♦ אלברט אברהם פוליטי (להלן: "המשיב") רכש בשנת 1992 חלקת קרקע. בשנת 2002 מכר שתי דירות שנבנו בשנת 2002. בגין שתי דירות אלו יצאה שומת מס שבח. לצורך חישוב המס החוק קובע כי יש לעשות חישוב לינארי של השבח הריאלי בשל התקופה עד ל"יום התחילה" 7.11.2001 שעליו יש לשלם מס שולי ושל השבח הריאלי לאחר יום התחילה שעליו יש לשלם 25% מס. ואכן, נעשה חישוב לינארי בהתייחס לתקופת אחזקתו בקרקע כלומר משנת 1992 ועד שנת 2002. ובשל החלק היחסי שחושב בתקופה עד ליום 7.11.2001 נדרש המשיב לשלם מס שבח בגובה 50%. המשיב טען, כי השבח בעניינו נצבר כולו לאחר 7.11.2001 שהינו יום התחילה של הפחתת מס שבח, ולכן יש להטיל על כל השבח שנצבר לו שיעור מס של 25% בלבד. הוא הוסיף וטען, כי החלוקה הלינארית אינה אלא נוסחה של נוחות למקרים שבהם לא ניתן לקבוע עובדתית את מועד צמיחת השבח, אך מקום שבו ניתן לקבוע עובדתית את מועד צמיחת השבח יש לחשב את המס על פי שיעור המס החל באותו מועד בלבד. עמדת המשיב נדחתה והוא הגיש ערר בו הוא שב והעלה את טענותיו.
♦ ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בחיפה קיבלה את עמדתו של המשיב והחליטה, כי יש לאפשר למוכר המקרקעין להוכיח עובדתית את מועד היווצרות השבח הריאלי. הגדרת 'שבח ריאלי עד יום התחילה' שבסעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין היא בגדר חזקות הניתנות לסתירה, החלות מקום שהנישום אינו יכול להוכיח את העובדות למעשה.
♦ טענת המערער, בין היתר, היא, כי כשם שבית המשפט נמנע מלהתערב בהחלטתו של המחוקק בשאלה האם להפחית את שיעורי המס אם לאו כך גם קביעת שיעור המס בענייננו היא עניין למחוקק בלבד. משקבע המחוקק הוראה מפורשת בעניין, לא היה מקום, כי ועדת הערר תשים עצמה בנעליו של המחוקק ותאמץ מנגנון לחישוב שיעור מס השונה בתכלית מזה שנבחר ע"י המחוקק. יתר על כן, החוק הקיים נעדר כל מנגנון להחלת שיטת "שווי שוק הנכס ביום הקובע" ואימוץ השיטה במנותק ממבנה החוק יגרום לקשיים ולעיוותים רבים, ואף עלול להוביל למצב של אי-וודאות מוחלטת.
♦ לטענת המשיב עולה ממגוון פסקי דין, כי מקום שבו ישנה בחוק-מס חזקה, נוסחה, הגדרה או הוראה ניתן לסטות ממנה כדי שישולם מס אמת. הנוסחה הלינארית המניחה, כי השבח נצמח באופן שווה לאורך כל תקופת ההחזקה תחול, לגישת המשיב, רק באותם מקרים בהם לא יוכחו באופן ברור המועדים המדויקים של צמיחת השבח. בענייננו, כך טוען המשיב, כלל אין מחלוקת על כך שהשבח צמח כולו לאחר היום הקובע ומכאן שאין מקום להיזקק לנוסחה הלינארית, אלא יש לקבוע את המס על פי השיעורים החלים לאחר היום הקובע בלבד. תוצאה אחרת, כך גורס המשיב, תגרום לעיוות מס חמור.
בית המשפט העליון, כב' השופטת מ' נאור:
♦ ביהמ"ש העדיף את עמדתו של המערער (המדינה) מן הטעם שלפרשנות המשיב אין נקודת אחיזה ארכימדית בלשון החוק, היא אינה מתאימה לתכלית ולאיזון בין האינטרסים השונים שבחר בו המחוקק במסגרת החוק והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם פרשנות הרמונית של הוראות החוק מתוכו ובו ושל הוראות החוק מול חקיקה אחרת. הפסיקה אליה הפנה המשיב גם היא אין בה כדי לסייע לטענתו.
♦ תיקון מס' 50 היווה רפורמה במערכת מיסוי מקרקעין. המחוקק ביקש באמצעות התיקון, בין היתר, להפחית, באופן משמעותי, את שיעורי מס שבח. במסגרת זאת היה עליו להחליט בשאלת מדיניות המעבר משיעורי מס גבוהים לשיעורי מס נמוכים. היה עליו להחליט, בין היתר, כיצד למסות בעלי נכסים שרכשו את נכסם עד למועד הרפורמה. שאלה זו היא שאלה למחוקק, כפי שהחליט בה.
♦ ובית המשפט מסיים בכותבו: "בענייננו, כמדיניות מעבר בחר המחוקק לאמץ את המלצת ועדת רבינוביץ' וקבע את הנוסחה הלינארית ואת בחירתו זו עלינו לכבד. אכן המחוקק היה יכול לבחור גם במדיניות מעבר אחרת אך הוא לא עשה כן. בסופו של יום מבקש המשיב כי נתעלם – בדרך פרשנית – מבחירתו של המחוקק ולכך בענייננו אין מקום. כפי שכבר נקבע. יש להימנע תוך כדי כך מלתקן דבר החקיקה הזה בכסות של פרשנות, על-ידי כך שנעדיף תוצאה מסויימת על פני התוצאה לה התכוונו ואותה ביקשו להשיג מנסחיו ומעצביו של דבר החקיקה".
תוצאה:
♦ ערעור המדינה התקבל.
ניתן ביום:28.5.08.
ב"כ המערער: עו"ד י.ורבה-זלינגר ועו"ד ק. עטילה.
ב"כ המשיב: עו"ד ז. שרון ועו"ד י. גונן.
הערת המערכת: פסה"ד הינו ארוך ומאלף. מפאת חוסר מקום, מובא בקיצור רב.