♦ המערער הועסק על ידי המשיבה במשך תקופה בת כשש שנים, עד שבתום תקופת העסקתו התפטר מן העבודה. בית הדין האזורי בבאר שבע דחה את תביעתו כנגד המשיבה, על כל רכיביה, לרבות בגין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל, תשלום בגין רכיבי שכר שפורטו בתלושי השכר ובפועל לא שולמו, והחזר זיכויים ממס הכנסה להם הוא זכאי לטענתו. הערעור הינו על דחיית התביעה על כל רכיביה.
המערער הועסק על ידי המשיבה בתקופה שמחודש נובמבר 1998 עד שהתפטר מן העבודה בחודש יולי 2004.
המשיבה הינה חברה בע"מ העוסקת, בין השאר, בעבודות ניקיון מתקני ביוב, צנרת ואיסוף פסולת. המערער הועסק על ידי המשיבה כנהג מיכלית שאיבה ושטיפה לניקוי מתקני ביוב בלחץ מים. בעבודתו נעזר המערער בעוזר.
השכר כפי שהוסכם עליו בין הצדדים הועמד על 5,500 ש"ח נטו לחודש. המשיבה לא הפרישה משכרו של המערער לקופת גמל.
ביום 14.2.01 התקבל בכנסת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 125) התשס"א-1991 [ס"ח 1776 ( 25.2.01) עמ' 142, להלן: חוק הנגב], לפיו הוענקו הטבות מס לתושבי באר שבע והנגב
תביעת המערער להחזר ניכוי מס משכרו נדחתה על ידי בית הדין האזורי, נוכח הסיכום כפי שהיה בינו לבין המשיבה בדבר שכר בשיעור נטו. לפי קביעת בית הדין, משכך הוסכם ביניהם, אין שיעור השכר מושפע מהוראות החוק לתיקון פקודת מס הכנסה.
♦ לטענת המערער, בהיותו תושב הנגב, זכאי המערער לקבל את סכומי הזיכוי ממס הכנסה. עיון בתלושי השכר של המערער מעלה, כי החל מחודש יולי 2001 הוא זוכה בזיכוי מס הקרוי "תושב ספר". סכום הזיכוי הכולל כפי שמפורט בתלושי השכר הינו 18,871 ש"ח. ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד למועד הגשת התביעה עומד הסכום על 21,023.16 ש"ח.
♦ מאחר שמדובר בזיכוי, המשמעות היא שהסכום מגיע לעובד ולא למעביד, וזאת בהבחנה משינוי במדרגות המס, שאז, במקרה של סיכום על שכר נטו, לא היה בכך כדי לחייב את המעסיק בתשלום שיעור ההטבה לעובד.
♦ לטענת המשיב, משהוסכם עם המערער על שכר בשיעור נטו, אין המערער זכאי להנות מהטבה בשיעור המס. בהסכימו על שכר נטו, קנה את היציבות שבהבטחת השכר המגיע לידיו בפועל, לאחר ניכוי המס. בהסכמתו המחה המערער כל זיכוי ו/או הנחה ו/או שינוי בשיעור הניכוי לטובת מעסיקו. ניסיונו של המערער לדרוש בחזרה לידיו את ההטבה שבמס הינה התנהגות בחוסר תום לב והוא מנוע מלעשות כן.
השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד, נציג עובדים מר יצחק שילון, נציגת מעבידים גב' רות הורן:
♦ ביהמ"ש עמד עלהוראתו של "חוק הנגב" בו הוספה לפקודת מס הכנסה הוראת ס' 11ב (לעיל בס' 2 יא). לפי הוראת הסעיף, יחיד שהיה תושב אזור באר שבע והנגב או תושב נפת באר שבע במשך כל שנת המס, זכאי באותה שנה, בשל היותו תושב כאמור לזיכוי ממס לפי שיעור כמפורט בהוראת הסעיף. שיעור הזיכוי ממס כפי שנקבע באותה הוראה למי שהוא תושב העיר באר שבע הועמד על 12%.
בתיקון שהתקבל לחוק (תיקון מס' 126 לפקודת מס הכנסה) נקבע, כי הוראת "חוק הנגב" תחול מיום 1.7.01. בהוראות תיקון מאוחרות יותר צומצם שיעור הניכוי ממס לתושבי באר שבע ל-10% ו-9% לשנת המס 2002, ול8% לשנת המס 2003. ביום 29.5.03, במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003-2004) התשס"ג –20003 (להלן- חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל) בוטלו, החל מיום 1.7.03, הטבות המס לתושבי באר שבע.
אחת מן הדרכים לעידודם של תושבים המתגוררים באזורים הנמצאים בסדר עדיפות לאומי, ולהקלה עליהם, הינה מתן הטבות, דרך זיכוי ממס מהכנסתם החייבת. באכסניה של הוראת ס' 11 לפקודת מס הכנסה אומר המחוקק את דברו מפעם לפעם בקשר לאזורים הנמצאים בסדר עדיפות לאומי, ובקשר לשיעורו של הזיכוי שיזוכו תושביהם של אותם האזורים מהכנסתם החייבת. תכלית החקיקה העומדת ביסוד ההוראה הינה ברורה וחד משמעית- עידודם וחיזוקם של תושבי האזורים הללו.
♦ מדיניות שיפוטית נכונה היא לצמצם את האפשרות לגריעה מזכות זו בדרך של הסכם". אשר על כן, צודק המערער בטענתו, כי אין בהסכמתו על שכר בשיעור "נטו" כדי למנוע ממנו את הזיכוי במס לפי "חוק הנגב", בשיעורים כפי שהשתנו במהלך השנים 2001 – 2003. ויודגש, מסקנה זו יפה לנסיבותיו של המקרה בו נכנס "חוק הנגב" לתוקפו לאחר שהגיעו הצדדים להסכמה בדבר שכר בשיעור נטו. אשר על כן, , נכון הוא כי המערער, תושב הנגב, הוא שיזכה בהטבה הגלומה בזיכוי ממס כפי שנקבע ב"חוק הנגב" , ולא מעסיקו.
תוצאה:
♦ הערעור נתקבל בכל הנוגע לזיכוי ממס.
ניתן ביום: 28.2.2008
ב"כ המערער: עו"ד ח. טלמור ועו"ד ר. עזריה.
ב"כ המשיבה: עו"ד פ. רוזנצויג.