♦פסק הדין דן בערעור על דחיית השגה שהוגשה ע"י שומת מע"מ שהוצאה למערערת הרשומה כעוסק מורשה. הערעור מופנה לגבי עצם החיוב ולא לגבי סכומו.
♦המערערת, אשר כאמור רשומה כעוסק מורשה, הינה בעלת עסק לאיסוף בקבוקים ריקים ומכירתם לידי תאגיד מחזור. את העסק מנהל חתנה של המערערת ומועסקת בו גם בתה. המשיבה חקרה ומצאה, כי העסק אשר קנה את הבקבוקים במחיר נמוך מהמחיר שמכרם לתאגיד המחזור, לא דיווח על הערך המוסף ממכירת הבקבוקים ולפיכך הוצאה שומת עסקאות לשנים הרלוונטיות, בגין אי דיווח ההפרש בין מחירי הקנייה למחירי המכירה. המערערת הגישה השגה לפי סעיף 82 לחוק המע"מ וטענה כי קנתה את הבקבוקים מחתנה הנ"ל באותו המחיר שמכרה אותם לקונה והרווח שלה הסתכם ב"בונוס" שקיבלה מהקונה (אותו בונוס דווח כדין). ההשגה נדחתה בנימוק כי טענת המערערת אינה משקפת את המציאות בה מופעל העסק ע"י חתנה ובתה באמצעות תאגיד הרשום על שם המערערת בידיעתה ובשיתוף פעולה עמה.
®לטענת המערערת, בתה וחתנה, הורשעו בגין עבירות מרמה בעסק שלה. המערערת טוענת כי מעשיהם נעשו ללא ידיעתה ולכן היא אינה צריכה לשאת בתוצאותיהם. המערערת טוענת ,כי היא דיווחה כדין על "הבונוס" שקיבלה עבור כל בקבוק.
♦לטענת המערערת, הקנייה בסכומים נמוכים והמכירה של הבקבוקים נעשו ע"י חתנה באופן פרטי ולא בכובעו כמנהל העסק.
ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע - כב' השופטת צילה צפת:
♦ אין חולק, כי המערערת, פתחה את העסק על שמה, הגיע למשרדי מע"מ לצורך כך, שילמה סכום התחלתי לשם פתיחתו וחתמה על דו"ח שנתי שהופק ע"י יועצת המס של המערערת.
העסק נוהל על ידי חתנה של המערערת וזאת באמצעות ייפוי כוח שקיבל, לפעול בשמה בחשבון הבנק על שם העסק.
מעיון בראיות שהציגה המשיבה עלה, כי החתן קנה את הבקבוקים במחיר של כ-20 אג' ומכר לה אותם על פי הסכם שכרתו בעל פה, במחיר העומד על סך של 25 אג'. אמנם, המערערת אינה חולקת על הרווח שהפיק חתנה, אך לטענתה החתן מכר לה את הבקבוקים כאמור, באותו מחיר שהיא מכרה אותם לתאגיד המחזור-25 אג' ועוד היא מציינת, כי בכל הנוגע לאופן התשלום, הנהלת החשבונות, אחריות על העובדים וכו' רק חתנה יכול למסור את הפרטים המדויקים שכן הוא כאמור פעל בחשבון העסק.
בית המשפט מדגיש את ממצאי החקירה, מהם עלה, כי יועצת המס של המערערת התריעה לא אחת את חתנה של המערערת על הימנעותו להוציא חשבונית עצמית על המכירות לתאגיד המחזור בקיזוז הוצאות הקנייה וכן, כי היא עדכנה את המערערת על חומרת העניין בעת חתימתה על הדו"ח השנתי. בית המשפט קבע כי העובדה שהחתן הורשע בפלילים במעשים שביצע כלפי תאגיד המחזור ולא כלפי המערערת ולכן אין לפרשייה הפלילית רלוונטיות לנשוא הערעור ולפיכך לשיטת בית המשפט, השאלה היחידה בה הוא נדרש לדון היא, האם המערערת חייבת בתשלום מס ערך מוסף מקום בו העסק נוהל ע"י החתן ללא מעורבות וללא ידיעת המערערת וללא שקיבלה כל רווח מפעילותו של החתן.
♦ביהמ"ש קבע, כי התשובה היא חיובית. דהיינו, המערערת חייבת בתשלום מס ערך מוסף וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, טענת המערערת כי מעשי חתנה בעסקה נעשו ללא ידיעתה אינה מתיישבת עם ממצאי חקירתה של יועצת המס שציינה כי התריעה בפני המערערת בדבר מעשיו של חתנה.
שנית, סעיף 143 לחוק מע"מ קובע חזקה לפי דו"ח הנחזה, כי ניתן או נחתם ע"י אדם מסוים או בשמו רואים את אותו דו"ח כאילו ניתן על ידי אותו או אדם או הורשה להינתן על ידי אותו האדם וזאת זולת אם הוכל היפוכו של דבר. דהיינו, אין המערערת יכולה להסתתר מאחורי הטענה כי העסק נוהל על ידי אדם אחר (במקרה דנן-החתן) שכן היא רשומה במע"מ כבעלת העסק (ביהמ"ש מציג לביסוס קביעתו זו שורה ארוכה של פס"ד בעניין).
♦ בית המשפט קבע, כי החיוב במס חל על המוכר והגדרת "עוסק" כוללת "מי שמוכר נכס במהלך עסקיו". כלומר מכירת הבקבוקים בוצעה במהלך העסקים הרגיל ולא במסגרת עיסוקו הפרטי של החתן של המערערת ומשכך חייבת הייתה לדווח עליה ולשם מס ערך מוסף המגיע בגינה.
תוצאה:
♦הערעור נדחה.
ניתן ביום 2.10.11
ב"כ הצדדים: לא צויין