הרמת מסך "מדומה" בגין חוב מס הכנסה

♦ הסוגיה העיקרית העומדת בבסיס פסק הדין, היא השאלה האם ניתן לייחס למשיבים את חובות החייב ולפרוע את חובותיו ע"י מימוש נכסיהם.
♦ לטענת הנאמן, במשך שנים רבות, מפעיל החייב רשת מרכולים פעילה ומשגשגת. ולאורך כל אותם שנים, בהן לטענת החייב הוא יושב בביתו ללא מעש, מפעיל הוא את רשת המרכולים באמצעות חברות בע"מ, אותן הוא פותח זו אחר זו, תוך שהוא חומק מנושיו פעם אחר פעם. חלק מהחברות אלו רשומות על שם בני משפחתו, כשכל חברה הוקמה לאחר שבקודמתה נצברו חובות, כאשר בפועל משמש החייב כבעלים בפועל של רשת המרכולים והמשיך לנהל באמצעות שרשרת החברות את אותה רשת המרכולים באופן רציף, תוך ניצול בלתי חוקי של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ולחילופין תוך ביצוע עבירות על הוראות סעיף 439 לחוק העונשין. הנאמן הפנה להוראות הדין וההלכה הפסוקה המאפשרים ביצוע "הרמת מסך" והפנה לפסק הדין שניתן לאחרונה בפר"ק (חי') 793/06 ס.מ. אלכס בע"מ בפירוק נ' הכנ"ר (טרם פורסם).
♦ לטענת החייב, מכיוון שטרם נבדקה תביעת החוב המרכזית של החייב מול מס הכנסה כל חיוב המס דינו להתבטל. לטענתו ביצע, עוד בשלב הוצאת השומה, פקיד השומה "הרמת מסך" שלא כדין, ע"י ייחוס ההכנסות של חברות בבעלותו - אליו, כשהשומות נקבעו לפי "מיטב השפיטה". לטענת החייב אותן השומות לא עברו מעולם ביקורת שיפוטית, ולא נבחנו לגופן, גם לא במסגרת ערעור שהוא הגיש לבית משפט המחוזי בנצרת ונדחה (עמ"ה 175/01), [פורסם בנבו].
♦ לגופה של בקשה, טוען החייב כי הנאמן לא ביסס תשתית עובדתית מספקת להרמת המסך אותה הוא רוצה לבצע, והעובדה שהוא מבצע שליחויות עבור החברות הנ"ל, אין פירוש הדבר שהחברות בבעלותו.
 
ביהמ"ש המחוזי בנצרת - כב' השופט ד.צרפתי:
בהמ"ש קבע כי בהתבסס על תשתית העובדתית שבפניו, המסקנה המתחייבת היא,| כי יש לייחס את נכסי חברת קורן לחייב. "החייב, לאורך שנים ארוכות, פעל שלא כדין לשימור הנכס העיקרי שבידיו, רשת המרכולים, על הציוד והמוניטין שלה, תוך שהוא מותיר רבים מנושיו ובעיקר אלו הממסדיים, מול שוקת שבורה. (מנגד החייב דאג לשלם לנושי הרשת אותם הוא היה "צריך" על מנת להפעיל ולקיים את רשת המרכולים). למטרות האמורות, החייב עשה שימוש בחברות בע"מ אותן פתח מעת לעת ורשמן על שם בני משפחתו, כשהאחרונים שיתפו עימו פעולה תוך ניסיון לסייע לו בתוכניתו... ו"מכירת" רשת המרכולים לאישיות המשפטית "הבאה בתור" הייתה בכל פעם למראית עין בלבד". סעיף 6(ב) לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), דן בתנאים לייחוס "זכות" של חברה לבעל מניות בה. סעיף זה ביסס את מה שהפסיקה והמלומדים כינו בעבר" הצצה מעבר לפרגוד" או "הרמת מסך מדומה". לפי סעיף זה, ניתן ליחס זכויות של החברה למי שמהותית יש לראות בו את "הרוח החיה" באותה חברה, גם אם אינו רשום כבעל המניות.
♦ עוד קבע ביהמ"ש, כי פסיקת בתי המשפט לעניין מקימי חברות סדרתיים, אף אם ניתנה טרם תיקון מס' 3, עומדת בעינה, ורלבנטית לענייננו. תיקון מס' 3 לחוק החברות, בא לצמצם את המקרים בהם יורם מסך ההתאגדות מעל בעלי המניות. מאידך, גם לאחר התיקון "אין ספק שיש מקום להרמת המסך כנגד מקימי חברות סדרתיים, הנוטים לרשום חברות חדשות, לפתוח להן חשבונות בנק, ולפזר שיקים של אותן החברות, תוך שהם ערים לכך שאין לאותם השיקים כל כיסוי".
♦ לצד האמור, ניתן להגיע לאותה תוצאה, על פי הכלים של פקודת פשיטת הרגל. תכליתו של סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, הינה להביא לביטול הגריעה ממצבת הנכסים של פושט הרגל, אשר אירעה עקב הענקת נכס בלא תמורה עת היה החייב חדל פרעון ובטרם נעשה פושט רגל. על מנת להיכנס בגדרו של סעיף 96 לפקודה, אין צורך להוכיח קיומה של כוונת תרמית, במובן של העדפת נושה או כוונה להבריח נכסים ופגיעה בעיקרון מוסרי, ההענקה עשויה להתבטל גם אם לא הייתה מלווה בכוונה בלתי הוגנת מצד המעניק.
סעיף 96 לפקודה מטיל על המבקש ביטול הענקה להוכיח קיומם של שלושה יסודות - "נכסים", "של החייב" ו"הענקה".
♦ בנוסף, קבע ביהמ"ש, כי מדובר בעסקה פיקטיבית שבוצעה בחוסר תום לב וללא תמורה אמיתית. הכרעה זו שוללת את קיומו של החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2). ומשלא הוכחו תום לב ותמורה רשאי הנאמן להיפרע מכלל נכסי וזכויות חברה זו, המזוהים כנסי וזכויות החייב לכיסוי חובות החייב כלפי נושיו.

 
 
התוצאה:
♦ הבקשה התקבלה.
ניתן ביום 16.03.11
ב"כ החייב: עוה"ד יהושע רובין
ב"כ המשיבים: לא צוין