של המערער נפסלו ע"י המשיב מכוח סעיף 130 לפקודה. בשל הליקויים שונים בניהול ספריו ובדיווח הכנסותיו, קבע המשיב למערער שומות מס לפי מיטב השפיטה. המשיב תמך נימוקיו, בין היתר, על הפרשי הון בלתי מוסברים של כ- 240,000 ₪.
♦ לטענת המערער, ההליך לקביעת השומות היה לקוי, שכן המשיב פעל בניגוד להור' סע' 150א' ו- 158א' לפקודה. המערער טוען, כי נציג המשיב נטל חלק פעיל הן בשלב א' והן בשלב ב' בעריכת והוצאת השומות, תוך הפרת הוראת סעיף 150א לפקודה, וכתוצאה מכך לא ניתן לו יומו בפני פקיד השומה על פי סע' 158א'. כמו כן, תוקף הוא את פסילת הספרים. טענה זו הועלתה על ידו לראשונה בעת הגשת ההודעה המפרשת את הנימוקי הערעור, ולא נזכרה במסגרת הודעת הערעור. כמו כן חלק על סבירות השומה שהוצאה.
♦ לטענת המשיב, מפקח אחד דן בתיק בשלב א' והוא אשר הזין במחשבי רשות המס את השומות. תפקידו של המפקח השני בשלהי שלב א' היה תפקיד טכני בלבד והתבטא במילוי הטופס ושליחתו בדואר בלבד.
ביהמ"ש מחוזי ת"א – כב' הש' מ. אלטוביה:
♦ בהתאם לתקנות, על ערעור מס יחולו תקנות סדר הדין האזרחי הרגילים, בשינויים המחויבים, כאילו הייתה זו תביעה אזרחית רגילה הנידונה בערכאה הראשונה. כתב התביעה כביכול, בערעור המס, מובא בפני ביהמ"ש, כשהוא מחזיק שני חלקים, המוגשים על ידי המערער בפרקי זמן שונים – הודעת הערעור, המוגשת בתחילת ההליך, ונימוקי הערעור, המוגשים לאחר שהמשיב הגיש את נימוקי השומה. נימוקי הערעור אינם אלא השלמה לאשר "צריך היה להטען מעיקרו נגד השומה". כמצוות המחוקק, על המשיב להתייחס לטענות אותן מעלה בפניו המערער בכתב הערעור, אך אינו נדרש לעשות כן, ואף אינו יכול לעשות כן, ביחס להודעה המפרשת את נימוקי הערעור. משכך, אין לראות בנימוקי הערעור "מקצה שיפורים" לאמור בהודעת הערעור ואשר צריך היה להטען בה כבר בראשית הדרך. בהודעת הערעור על המערער לפרט מהן ההחלטות והשומות עליהן הוא מערער. ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור אינה המקום להעלות טענות לראשונה בקשר עם פסילת ספרים או שנות מס שלא נכללו בהודעת הערעור. בית המשפט יתן אפשרות למערער לתקן את הדרוש תיקון, אך רק אם השתכנע, כי אכן מדובר בשגגה, בהתנהלות בתום לב וכיוצא בזה, בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, שהוא ציון מפורש בהודעת הערעור, כי המערער חולק על קביעת המשיב בדבר פסילת ספריו. בנוסף לכך המערער לא הביא ראיות לסתור את עמדת המשיב לעניין הפסילה, ועולה, כי קיימים כשלים מהותיים בהתנהלות המערער ביחס לניהול ספריו, כגון אי דיווח על הוצאות, אי דיווח על משכורות ועוד. על כן דחה ביהמ"ש את הערעור על הפסילה.
♦ באשר לפגם בהוצאת הצווים, השומות לשנים נשוא הערעור הוזנו במחשבי רשות המס בשלב א' ע"י מפקח אחד, אשר ערך את השומה בהתייעצות עם רכז החוליה ואילו המפקח השני לא נטל כל חלק בדיונים שהתקיימו בשלב זה ולא סייע בהכנת השומה. ביהמ"ש סבור, ולו למראית עין, כי מוטב היה שביצוען של כל המטלות הנוגעות לשלב א', ואף אלו הטכניות, לא יבוצעו ע"י מפקח העתיד לדון בתיק בשלב ב' והיודע זאת זה מכבר. עם זאת, אין בכך כדי להביא לתוצאה הקיצונית של ביטול הצו והסקת עובדת היותו של אותו מפקח שבוי בעמדה סופית וחתומה, אשר מנעה ממנו להיות קשוב לטענות המערער ביחס לשומה בשלב ההשגה. אין לקבל, את המשתמע מטענותיו של המערער כאילו דעתו של אותו מפקח גובשה כבר בשלב א', "ננעלה" ולא היתה ניתנת לשינוי. המשיב העניק למערער אפשרות להתייחס לחישוב אשר נערך על ידו, גם בשלב ב' כדין. תכלית סעיף 150א לפקודה הינה, כי מי שדן בשומה בשלב ב', דן בה מתוך שהוא אינו מקובע ונעול באופן שמונע ממנו הפעלת שקול דעת עצמאי באופן ממשי. אשר על כן יש לבחון את השומה גופא.
♦ באשר לסבירות השומה, הלכה היא, כי בהעדר נתונים מוצקים מתוך הספרים, פקיד השומה רשאי להניח הנחות ולשער השערות בבסיס שומתו ואל לו לבית המשפט להחליף שקול דעתו בשקול דעת פקיד השומה". כדי לסתור את הנחותיו של המשיב, על המערער המבקש להוכיח את המוטל עליו, לתמוך טענותיו בראיות אובייקטיביות של ממש. המערער לא הציע כל חישוב חלופי, זולת דבקותו ביומן העבודה ובנתונים עליהם הצהיר, אשר כאמור נפסלו. אכן, אפשר שההתייחסות לנתוני התדריך הכלכלי הענפי מקפחת את הנישום, אך הלכה היא, כי התחשיב הוא אמצעי חלופי שהשימוש בו נדרש כתוצאה מהעדר חשבונות מסודרים. עם זאת, יש לקבל את טענות המערער ביחס לשביתת יתר כליו בשעה שהוא עובד באחד מהם, ואין לקבל את עמדת המשיב, כי סבר שהמערער העסיק עובדים נוספים להפעלת כלים נוספים. הנחה זו לא בוררה די על ידי המשיב, אשר יכול היה לבדוק נתון זה עם לקוחות העסק, וממילא נסתרה בעדויות המערער ועדיו.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה ברובו.
ניתן ביום: 18.09.08
ב"כ המערער: עו"ד י. מדר.
ב"כ המשיב: עו"ד י. טופף.