♦ בשנת 1993 ייסד המערער את חברת אופלוס טכנולוגיות בע"מ. במסגרת מאמצי גיוס ההון של החברה הושג הסכם עם חברת אופלוס אינק. מכוחו של אותו הסכם בוצעה פעולה של "היפוך שרוול" - בעלי מניותיה של החברה המירו את מניותיהם באופלוס במניות של חברת אופלוס אינק. משקיעים חדשים השקיעו 10 מיליון דולר בחברת אופלוס אינק. המערער קיבל בעסקה האמורה 559,692 מניות בחברת אופלוס אינק וויתר על כל מניותיו באופלוס. בעקבות עסקה זו נתגלעה מחלוקת בין בעלי מניותיה של אופלוס לבין פ"ש בעניין רווח ההון שנוצר להם בעסקה ומועד התגבשותו של הרווח. פ"ש סבר, כי שווי המניות שקיבלו המערער ושאר בעלי המניות בעסקה היה 1$ למנייה. כן קבע, כי שווי הרכישה של מניות המערער היה 520 ש"ח. פ"ש קבע, כי למערער נוצר בעסקה רווח הון בסך של כ-2.4 מיליון ש"ח. עוד מתברר, כי בסוף שנת 2002 יצא המערער עם משפחתו לעבוד מטעם חברת אופלוס בסין. בדו"חות שהגיש המערער על הכנסותיו בתקופת שהותו בסין ביקש לנכות הוצאות שונות. ® פ"ש קבע, כי חלק מהוצאות אלו לא עמדו בתנאים הקבועים בכללים ועל כן לא התיר את ניכויין מהכנסתו החייבת של המערער. המשיב החליט לפתוח את שומת המערער לשנת 2003 והוצאה למערער שומה חדשה. בשומה החדשה הוספו להכנסות המערער רכיבים נוספים - המעסיק המקומי בסין שילם למערער החזר הוצאות עבור חינוך הילדים בסך כולל של 40,000$. פ"ש ראה בהחזר הוצאות אלו כהכנסת עבודה נוספת החייבת במס. עוד התברר, כי למערער ניתנה ע"י חברת אופלוס הלוואה בסך של 346,810 ש"ח. במהלך שנת 2003 נמחלה ההלוואה. אותה עת עמד חובה של החברה למערער, בשל יחסי עובד-מעביד, על סך של 319,387 ש"ח והחברה ניכתה מס במקור עפ"י גובה חובה זה, בסך של 159,918 ש"ח. הכנסות המערער ממחילת החוב לא דווחו כלל. על שומה מתוקנת זו הוגשה הודעת ערעור מתוקנת. במקביל הוגש ערעור מס ע"י בעל מניות נוסף בחברת אופלוס, (972/07). הואיל וסוגיית רווח ההון בשל עסקת "היפוך השרוול" היתה משותפת לשני הערעורים אוחדה שמיעתם.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה – כב' השופט רון סוקול:
♦ ביהמ"ש קבע, כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לניכוי הוצאות המחייה בחו"ל משכרו של המערער. המערער טוען, כי אופלוס החזירה לו את ההוצאות, אולם אין בידו מסמך מפורש על ההחזר. לטענתו החזר ההוצאות גולם בתוך שכרו.
המערער לא המציא הסכם בינו לבין החברה שלפיו בוצע אותו גילום. גם הפנייתו לדו"ח החברה אינה יכולה להועיל, שהרי ממסמך זה לא ניתן ללמוד את הנטען. אין בדו"ח כל פירוט של החזר הוצאות שהוצאו בחו"ל ושגולמו בשכר העבודה.
♦ביהמ"ש סיכם, כי בדין דחה המשיב את דרישת המערער לנכות את ההוצאות משכר העבודה. המערער ביקש לנכות מהכנסתו החייבת גם הוצאות שהוציא לחינוך ילדיו. המערער לא המציא מסמך כלשהו המעיד על ביצוע התשלומים. הסתבר, כי החברה בסין היא ששילמה המערער דרש לנכות מהכנסתו החייבת סך של 7,909$ בגין הוצאות רפואיות. המערער נדרש ע"י המשיב להמציא את המסמך המקורי של פוליסת הביטוח, אולם לא עשה כן. ביהמ"ש מסכם, כי סכום הפרמיה ששולמה לביטוח רפואי תוקן בכתב-יד, דבר המעלה חשד לגבי הסכום. אין גם כל ראיה אחרת על ביצוע התשלום לחברת הביטוח. ביהמ"ש קבע, כי המערער לא היה רשאי לנכות את הוצאות חינוך ילדיו והוצאות רפואיות בעקבות פתיחת השומה התברר, כי המערער קיבל שכר לימוד של ילדיו בסך של 40,000$. בחקירתו הנגדית בביהמ"ש מסר, כי הוא זה ששילם עבור שכר הלימוד של ילדיו, אולם החברה בסין החזירה לו הוצאות שונות שלא כולן פורטו. ביהמ"ש התקשה לתת אמון בגרסאותיו של המערער וקבע ,כי הסך ששולם למערער ע"י החברה המקומית, מהווה הכנסה נוספת של המערער. לפי דווחי החברה עמד חובה למערער על סך של 319,387 ש"ח. כמו כן דווחה החברה, כי המערער היה חייב לה בגין הלוואה שקיבל, סך של 346,810 ש"ח. החברה מחלה על החוב שחב לה המערער ובכך ראתה סילוק של חובה כלפיו. אין חולק כי החוב נמחל. אין בפי המערער כל הסבר מדוע ההכנסה הנובעת ממחילת החוב לא נכללה בדו"ח על הכנסות שהגיש. אין למערער גם כל הסבר מדוע אינו חב במס על ההפרש בין סכום השכר שהיה זכאי לו מאופלוס לבין יתרת ההלוואה שנמחלה. ביהמ"ש קבע, כי את הכנסת העבודה של המערער יש לחשב עפ"י סכום החוב שנמחל, ולא עפ"י יתרת החוב שהייתה חייבת לו אופלוס. הואיל ואופלוס ניכתה במקור מס רק על סכום החוב שחבה למערער הרי שעל ההפרש עליו לשלם מס כהכנסת עבודה ביהמ"ש ציין, כי המשיב הסכים לקבלת הערעור בעניין רווח ההון והסכים, כי השומה תתוקן בהתאם.
התוצאה:
♦הערעור נדחה
ניתן ביום 28.8.11
ב"כ המערערים: לא צוין
ב"כ המשיב: ב"כ עו"ד ד' גורדון מפרק' חיפה