♦ המערערת היא חברת בנייה אשר קיבלה שירותים משלוש חברות, שחשבוניות המס שלהן לא הוכרו על ידי המשיב, בטענה שלא הוצאו כדין. המשיב ערך למערערת שומת תשומות לגבי ניכוי החשבוניות. המערערת הגישה השגה וטענה, כי פעלה כדין וללא רשלנות, וכי ניכתה את החשבוניות רק לאחר שקיבלה אישורים מתאימים. המשיב הגיש כתב תשובה בו נאמר, כי החשבוניות האמורות הינן פיקטיביות. המערערת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. לתצהיר המשיב צורפו הודעות אשר נגבו במסגרת חקירה שערך המשיב. נשוא ההחלטה היא הבקשה, כי המשיב ידאג להזמין את העדים אשר הודעותיהם צורפו לתצהירו. בבקשה נאמר, כי עצם קבילות העדויות אינו פוטר את המשיב מלהביא את העדים כדי שייחקרו בחקירה נגדית. במיוחד לאור העובדה, כי המשיב הוא זה שגבה וניסח את העדויות. עוד נטען, כי יכולתו של המשיב לאתר את העדים מוכחת מעצם העובדה שהצליח לזמן אותם לחקירה ולגבות את העדות והיא גדולה מיכולתה של המערערת. המשיב הפנה להלכה אשר נקבעה בע"א 5709/95 יעקב בן שלמה נ' מנהל מס ערך מוסף. שם נקבע, כי תקנה 10א הותקנה בסמכות. באותו מקרה עמד בית המשפט על החשיבות בכך, שבפני ביהמ"ש הבוחן את החלטת רשות המס, תהיה אותה תשתית עובדתית אשר עמדה בפני רשות המס בעת מתן ההחלטה. המערערת ציינה, כי אין היא סבורה שתקנה 10א פוטרת את המשיב מלזמן את העדים שאת עדותם הוא מבקש להגיש. המערערת אף טענה, כי הטלת החובה על המשיב לזמן את עדיו לחקירה נגדית, תמנע היווצרות שיטה של גביית עדויות מגמתיות מתוך ידיעה שיקשה על הנישום להפריכן בחקירה נגדית בהעדר יכולת לאתר את העד.
♦ בקשה נוספת אשר הוגשה על ידי המערערת, הינה בקשה לזימון שני עדים מטעם המשיב. המערערת ביקשה לזמן את העדים כאשר אלה התבקשו להביא איתם את כל המסמכים ובהם את הנוהלים והכללים אשר על פיהם שולם בין השנים 2001-2007 שכר עידוד פרמיות לחוקרים, מבקרים, רכזי מבקרים וראשי לשכת ביקורת באגף המכס והמע"מ. יש לציין, כי במסגרת הודעת הערעור טענה המערערת, שהמשיב הנהיג שיטה לפיה חוקריו, מבקריו ופקידיו, זוכים לפרמיות על שומות וחקירות שהם עורכים, "מה שממריץ את הנטייה לפסול תשומות ולחפש את המטרות הקלות במקום את העבריינים האמיתיים שהם אלה שגנבו את כספי המע"מ". בתגובת המשיב נאמר, כי המשיב מתנגד להזמנת העדים, שכן הם מתבקשים להעיד בנושא שאין לו כל נגיעה לשומה נשוא הערעור ולבחינת נכונותה.
ביהמ"ש המחוזי בתל אביב – כב' השופטת ד. קרת-מאיר:
♦ לעניין הבקשה הראשונה, ביהמ"ש קבע, כי אין כל מקום לבקשת המערערת ואין למעשה מחלוקת בדבר קבילות ההודעות אשר נגבו על ידי המשיב. על החשיבות שבהצגת ההודעות אשר היוו בסיס להחלטת המשיב עמד כב' השופט אור במסגרת פס"ד בן שלמה לעיל. ביהמ"ש קבע, כי בהליך הערעור שבו חלה תקנה 10א, על בימ"ש להכריע בתוקפה של החלטה מנהלית של רשות המס. במסגרת הליך מעין זה, מנהל בימ"ש דיון אשר מאפשר לו לקבל את אותה החלטה שהיה על הרשות לקבל מלכתחילה. לכן, "חיוני שבפני בימ"ש הבוחן את ההחלטה המנהלית תעמוד אותה תשתית עובדתית שעמדה בפני רשות המס. הדבר נכון, הן ביחס החומר שסמכה הרשות על החלטתה, והן ביחס לחומר שסמך הנישום את עמדתו בפני הרשות בשלבי הדיון השונים". לעניין חקירתם של נותני ההודעות הודגשה חשיבותה של החקירה הנגדית לעיני בית המשפט. לאור זאת, נקבע כי :"ראוי כי בתי המשפט הדנים בערעורי מע"מ ינקטו גישה ליברלית בהתרת חקירה של מי שאמרותיהם או פעולותיהם סיפקו את התשתית הראייתית להחלטות מס ערך מוסף בעניינו של הנישום". ביהמ"ש קבע, כי הנטל לזמן את נותני ההודעות מוטל על הנישום המבקש לסתור או להפריך את התשתית הראייתית אשר היוותה בסיס להחלטת מנהל המע"מ. בית המשפט הבהיר, כי המשיב הסתמך על החקירות שביצע במטרה לבסס את שומתו. לכן, רשאי היה בית המשפט לקבל ההודעות, כדי להעריך האם השומה בוצעה לפי מיטב השפיטה. מכאן, עולה בבירור, כי אם יבקש הנישום לחקור את נותני ההודעות, הרי שעליו לזמנם. המבחן שאותו יש להפעיל בבחינת הסוגיה של הזמנת עדים הוא מבחן הרלוונטיות.
♦ לעניין הבקשה השניה, ביהמ"ש קבע, כי מדובר בטענה כללית, שאינה מתייחסת באופן קונקרטי למקרה הנדון. על מנת לבחון את אותן תמיהות הנטענות על ידי המערערת, ניתנת כמובן האפשרות להזמין לביהמ"ש את כל נותני ההודעות על מנת שיתרשם באופן ישיר מחקירתם הנגדית. ביהמ"ש לא אפשר כאמור את הזמנת העדים וקבע, כי הדיון בשאלה העקרונית של השפעת הפרמיות על דרך החקירה של עובדי המשיב, אינו אמור להתקיים במסגרת הליך זה, אלא להתברר במסגרת הליך אחר ובערכאה אחרת.
התוצאה:
♦ הבקשה נדחתה.
ניתן ביום: 07.03.08.
ב"כ המשיב: פרקליטות מחוז
ת"א (אזרחי).