♦ שני הערעורים על פי סעיף 50(ג) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ" או "החוק"), על הטלתו של כפל-מס מכוח סעיף 50(א) לחוק, עקב הוצאת חשבוניות מס על ידי חברת אלקטריק יורו בע"מ (להלן: "החברה"), בטרם נרשמה החברה כעוסק מורשה על פי חוק מע"מ.
♦ חברת אלקטריק יורו היא חברה פרטית, המצויה בבעלותו של רמי אביבי. רמי אביבי היה רשום כמנהלה של החברה וכמורשה החתימה בה. שי לוגסי עבד כשכיר בחברה.
♦ שני הערעורים עוסקים בהודעות כפל-מס אשר נשלחו למערערים בגין אותה מסכת עובדתית המתייחסת לחברת אלקטריק יורו.
לוגסי טען, כי עבד כשכיר בחברה וכי לא היה מעולם מנהל או בעלים בחברה. לטענתו, מנהלה ובעל המניות היחיד של החברה הוא המערער, רמי אביבי, שהוא גם מורשה החתימה היחיד מטעמה. לוגסי אינו מהווה אורגן של החברה, כך שאם התבצעה הפרה של הוראות החוק הרי שיש לייחסה למנהל החברה ובעל מניותיה, ולא למי שהיה בסך הכל עובד שכיר בה
לטענת אביבי, כל עניינו בחברה היה בהחזר ההלוואה שהעמיד ללוגסי, וכי לא התעמק בניהולה השוטף של החברה, לרבות עמידתה בדרישות רשויות המס, שכן הסתפק בכך שנאמר לו, שרואה החשבון דואג להתנהלותה של החברה מול רשויות המס.
♦ כמו כן נטען, כי כפל-המס מהווה קנס עונשי שאין להטילו בעניינו, שכן לקופת המדינה לא נגרם כל נזק בגין האיחור ברישום, מכיוון שסכום המס שולם בסופו של דבר במלואו.
♦ המשיב טען כי המערערים, כל אחד לחוד או שניהם יחדיו, חייבים בכפל המס נשוא ההודעות, מכוח היותם נושאי משרה ובעלי תפקידים פעילים בחברה.
לטענת המשיב, ביקורת מטעמו שביצע בספרי החברה העלתה, כי החברה החלה פעילותה בחודש מאי 2004, לרבות הפצת חשבוניות מס בשמה, בטרם הסדירה את רישומה כעוסק מורשה. החברה נרשמה כעוסק רק לאחר הביקורת שערך המשיב ולאחר זימון המערער אביבי ורואה החשבון למשרדיו לצורך חקירה. באותו מועד נרשמה החברה רטרואקטיבית לתחילת אותו חודש, ליום 1.7.04.
מקרים כגון זה, של הוצאת חשבונית מס על ידי מי שאינו עוסק מורשה, מצויים על פי הפסיקה בגדר המקרים בהם ייעשה שימוש בסעיף 50 לחוק מע"מ לצורך הטלת כפל קנס.
בית המשפט המחוזי תל אביב, כב' השופטת ד' קרת-מאיר:
♦ אמנם, בבסיס הוראתו של סעיף 50(א) אכן עומדת תכלית הרתעתית, אשר כוונתה להרתיע אנשים שאינם מורשים להוציא חשבוניות מס מלעשות כן. בהתאם לכך, סעיף 100 לחוק מקנה למנהל מע"מ שיקול דעת לוותר במקרים מסויימים על הקנס או על חלקו, כאשר שימוש בסמכות זו אכן יכול שיימצא מוצדק במקום בו חשבונית הוצאה מתוך טעות או אי-ידיעה מצד העוסק על מעמדו החוקי. אולם, תכלית הרתעתית אין משמעה בהכרח הרתעה מפני כוונת תרמית; בנושא זה, "הרתעה" יכול שתהא מפני ניהול רשלני של ספריו של עסק, תוך התעלמות ממצבו הרישומי ומההגבלות הנגזרות ממנו. אין מטרתה של הוראה זו לעודד התנערות מאחריות באשר לאופן פעולתה של חברה. לפיכך, אין לפרש הוראה זו בצמצום, כך שתחול רק במקום בו הוצאת החשבונית נעשתה בכוונה מפורשת לרמות את רשויות המס.
באשר לטענת ההסתמכות של המערערים על רואה החשבון, קובעת השופטת במאמר מוסגר, כי קבלת טענתם של נישומים, לפיה אי-תשלום מס הנו תוצאת אי-הבנה בינם לבין רואי החשבון המועסקים על ידם, עלולה לפתוח פתח להתחמקות נרחבת של נישומים ממס בטענה זו, בלא שלרשות יהא ממי להיפרע, שכן לנותני שירותים כגון עורכי דין ורואי חשבון אין כמובן כל חזית מולה. מילוי חובתו של רואה החשבון הינו במישור היחסים החוזיים בינו לבין מעסיקו, כך שאין באי-מילויה כדי לפטור נישומים ממילוי חובתם לפקח באופן נאות על התנהלות עסקם.
♦ לאחר שקובעת כב' השופטת, כי אכן יש כאן חיוב בכפל מס, היא בוחנת את שאלת אחריותם של רמי אביבי ושי לוגסי. באשר ללוגסי קובעת השופטת, כי מעדויות הצדדים עולה כי לוגסי, למרות היותו שכיר, היה איש מפתח בחברה, ושותף לכל הפחות להקמתה. כמו כן הודה לוגסי, כי הוא עצמו הוציא חשבוניות בשם החברה, כמו גם שני סוכנים נוספים אשר אותם הדריך כיצד להנפיק חשבוניות.
מן התיאורים האמורים עולה, כי לוגסי היה בעל תפקיד ניהולי בחברה, וניהל את תחום המכירות והרכישות, בו כלולים הנושאים הקשורים בביצוע עסקאות והנפקת חשבוניות.
גם רמי אביבי לא יוצא פטור, באשר לגביו קובעת השופטת, כי אין לפטור מנהל מאחריותו רק בשל העובדה, כי המחדל עצמו נעשה על ידי עובדו. אי לכך, אין לקבל את טענתו של אביבי, לפיה מכיוון שלא היה מעודכן באופן שוטף בהתנהלות העסק, ולא עמד בקשר ישיר מול רואה החשבון, יש לפטור אותו מאחריות בגין המחדל שבוצע. דרישת פיקוח על מילויין של דרישות בסיסיות כגון רישום החברה במע"מ, אינה דרישה מופרזת ממנהל בחברה מסוג זה. תוצאה לפיה במצב כזה תוסר כל אחריות מעל המנהל רק בשל כך שאינו מגלה עניין בהתנהלותה של החברה, בוודאי שאינה תוצאה רצויה.
♦ לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את שני הערעורים, ולחייב את המערערים בתשלום כפל המס, ביחד ולחוד.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום:22.6.08.