♦ המחלוקת נוגעת לשאלת זכאותו של המערער, איש קבע, יליד נהריה, שלטענתו מכח תפקידו, שוכר דירות במרכז הארץ, להנחה במס בדרך של זיכוי בשיעור המפורט בחוק בשנים הרלוונטיות לערעור. המשיב מנגד סבר כי מרכז החיים של המערער הוא במרכז הארץ, ולכל היותר הוכיח המערער מרכז חיים כפול במרכז הארץ ובנהרייה, ולכן אינו זכאי לזיכוי ממס בגין מקום מגורים.
♦ לטענת המערער: מיום לידתו הוא תושב נהריה אשר הוא "ישוב מזכה" ועד היום מרכז חייו הינו ביישוב ולכן הוא זכאי להיכלל בגדרה של ההטבה. שהותו במרכז נבע מתוך אילוץ וניתן ללמוד על ארעיות הדירות ששכר במרכז בבחינת מצבן הפיזי של השירות.
♦ לטענת המערער, בשנות לימודיו באוניברסיטה (מטעם הצבא) , היה על המשיב להכיר (וזאת לאור השוואת דפוס פעולתו של המשיב מול נישומים אחרים) בתקופת לימודים זו כארעית שכן בחופשות נמצא הסטודנט בביתו שביישוב המזכה. עוד טען המערער כי משהכירו רשויות צה"ל בתושבותו בנהרייה כמרכז חיים, ראוי היה כי המשיב יגיע לאותה מסקנה. ועוד, באופן התנהלות רשויות צה"ל, המקיימות למעשה את ההנחיות גם של רשות המיסים, יש לראות משום"הבטחה שלטונית" של הרשויות הנ"ל.
♦ לטענת המשיב, בהתבסס על מכלול הנסיבות, תוך מתן משקל גם למאפיינים הסובייקטיביים של הנישום, יש בנתונים שהוכחו כדי לזהות "מקום מגורים קבוע", בשנות המס שבערעור, במרכז הארץ.
♦לטענת המשיב, המערער קיים לכל הפחות "מרכז חיים כפול" ועפ"י מבחני הפסיקה אין לו זכאות להטבה. בנוסף, המשיב מתנגד לטענה בעניין הזיכוי בגין שנות הלימוד באוניברסיטה. שכן,לעמדת המשיב, בחינת קיומה של זיקה ליישוב המזכה, נעשית גם במקרה כזה.
♦ עוד לטענת המשיב, הכלים העומדים לרשות פ"ש מוגבלים ונטל ההוכחה להוכחת מרכז החיים,מוטל על המערער. לא ניתן לדרוש כי פ"ש יערוך בדיקה דקדקנית כפי שדורש המערער.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה - כב' השופטת ס' נשיאה וסרקרוג:
♦ יש לקבל את תשובתו העקרונית של המשיב כי לצבא, כ"מעבידו" של המערער, אין שק"ד לעניין הכרה במערער כתושב "יישוב מזכה", אלא הוא מהווה צינור בלבד להעברת הצהרת המערער כי הוא תושב "ישוב מזכה", והוא פועל כך, בהתאם להצהרת המערער בכרטיס עובד. אך ביהמ"ש מציין, כי שעה שהצבא הכיר בתושבותו ביישוב מזכה כ"מרכז החיים" ראוי היה שגם המשיב ינהג כך.ביהמ"ש מסייג את טענת המשיב, לפיה, העובדה שמדובר במעביד שהוא רשות של המדינה, אין כל משמעות לצורך הבהרת זכויותיו של נישום המבקש להצהיר על תושבות בישוב מזכה. ביהמ"ש ממליץ כי יש לדאוג כי נוסח טופס ההצהרה של הנישום יכלול באופן ברור את כלל הנתונים הנדרשים כתנאי מוקדם לזכאות האמורה - ויכול הדבר לבוא לידי ביטוי גם בדרך של הבלטת הנדרש - במסמך ההצהרה. עם זאת, במקרה דנן, מציין ביהמ"ש כי בהתנהלות לא מוסדרת זו שבין הצבא לרשויות המס, אין בה בכדי לסייע למערער וזאת בשל אופיו הפרטני של ההליך השומתי. ביהמ"ש קבע ,שהבחינה 'למרכז חיים' ביישוב המזכה, נעשית עפ"י שני מבחנים מצטברים. האחד המבחן האובייקטיבי והשני הסובייקטיבי.במישור האובייקטיבי יש לבחון את מרב הזיקות הנישום ליישוב המזכה ובד בבד לעמוד על כוונתו הסובייקטיבית - היכן הוא רואה את מרכז חייו והאם יש לו כוונה לנקוט בהליכים לקראת מעבר כזה (שהרי זו מטרת הזיכוי- לעודד אנשים לגור בפועל ביישובי הספר).ועוד, בהיות ההנחה במס בגדר חריג, על הנישום הנטל להוכיח שעמד בדווקנות בכל התנאים המצטברים לצורך קבלת הזיכוי. נקבע שעקרונית, אין להבדיל בין אילוץ "נכפה" מלכתחילה של מפרנס/ת בצבא קבע לשכור מקום מגורים נוסף בשל מקום עבודתו, למפרנס "רגיל".ביהמ"ש סבר, שעפ"י שני המבחנים, מצוי מרכז חייו של המערער במרכז.(אמנם ביהמ"ש ציין באמרת אגב שנבדקה האפשרות לשקול שחלק מהשנים הראשונות למעבר למרכז הארץ, ניתן לראות כשנות "בחינת אפשרות להמשיך ולשמור על זיקה הדוקה עם הישוב המזכה", אך לא הובאה בפני ביהמ"ש תשתית עובדתי המאפשרת קביעה כזו). לעניין זכאותו להנחה בשל מגורים ארעיים בתקופת היותו סטודנט נקבע, שגם לו הועלתה הטענה קודם לסיכומים, וגם אם ככלל היה המשיב מעניק ההטבה בתקופת הלימודים לסטודנטים, ספק, אם ניתן היה ליישמה על המערער.מאחר ועפ"י הנתונים הראייתיים, עובר לתחילת לימודיו כבר היה המערער במצב של לפחות חיים ב"מרכז חיים כפול", על המערער היה להוכיח - ובכפוף למפורט לעיל, כי קודם לתחילת לימודיו אכן היה בזיקה מלאה למרכז חיים בישוב המזכה. ביהמ"ש קבע כי ספק אם יש בנתונים אודות מצבן הפיזי של הדירות בכדי להכריע במחלוקת האמורה. מידת הריהוט ואופן איכלוס הדירה כרוכים בהתנהלותו של הפרט על מאפייני אישיותו, ולאו דווקא כמצביעים על מרכז החיים שלו .
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 4.9.11
ב"כ המערער: עו"ד פלר
ב"כ המשיב: עו"ד ליפשיץ