מיסוי באזור לתושבים שאינם אזרחי ישראל

♦ ביום 9.1.08 פורסם פס"ד עמ"ה 531/07 עומר צביח נגד פקיד שומה אוטונומיה. בפסק הדין, במסגרת בקשה מקדמית, דחתה כב' השופטת מרים מזרחי על הסף את הערעור על שומה שהוציא פ"ש אוטונומיה, מטעמים של העדר סמכות עניינית. פסק הדין נותן סקירה מקיפה בדבר השתלשלות חוקי המס ב"אזור" ונותן, בדרך אגב, הצצה על סמכויותיו ודרך עבודתו של פ"ש אוטונומיה.
♦ כב' השופטת מזרחי קובעת, כי חוקי המס החלים ב"אזור", קרי אזור יהודה ושומרון, הינם החוקים שהיו חלים באזור ביום 7.6.1967, כל עוד לא שונו על ידי המפקד הצבאי באזור. משכך, על הכנסות ב"אזור" חל חוק מס הכנסה מס' 25 לשנת 1964 (להלן: "חוק מס הכנסה הירדני או החוק"), ותחיקת הביטחון, כפי שחוקקה על ידי מפקד האזור.
♦ ומעשה שהיה כך היה: המערער, קבלן בניין במקצועו, ביצע מספר עבודות בנייה ביישובים הישראליים ביהודה ושומרון. בגין עבודות אלה, הוציא פ"ש אוטונומיה למערער שומה בגין אי סבירות התוצאות העסקיות המדווחות ביחס למקובל בענף הבנייה, וכן על אי המצאת מסמכים.
♦ המערער הגיש תובענה בבקשה לבטל הסכם שומה לשנים קודמות לצו האמור. ביום 1.5.07, ניתן בתובענה האמורה פסק דין בהסכמת הצדדים, ובו נקבע, בין היתר, כי התובע יהיה רשאי להגיש ערר על ההחלטה בהשגה לוועדת העררים, בהתאם לחוק מס הכנסה הירדני. המערער לא הגיש ערר לוועדת העררים, ובמקום זה בחר להגיש ערעור לבית משפט. (עמ"ה 531/07).
בעקבות כך, הגיש פ"ש בקשה לדחות את הערעור על הסף מחוסר סמכות עניינית.
מפסק הדין, עולות כמה מסקנות שעושות סדר ומבהירות את סוגיית המס באזור ובתחום היישובים הישראלים באזור והנה כמה מהן:
♦ החוק החל בענייני מס הכנסה באזור כולו, הן לפני חתימת ההסכמים עם הרשות הפלסטינית (מסמך הצהרת העקרונות מיום 13.9.93 והסכם הביניים מיום 28.9.95) והן לאחריהן, הוא חוק מס הכנסה הירדני וצווים שהוציא המפקד הצבאי, ולאחריו ראש המינהל האזרחי שקיבל את סמכויותיו האזרחיות של המפקד הצבאי. חוק זה חל גם על חלקים שהוצאו בפועל מהגדרת שטח C, כמו י-ם, ההתנחלויות, האזורים הצבאיים והאזורים הישראלים שבתוך שטח C (להלן: "היישובים הישראלים").
♦ הגוף האמון על יישום חוקי המס באזור הוא המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, שהוקם באוק' 1981. עד לחתימת ההסכמים עם הרשות הפלסטינית, המינהל האזרחי החיל את סמכויותיו על כל תושבי האזור, ומאז חתימת ההסכמים עם הרשות הפלסטינית, הסמכויות בנושאי מיסוי ישיר באזור עברו לידי הפלסטינים, למעט מיסוי ישראלים ומיסוי היישובים הישראלים. במקביל, נחתם הסכם עם הרשות הפלסטינית, לפיו "ישראל תעביר לצד הפלסטיני סכום השווה ל: (א) 75% ממס ההכנסה שייגבה מפלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה המועסקים בישראל. (ב) הסכום המלא של המיסים שייגבו מפלסטינים מהגדה המערבית ועזה המועסקים ביישובים הישראלים.
♦ בניגוד למס הכנסה, בו לא חלו שינויים, עקב הסכמים, בסמכויות האכיפה של חוקי המס ביישובים הישראלים, בענייני מע"מ, כל הסמכויות והאחריות הועברו מהמינהל האזרחי לרשות הפלסטינית.
♦ משכך, על שומות מס הכנסה של פלסטינים, שעובדים בהתנחלויות, חלים חוקי המס באזור דהיינו החוק הירדני ותחיקת הביטחון. כפי שהוצאה על יד מפקד האזור, שיעורי המס הם לפי החוק הירדני וכן הליכי השומה. מי שאוכף את החוק בפועל הוא המינהל האזרחי (באמצעות פקיד שומה אוטונומיה), והכסף שנגבה אמור לעבור במלואו, לפי ההסכם, לרשות הפלסטינית.
♦ הערכאה המוסמכת לדון בעררים על שומות מס הכנסה לפי החוק הירדני, היא וועדת העררים שהוקמה לפי הצו בדבר וועדות עררים (יהודה ושומרון) (מס' 172), תשכ"ז – 1967. לבתי המשפט המחוזיים, בישראל אין כל סמכות עניינית לדון בעררים כגון אלו. זאת כיוון שבמקום שהחוק קובע הליכים מיוחדים להגשת עררים והשגות בחוקי המס, חובה על הנישום לפעול בדרכים הקבועות בחוק, ואין הוא רשאי לעקוף דרכים אלה על ידי פנייה לבית משפט.
♦ פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א – 1961, בסעיף 3א המפורסם, החילה על אזרחי ישראל הנמצאים באזור גם את החיוב במס לפי החוק בישראל.
♦ פקיד שומה אוטונומיה פועל בשני כובעים: (א) מצד אחד, בכל הקשור לעובדים פלסטינים העובדים בישראל (ולא באזור), פקיד שומה אוטונומיה פועל כזרוע של רשות המיסים, כפוף לרשות המיסים של מדינת ישראל ומחיל את הוראות פקודת מס הכנסה על ההכנסות הנובעות מעובדים אלו; (ב) מצד שני, בכל הקשור לעובדים פלסטינים העובדים ביישובים הישראלים באזור, פקיד שומה אוטונומיה משמש כזרועו הארוכה של המינהל האזרחי, שהוסמך על ידי הריבון באזור, קרי: המפקד הצבאי. ולכן, פקיד השומה, הפועל מכוח הדין החל באזור, כפוף למינהל האזרחי, ולא לרשות המיסים של מדינת ישראל.
♦ לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמבקש, המינהל האזרחי והמפקד הצבאי הם, בסופו של חשבון, זרועותיה הארוכות של הרשות המבצעת של מדינת ישראל. במספר רב של פסקי דין, קבע בית המשפט העליון, כי המפקד הצבאי באזור חובש שני כובעים: כובע אחד - כריבון וכבעל הסמכות באזור, וכובע שני - כזרוע של הרשות המבצעת של מדינת ישראל. לנוכח האמור, קבע בית המשפט העליון, כי המפקד הצבאי כרשות מינהלית נתון - כמו כל רשות מינהלית אחרת - לביקורת השיפוטית של בג"צ. הערכאה המוסמכת להעביר את המפקד הצבאי וזרועותיו תחת שבט הביקורת השיפוטית - בעילות המינהליות השונות - היא בג"צ ולא בית המשפט המחוזי, ובכל מקרה לא כערכאת ערעור רגילה על החלטות פקיד השומה.
 
♦ הערת המערכת: תודתנו נתונה לעו"ד רפי טוינה מהמח' המשפטית ברשות המסים על הארותיו.