♦ המבקש – המייצג, רואה חשבון במקצועו הינו בעל משרד עצמאי משנת 1980. בין השנים 2000-2006 כיהן המבקש כנשיא לשכת רואי החשבון. מזה מספר שנים משתמש המבקש במערכת שירות עיבודים ממוכנים (להלן: "שע"מ") בתמורה לסכומי כסף כמפורט בתובענה.
על פי הנטען בבקשה, התשלום שגובה המשיבה תמורת השירותים המוענקים על ידה באמצעות שע"מ הינם "אגרה" וככזו גבייתו טעונה חוק המסמיך את הרשות לגבותו, בהעדר הוראה חוקית כאמור, התשלומים שנגבו, נגבו שלא כדין.
עוד נטען, כי המבקש, כמו גם הקבוצה אותה הוא מייצג, זכאים לקבל את המידע הניתן באמצעות שע"מ על פי חוק חופש המידע התשנ"ח-1998. המבקש ביקש שהתובענה תידון כתביעה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: "החוק").
♦ המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות, מכיוון שעל המבקש להראות, בראש ובראשונה, שהסכומים נגבו שלא כדין. להשקפתה התשלומים שהיא גובה עבור השימוש במערכת שע"מ נגבים כדין, מן הטעם שהם מהווים מחיר תמורת השימוש במערכת ולא אגרה ולפיכך, אין היא נזקקת להסמכה בחוק לגבייתם. לאור האמור לעיל, סברה המשיבה, כי המבקש לא עמד בתנאי הסף שבסעיף 8(א) לחוק לפיו יש אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה.
♦ גדר המחלוקת, כפי שהתגבש בטיעוני הצדדים, מתמקד בשני נושאים: היות התמורה הנגבית על ידי שע"מ, כתנאי להתחברות למערכת וקבלת המידע, "אגרה" או "מחיר" וכן האם זכאים המבקש והקבוצה, אותה הוא מייצג, לקבלתו של המידע על פי חוק חופש המידע.
בימ"ש מחוזי ת"א- בשבתו כבימ"ש לעניינים מנהליים- כב' הש' שרה דותן:
♦ סעיף 5(ב)(2) לחוק קובע:
"בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לענינים מינהליים...".
פריט מס' 11 לתוספת השנייה לחוק עוסק בסוג התביעה נשוא דיוננו "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". תוצאת שילובן של שתי הוראות אלה היא שתובע המבקש לאשר תובענה מינהלית להשבת תשלום כהגדרתו בפריט 11, כתובענה ייצוגית. המבקש נדרש להראות, בראש ובראשונה, שהתשלום נגבה שלא כדין. "תנאי זה אינו מקים רק את עילת התביעה של המבקש כנגד הרשות, אלא הוא תנאי מוקדם להפעלת סמכותו של בית-משפט זה לפי חוק התובענות הייצוגיות". על פי הוראת סעיף 8(א)(1) לחוק אישורה של תביעה כתביעה ייצוגית מותנה בהתקיים שורה של תנאים מצטברים, שהראשון בהם הינו: "... (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה". מכאן, שטרם אישורה של התביעה כתביעה ייצוגית, מוטל על בית המשפט להכריע בסבירות האפשרות של הכרעה לטובת התובע, כולל חוקיות התשלום על פי פריט 11 הנ"ל.
♦ הפסיקה אבחנה בין סוגי התשלומים המוטלים על ידי הרשויות. ההכרעה באשר להגדרת התשלום המשולם עבור השימוש במערכת שע"מ מחייבת בחינת יכולתו של ציבור המייצגים לרכוש את השירות שלא באמצעות המערכת וכן את הזיקה שבין התשלום שגובה הרשות לערך השירות.
כפי שצוין לעיל, השימוש במערכת מקנה למשתמשים יתרונות רבים. ברם, העדפת איכות השירות המוענק על ידי שע"מ על פני השירות הפרונטלי, אינה הופכת את התשלום תמורתו לתשלום חובה. לפיכך על המבקש להראות, כי לא עומדת לרשות ציבור המייצגים אלטרנטיבה לקבלתו של השירות בחינם שלא באמצעות שע"מ. ביהמ"ש סבר, כי לא ניתן להסתפק באמירות סתמיות ובלתי מבוססות כאסמכתא למסקנה לפיה השירות המוענק חינם צומצם והוטלו עליו מגבלות המחייבות הזדקקות למערכת שע"מ.
משלא נסתרה גרסת המשיבה בסוגיה זו, סברביהמ"ש, כי המסקנה המתבקשת היא, שלא הוכחה הטענה לפיה הציבור נאלץ לרכוש שירות מונופולי מהמשיבה, מבלי שעומדת לרשותו אלטרנטיבה זולה יותר או לחילופין, כי נדרש תשלום עבור שירות אותו מחויבת הרשות להעניק חינם.
♦ העילה מכח חוק חופש המידע: טען המבקש, כי על פי סעיף 1 לחוק חופש המידע, לכל אזרח ישראלי הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית, וכי הרשות מנועה מלגבות תשלום בעד בקשה של אדם לקבלת מידע אודות עצמו, כקבוע בסעיף 18(ד), ביהמ"ש סבר, כי הפרשנות המוצעת על ידי המבקש, בניסיונו ליישם את הוראת חוק חופש המידע על עניינם של מייצגים, המקבלים מידע אודות לקוחותיהם לצרכי עיסוקם, מהווה הכלאה מלאכותית של מין שאינו במינו. לא בכדי הדגיש המחוקק בסעיף 18(ד), כי הפטור מאגרה הינו למי שמבקש מידע אודות עצמו.
♦ מקובלת עלי גישת המבקש לפיה הכלל שנקבע בחוק חופש המידע הוא כי יש להיענות לפנייתו של מבקש המידע, אלא אם כן חלה על המידע המבוקש אחת המגבלות הקבועות בדין. אולם, אין החוק מורה לרשות למסור את המידע אך ורק באמצעי אותו מבקש הפונה שעה שקיים אמצעי חלופי שתוצאת השימוש בו זהה, ובענייננו – פניה פרונטלית.
חוק חופש המידע אינו מתייחס לאפשרות לפיה הפניה לקבלת המידע תיעשה באמצעות שאילתה ממוחשבת. משכך, לא ניתן להחיל על המערכת, כפי שהיא מופעלת, את הוראות החוק.
תוצאה:
♦ הבקשה נדחתה. נפסקו כנגד המבקש הוצאות של 50,000 ₪.
ניתן ביום 7.1.08
ב"כ המערער: עו"ד ס.רבין.
ב"כ המשיב: עו"ד ע.אליעז-שניצר.