♦המערערות וחברות נוספות המהוות אגד חברות ועוסקות בעיקר במתן שירותי כוח אדם. העסקת העובדים בחברות התבצע באמצעות אחת מהן: "להב-כלליות".(להלן-"החברה")
לטענת המשיב, בביקורת שערך התגלה כי בשלב מסויים החלו המערערות להשתמש ב"חשבוניות זיכוי" שסיפקה להן החברה כאמצעי תשלום עבור שירותי כוח האדם וזאת לטענתו, ע"מ להקטין את מס העסקאות בו חייבות המערערות. ולכן, קבע המשיב תוספת מס עסקאות לחברות אשר פעלו כאמור לעיל וסרב לבצע ניכוי תשומות בגין אותן חשבוניות. בערעור לביהמ"ש המחוזי המערערות טענו שהנפקת "חשבוניות זיכוי" לגיטימית וכי הוגשו על ידן דוחות מתקנים המסבירים חלק מהליקויים שמצא המשיב.
♦ ביהמ"ש קמא פסק שהוצאת חשבוניות הזיכוי לא הייתה כדין ואף נגדה עסקאות שבוצעו בפועל. נקבע, שיש להוציא חשבונית זיכוי רק כשמשנים/מבטלים חשבונית עסקה שבוצעה קודם לכן ואילו בעניינו מדובר בניסיון להתחמק מתשלום מע"מ. כ"כ נקבע שבין החברות נערכה עסקה שעניינה השתתפות בשכר עובדים. לכן, יש לצרף סכום העסקאות הנ"ל למחזור העסקאות של החברה ולהוסיף בגין כך מס עסקאות ולהתיר במקביל ניכוי התשומות. בפס"ד בערעור נדונו העסקאות הנוגעות למערערות, אשר לגביהן נקבע שיש להוסיף את סכום חשבוניות הזיכוי שהנפיקו לסך עסקאות החברה ולאפשר להן במקביל לנכות התשומות. בעקבות החלטת ביהמ"ש הוציא המשיב שומות חדשות עבור החברות אולם, על פי טענת האחרונות, לא התיר להן המשיב לנכות את התשומות. בכך, לטענת המערערות, קיים המשיב רק את החלק המיטיב עימו בפסק הדין, בכך שהוסיף את עסקאות שכר העובדים לשומת העסקאות של החברה הערעור נדחה בנימוק שמדובר היה בהליך הבהרתי ולא בהשגה על החלטת מנהל מע"מ. ביהמ"ש קבע כי קבלת עמדת המערערות מובילה לתוצאה לפיה יזוכו הן במס תשומות, כאשר לא הוצאה חשבונית מס כדין, והמע"מ שחובה היה לשלמו, לא שולם . על קביעות אלו הערעור הנ"ל.
♦ לטענת המערערת, מחד, חייב המשיב את קבוצת החברות בכללותה בכפל מס, שכן הוסיף את סכום חשבונית הזיכוי לסך עסקאות המערערות,ומאידך, לא התיר את ניכוי התשומות אצל המערערות, כשהוא מוסיף אף לסך עסקאותיה של החברה את סכום החשבוניות
♦ טענת המערערת: אין מקום להתייחסות כוללנית לכלל החברות אלא שיש להבחין בין חיובי כל חברה וחברה. כן נטען, ששינוי פסק הדין יכול וייעשה רק ע"י ערכאת הערעור.
♦ טענות המשיב: חשבוניות הזיכוי שהוצאו ע"י
המערערות נוגדות את הדין, ומהוות ניסיון להתחמק מתשלום המס. בנוסף, המערערות לא חויבו בכפל מס, וחישוב שומה לפי שיטת המערערות יפגע בקופה הציבורית.
ביהמ"ש העליון - כב' השופטים א.רובינשטיין, ס.ג'ובראן ונ.הנדל :
♦ ביהמ"ש קבע-מחד, המערערות הינן חברות עצמאיות, אשר נותנות ומקבלות שירותים. בגין השירותים שהמערערות מספקות, מוטל עליהן מס עסקאות. עבור השירותים והנכסים הנרכשים ע"י החברות, יכולות הן לנכות מס-תשומות כנגד מס העסקאות. מאידך, אין להתעלם מהמסגרת העסקית המיוחדת בהן נמצאות המערערות והחברה. נקבע, שניתן להגדיר את מס התשומות כמס העסקאות שהוטל בגין רכישת "חומרי הגלם" לייצורו של מוצר/ שירות. בין הצדדים התבצעה עסקה בה החברה הינה המוכר והמערערות הן הרוכשות. לכן, היה על החברה להנפיק למערערות חשבונית והיה עליה להעביר למס הכנסה את סכום מס העסקאות. לו חשבוניות עסקה היו מונפקות, היו יכולות המערערות לנכות מס תשומות בגין העסקה האמורה, שכן עסקה זו חויבה במס. אולם, מאחר ולא זה אופן התשלום שהתרחש בפועל ונדמה, כי אופן התשלום באמצעות חשבוניות הזיכוי נועד לעקוף חיובים שבדין. הנפקת חשבונית הזיכוי נועדה "להקטנת" סך העסקאות שבוצעו ע"י המערערות, ובכך קטנה החבות במס. את מס העסקאות האמור חפצו המערערות לקזז כנגד מס התשומות הנובע מעסקת אספקת כוח האדם שהתבצעה (סכום שהיה אמור היה להיות קבוע בחשבונית המס שתנפיק החברה). נקבע כי, שהמערערות לא חוייבו בכפל מס. שכן, מאחר ובגין העסקאות שנתבצעו בין המערערות לבין החברה לא הוציאה האחרונה חשבונית מס למרות שהייתה חייבת להוציאה. לא ניתן לנכות מס תשומות מבלי שהוצאה חשבונית מס ומבלי שהמס שולם. נקבע, כי רק לאחר שישולם מס העסקה ע"י החברה ותוצא חשבונית, תוכלנה המערערות לנכות את מס התשומות. יחד עם זאת,נקבע שאין לראות בהוספת סכום "חשבונית הזיכוי" לסך עסקאות המערערות כמס נוסף. מטרתן של חשבוניות זיכוי אלה הייתה כאמור להפחית שלא כדין את סך העסקאות המחוייבות במס אצל המערערות כלומר, המערערות חייבות במס עסקאות בגין השירותים שנתנו, ולא ניתן לנכות מסך העסקאות של כל סכום, שכן לא הייתה עסקה שאכן מחוייבת בזיכוי.
תוצאה:
♦הערעור נדחה.
ניתן ביום 22.08.11
ב"כ המערערת: עו"ד דורון ליפשיץ
ב"כ המשיב: עו"ד ציפי קוינט-שילוני