♦ אימרה זו, הלקוחה מהאידיליה של המשורר הלאומי שאול טשרניחובסקי, מתאימה גם לתוצאות הפסיקה האחרונה בענין התרת הוצאות מטפלת, ביחס להחזקת הורים במסגרות סיעודיות תוך אפוטרופסות חוקית לפי דין, של ילדים על הוריהם המבוגרים. מקרים מעין אלה קורים, לא עלינו, ולצערנו עם התבגרותם של קרובי משפחה.
קורה לא אחת כי מבוגר נזקק להשגחה המתמדת ולאפוטרופסות, ולא ניתן להשאירו לבדו. במקרים הפשוטים יותר הפיתרון הינו עובד סיעודי (בדרך כלל עובד זר מאחת מארצות הניכר במזרח אסיה או מזרח אירופה), אשר נמצא עם המבוגר בביתו של המבוגר, בין אם בבית עצמאי ונפרד של המבוגר, ובין אם בבית דיור מוגן כלשהו.
במקרים המורכבים ביותר, המדובר במבוגרים אשר חייבים השגחה מתמדת במחלקה סיעודית, בין אם הגיעו למחלקה סיעודית זו מביתם העצמאי או הועברו מדיור עצמאי בדיור מוגן למחלקה הסיעודית.
יצוין כי המוסד לביטוח לאומי ממילא מפעיל 6 מבחנים כדי לבדוק את דרגת אי העצמאות של אותם מבוגרים.
♦ לטעמנו, אין מקום להבחנה בין ילדים להורים בנסיבות בהן הדין מחייב השגחה, ומטיל אחריות על אי השגחה.
השאלה הראשונה שעולה הינה האם בנסיבות הפסיקה, המונח הדין מטיל אחריות על השגחה חל רק מקום שהאפוטרופסות החוקית על המבוגר הועברה בתוקף צו לידי בן משפחתו, או שמא אחריות זו חלה גם ללא אפוטרופסות חוקית. לא נכריע בכך ברשימה זו.
עם זאת לטעמנו כאמור, יהא אשר יהא היקף החובה כלפי הקשיש ויהא אשר יהא מקורה, גם בנסיבות של צורך בטיפול בבן משפחה קשיש בנסיבות האמורות, ההעזרות באחרים לטיפול בקשיש נועדה לאפשר לאותו בן משפחה, בין היתר, לצאת לעבודתו בלי שיפר חובה חוקית כלפי הקשיש. היעדר סיוע מסוג זה לבן המשפחה משמעו העדר יכולת לצאת לעבודה, ממש כמו ביחס לדרדקים שעדיין בחיתוליהם (ייתכן וגם ההורים).
בבחינת היקף ההוצאה יש לזכור את 2 סוגי ההוצאות התלויות ברמת העצמאות של אותו קשיש. אם המדובר בדרגה נמוכה יחסית של תלות והמדובר רק בעובד סיעודי, יש כמובן לעשות הבחנה בדומה לקביעת כבוד השופט אלטוביה בעניין ורד פרי, בין עבודות בית שונות המוטלות לעתים בנוסף על אותו עובד שאין להתיר בגינן את ההוצאה, לבין עבודות הקשורות בטיפול באותו קשיש.
עולה השאלה אם יש לתאם חלק מהשכר בגין חלק משעות היממה שאיננו נופל על שעות העבודה של בן המשפחה, כיוון שבניגוד לילד, הצורך בהשגחה לגביו הוא רציף ומלא, לעיתים אך יותר מאשר בילד. גישה מקלה תאמר כי אף את המרכיב היחסי של שכר העובד הסיעודי בגין שעות הלילה יש להתיר, כיוון שאחרת איך יוכל בן המשפחה לצאת לעבודתו. לעומת זאת, גישה מחמירה תאמר שגם לגבי ילד נדרשת השגחה על ידי ההורה בלילה, אך אם קיימת אופר בבית ההוצאה לא תותר. גם כאן לא נכריע בסוגיה.
♦ כמו כן, מעבר לסוגיית המרכיב היחסי של שעות היממה אשר נדונה ביחס לעבוד בביתו של הקשיש, עולה השאלה ביחס לקשישים אשר אין ברירה אלא להחזיקם במוסד סיעודי, האם הציבור חייב להשתתף בכל הוצאת בן המשפחה, דהיינו האם יש להתיר כל הוצאה של החזקה במוסד יוקרתי. לטעמנו יש לפעול בדרך יחסית המתירה אחזקה במוסד סביר בדומה לקביעת כבוד השופט אלטוביה בעניין ורד פרי.
עם זאת, בשונה מפסק הדין בעניין ורד פרי, נראה כי עניין ההעשרה שנדון ביחס לילדים והתיאום בגינו, איננו רלבנטי להחזקת הורים כאמור, אך תיאום האוכל עדיין הינו רלבנטי ביחס להורים.
♦ נציין, כי הגם שסעיפים 44 ו-45 מתירים נקודות זיכוי לקרוביהם של מעוטי היכולת, אין בכך כדי לשלול את ההוצאה בדיוק כפי שגם לילדים יש נקודות זיכוי, ונקודות זיכוי אלו אינן חלופיות להתרת ההוצאה.
♦ שאלה נוספת העולה בנסיבות העניין, האם יש להבחין בין מי שעובד מביתו לבין מי שמפיק את שכרו מעבודה מחוץ לביתו ולהתיר את ההוצאה אך ורק לאחרונים ולא לראשונים. סוגיה זו רלבנטית גם לעניין הוצאות הטיפול בילדים. לטעמנו, לא צריך להיות הבדל רלבנטי במיקום מקום העבודה. גם אדם העובד מביתו לא יוכל לעבוד ולהפיק את הכנסותיו אם יטפל תוך כדי בילדו הנתון להשגחתו או בהורהו הנתון להשגחתו.
דומה, כי נושא זה הינו עדיין בחיתוליו תרתי משמע או תלתי משמע.