♦ המערערת עסקה בייצור מוצרי בצק קפואים (ג'חנון ומלאווח).
המשיב ערך שומה בהתאם לשני תחשיבים המבוססים על תצרוכת חומרי הגלם העיקריים בעסק, הקמח והמרגרינה. בערעור נאמר כי המשיב לא עבר על כל המסמכים המתייחסים לתנועות המלאי, תצרוכת חומרי הגלם בעסק והכמויות.
המערערת מודה באופן עקרוני בקיום פער המתקרב לכ-20 אחוז בין ההוצאה לרכישת חומרי גלם עיקריים בעסק - קמח ומרגרינה - לבין היקף המכירות אשר דווחו בגין מוצרים מוגמרים בעסק בשנות המס הרלוונטיות.
עם זאת, טענה המערערת כי הפער סביר בשל מספר גורמים - תחשיבו של המשיב, עליו ביסס את השומות, הינו תחשיב שרירותי, קיום מלאי ופחת הן בעת הליכי הייצור, הן בעת שהמוצרים נמצאים במחסני הקירור והן בעת הובלתם למרכולים.
כמו כן, נטען כי במהלך השנים הרלוונטיות התרחשו בעסק גניבות עסק של מוצרים מוגמרים על ידי גל עוקשי, אשר שימש כנהג ומפיץ של המערערת במרכולים השונים. עוד נטען כי המערערת נהגה לתרום מוצרים מוגמרים לבתי אבלים, ישיבות, בתי ספר וכדומה.
♦ בכתב התשובה ציין המשיב כי בביקורת אשר ערך למערערת, הסתבר כי המערערת ניהלה את ספריה תוך סטייה מהותית מהוראות ניהול ספרים. בהתאם לכך הוצאה למערערת הודעה בדבר פסילת ספריה והטלת קנס אי ניהול ספרים. המערערת לא הגישה ערעור על הודעת הפסילה ולכן הפכה הפסילה לחלוטה. עוד נאמר, כי במסגרת הביקורת נמסרו למשיב פרטים בדבר תהליך הייצור וצריכת חומרי הגלם בעסק. בהתאם לפרטים אלה ערך המשיב שני תחשיבים, כאשר האחד מבוסס על תצרוכת הקמח והשני על תצרוכת המרגרינה. המשיב חישב את סך כל יחידות המוצר המוגמר, לאחר פחת, אותן ניתן לייצר מחומרי גלם אלה. בשני התחשיבים התגלו פערים עצומים בין היקף המכירות הצפוי לבין סך כל המכירות המדווחות.
ביהמ"ש המחוזי בת"א - כב' הש' ד. קרת-מאיר:
♦ א. נטל ההוכחה: המערערת טענה כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי המשיב, וגם אם הנטל מוטל עליה היא הצליחה להרימו במידה נדרשת, על מנת להראות כי הפער שנמצא הינו סביר ונכון במסגרת התנהלותו הרגילה של העסק. זאת בשל הפחתה ביצור פחת, קלקולים, תרומות וגניבות של גל עוקשי.
על פי עדותו של מר בובליל מטעם המשיב, עדות אשר לא נסתרה, נפסלו ספריה של המערערת שכן המערערת ניהלה את ספריה תוך סטייה מהותית מהוראות ניהול ספרים. התברר כי המערערת איננה מנהלת ספר תנועות מלאי חומרי גלם, ספר תנועות מלאי למוצרים מוגמרים ודו"ח ייצור יומי.
המערערת לא הגישה כאמור ערעור על הודעת הפסילה, ולכן הפכה הפסילה חלוטה.
העובדה כי תחשיביו של המשיב נערכו על יסוד הנתונים שנמצאו בספרי החברה, אין בה כדי להעביר את נטל הראייה על המשיב. הנטל להסביר את ההפרש, במיוחד לאור אי ניהול ספר תנועות מלאי לא לחומרי גלם ולא למוצרים המוגמרים, מוטל בנסיבות אלה על המערערת.
ב. עריכת השומה: נתוני התחשיב - המערערת טענה בכתב הערעור כי מעולם לא אישרה למשיב או הודתה בפניו כי הנתונים עליהם ביסס את שומתו מקובלים עליה, ולכן מוכחשת השומה. טענה זו בערעור, איננה עולה בקנה אחד עם התרשומת אשר נערכה על ידי מר בובליל מדיון אשר נערך בנוכחות רו"ח כהן מייצג המערערת.
עריכת התחשיב ומהותו - משאישרה המערערת את נכונות התחשיב, הרי שאין למעשה צורך להידרש לדרך החישוב. עם זאת, עולה מתצהירו של בובליל, כי חישוב סך כל המרגרינה אשר שימשה לייצור בשנת מס מסויימת, נעשה על יסוד הנתונים בספרי המערערת. המחלוקת הראשונה הינה באשר לפחת אשר הופחת מכמות זו. המשיב ביצע את ההפחתה על פי הודעתו של מר כהן, אשר היה אחראי הייצור במפעל משלב העיסה ועד לאריזה.
לשתי עדויות אלה הפנתה אמנם המערערת בסיכומיה. אולם, לדבריה יש להוסיף לפחת זה פחת יומי של כ-10%, שכן כהן העיד בבימ"ש כי מתוך 20 או 18 עיסות ביום יכול להיות פחת של עיסה אחת או שתיים.
עדותו זו של כהן איננה אמינה עלי. כהן נחקר כאמור הן ביום 6.6.05 וביום 29.6.05 נדרש ליתן הודעה תחת אזהרה. כהן פירט בשתי ההודעות את תהליך הייצור, כאשר הוא מסביר כי שופכים קמח ומים למערבל ויוצאת עיסה. לדבריו יכול להיות פחת בחיתוך או בהשטחה. בעדותו בבימ"ש טען כהן כי אותו פחת בעיסה יכול להיות כל יום וכי יכול להיות פחת של עיסה אחת או שתי עיסות ביום. לטענה זו אין כאמור כל זכר בהודעותיו ולא ניתן על ידו משקל של ממש לפחת נטען בתהליך היצור, כלומר זריקת העיסה.
טענה נוספת אשר הועלתה בערעור, היא טענה של תרומות שיש בה כדי להסביר את הפערים שנמצאו על ידי המשיב. בטענה זו אין ממש שכן מוצרים אלה נלקחו בחשבון במסגרת חישוב הפחת.
מקובלת עלי גם טענת המשיב, כי על פי הוראות החוק תרומת מוצרים מוגמרים - להבדיל ממוצרים שנפגמו אשר מס התשומות בגינם נוכה בעת רכישת חומרי הגלם - מהווה מכירה לכל דבר החייבת במס עסקאות.
♦ לטענת הגניבה - בתצהירו נאמר על ידי בובליל כי טענה זו איננה הגיונית ואיננה מתקבל על הדעת. תרגום הפערים לקרטונים של מוצרים מוגמרים, מוביל לתוצאה לפיה בכל יום עבודה במהלך 2003 נגנבו מהמערערת כ-100 קרטונים של מוצרים מוגמרים. בנסיבות אלה, קשה להבין את העובדה כי מנהל המערערת נמנע מלהגיש תלונה בזמן אמת כנגד העובד. גם אם היו אכן גניבות, ובנקודה זו לא ניתן להגיע למסקנה של ממש, אין ספק שאין בגניבות כדי להסביר את הפער הגדול ביותר בין הנתונים אשר התגלו בבדיקות המשיב.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 24.1.08
ב"כ המשיב: ע"י פמת"א.