♦ המערער הגיש ערעור על החלטת הממונה במע"מ רמלה אשר דחה את בקשתו להארכת מועד להגשת השגה על שומת תשומות לשנים 2004 – 2001. השומה נקבעה לפי סעיף 77 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 (להלן: "החוק").
על המערער היה להשיג על קביעת השומה עד ליום 28/7/05.
♦ במסגרת נימוקי הערעור נאמר, כי לקראת אוקטובר 2005 הופיע המערער והסביר כי ניתוק הקשר נגרם בשל סכסוך חמולות ונקמת דם אשר מנעה ממנו לטפל בענייניו האישיים, כך גם בעניין הגשת ההשגה למע"מ רמלה. ביום 6/10/05 הוגשה בקשה דחופה למע"מ רמלה למתן אורכה להגשת השגה אשר נדחתה.
♦ נטען כי לממונה אין סמכות לדון בבקשה להארכת מועד להגשת השגה. זאת על פי הוראות סעיף 88(ה) לחוק, אשר קובע כי מי שערך את השומה, לא יחליט בהשגה עליה. לחלופין נטען כי הממונה לא התייחס לבקשה ולתצהיר וכי הנסיבות אשר פורטו בהם, מצדיקות מתן הארכת מועד. כמו כן נאמר כי בהודעה שנגבתה מהמערער נמסר על ידו כי ספרי הנהלת החשבונות שלו נמצאים בביתו והוא התחייב למסור אותם למשרדי מע"מ לצורך ביקורת, אולם הדבר לא נעשה. כמו כן, לא שוחזרו התשומות שנוכו, ולא נמסרו ספרי הנהלת החשבונות.
♦ סך החיוב במס תשומות לשנים 2004 – 2001 היה בסכום של 1.3 מיליון ₪.
ביהמ"ש המחוזי בתל אביב-יפו כב' הש' ד.קרת-מאיר:
♦ השומה עצמה נשלחה למערער בדואר רשום ביום 14/6/05, אולם דבר הדואר חזר כלא נדרש. אישור הדואר צורף כנספח ט' לתצהירו של משה מוראי, הממלא תפקיד של ממונה צוות ביקורת חשבונות בכיר במשרדי מע"מ רמלה (להלן: "מוראי").
♦ מוראי העיד כי מסר לבא כוחו של המערער העתק מהשומה והסכים לתת לו הארכת מועד להגשת ההשגה, כך שזו תוגש תוך 30 יום מהיום שנמסר לו העתק מהשומה.
מוראי העיד עוד בתצהירו, כי סוכם עם ב"כ המערער שעובר להגשת ההשגה, המערער ישחזר לפחות חלק מהמסמכים על בסיסם דרש ניכוי תשומות. למרות זאת, לא הוגשה ההשגה במועד שסוכם עם המערער ואף לא הומצאו למשיב כל מסמכים או תיעוד. עדותו של מוראי באשר להסכמה אליה הגיע עם ב"כ המערער בדבר אורכה של 30 יום, לא נסתרה במסגרת החקירה הנגדית.
♦ סעיף 82 לחוק קובע, כי מי שחולק על שומה רשאי להשיג עליה בכתב לפני המנהל תוך 30 יום לאחר שהומצאה לו הודעת השומה, או תוך מועד מאוחר יותר זה שהתיר המנהל מטעמים מיוחדים. מאחר והשומה נשלחה למערער בדואר רשום ביום 14/6/05, היה על המערער להגיש לכאורה את השגתו עד יום 20/7/05. המשיב הסכים לאפשר למערער להגיש את השגתו 30 יום מיום שנמסרה השומה לבא כוחו באופן ידני, כלומר עד יום 28/7/05. הבקשה להארכת מועד להגשת ההשגה וההשגה עצמה הוגשו רק ביום 6/10/05. מדובר אם כן באיחור של למעלה משלושה חודשים.
♦ במהלך החקירה הנגדית בפניי, עלתה גרסה שונה במקצת על פיה כאשר התבקש להגיע לחקירה היה אמור להיכנס לבית סוהר לשלושה חודשים. כל המסמכים היו בבית וכאשר חזר לחפש אותם, לא מצא שום דבר, שכן אמא שלו עשתה שיפוצים בבית. הוא גר אצל הוריו והם לא מבינים איפה הניירות.
עדות זו אינה אמינה בעיניי ונראה כי נוצרה בדיעבד על מנת להצדיק את אי המצאת המסמכים במהלך כל השנים שעברו מאז 2005 ועד היום.
♦ מקובלת עליי טענתה של ב"כ המשיב, כי ניתנו למערער מאז שנת 2005 ועד היום הזדמנויות להציג את ספרי הנהלת החשבונות שלו ולשחזר לפחות חלק מהמסמכים שעל בסיסם ניכה את התשומות.
♦ לאור זאת, גם אם היה טעם כלשהו בהארכת המועד בשנת 2005, הרי שאין מקום לקבל כיום את ערעורו של המערער בעניין דחיית הבקשה להארכת מועד - כאשר במהלך כל השנים שעברו מאז 2005, לא עלה בידי המערער לשחזר מסמכים כלשהם לתמיכה בניכוי התשומות על ידו.
♦ יתרה מזאת, המערער העיד, כי כל ספריו נוהלו על ידי מנהל חשבונות ואליו נמסרו חשבוניות המס המקוריות, על פיהן ניכה את התשומות. למרות זאת בחר המערער שלא לזמן אותו לעדות בפני בית משפט. ההנחה היא כי עדותו לא היתה תומכת בגרסתו של המערער. די היה למעשה בכך על מנת לדחות את הערעור.
♦ טענת המערער בעניין ניכוי התשומות ללא מסמכים נבחנה אף היא ונדחתה ע"י ביהמ"ש.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ב"כ הצדדים: לא צויין.