♦ הצדדים חתמו על הסכם שומה לשנים 97-00. עד שנת 98 עסקה המערערת בשיווק מקררים. בשנת 99 הועברה, באופן בלעדי, פעילות זו לחב' תדיראן סחר בע"מ (להלן: "תדירן סחר"), חברה נכדה של המערערת ומשנת 99, המערערת מכרה מקררים אך ורק לתדיראן סחר ותדיראן סחר המשיכה למכור אותם. לתדיראן סחר היו הפסדים צבורים אשר נבעו מפעילות קודמת, ובשנות המס הרלבנטיות, לא הגיעה אל סף המס. המשיב חשד, כי במכירות המקררים שבין המערערת לבין תדיראן סחר, תואמו המחירים. ספרי המערערת נבדקו שוב והסתבר, כי בדו"חות הכספיים לשנים 99-00 אין כל ביאור כי מכירת המקררים נעשית לתדיראן סחר. הנציבות (דאז), החליטה להורות על פתיחת השומות, והודעה על כך נמסרה למערערת. פתיחת השומות מכוח סע' 147 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפק'") נועדה אך ורק לנושא של מחירי ההעברה. לאחר מספר דיונים, הוצאו צווים המגדילים את הכנסתה החייבת של המערערת בעשרות מליוני ₪.
♦ לטענת המערערת, מאחר ונחתם בינה לבין המשיב הסכם שומות, אין מקום להפעלת סע' 147 הנ"ל משום שהיו בפני המשיב כל הנתונים הנדרשים בעת חתימת ההסכם. המשיב אינו יכול היה להוציא צווים "נקודתיים" העוסקים רק בסוגיה אשר בגינה נפתחו השומות בהסכם, ומשעה שבחר לחזור בו מההסכם היה עליו לבטל את כולו.
♦ לטענת המשיב, הוא ביקש את עמדת המערערת באשר להסכם בכללותו אולם המערערת לא דרשה ביטולו בכללותו. משלא ביארה המערערת ולא חשפה את דבר ביצוע מכירות המקררים לתדיראן סחר, הרי שבעת שנכרת ההסכם, לא יכול היה המשיב לדעת כי כך עשתה.
ביהמ"ש המחוזי בת"א - כב' הש' מ. אלטוביה:
♦ עיון בדו"חות המערערת מגלה, כי אכן המערערת לא הזכירה, שהחל משנת 99 אין היא מוכרת מקררים אלא לתדיראן סחר, מידע זה נודע למשיב רק לאחר חתימת ההסכם. יש להניח, כי לו היה יודע עובדות אלו עובר לחתימה על ההסכם הייתה עולה שאלת מחירי ההעברה כבר בשלב השומתי. לא הוצגה תשתית ראייתית לכך שניתן היה לגלות זאת בביקורת המקורית שנערכה.
♦ אין חולק, כי ס' 147 לפק' חולש אף על שומה שהוצאה בהתבסס על הסכם שומה. האם יכול המשיב להגדיל שומה בהסכם במובן זה שההסכם יישאר על כנו, לטענתו משום שהוא דן בנושאים אחרים ושונים, וכי תוגדל השומה בשל סוגיה אחרת? לכאורה, מקום שנפתחת שומה בהסכם מכוח ס' 147 לפק', הרי שההבנות שהיוו את בסיס ההסכם אינן עוד כאלה. משכך, לא נוצר מפגש רצונות של ממש בין הצדדים למשל לאור גילויין של עובדות בידי מי מהצדדים, אשר לו היו ידועות עובר לכריתת ההסכם, לא היה נכון הצד המתקשר, להתקשר בהסכם. האם ניתן בשיטת העיפרון הכחול לבטל רק חלק מן ההסכם או להוסיף על השומה שיצאה בעקבותיו כבמקרה זה? לשון הס' מאפשרת לנהוג בשני האופנים. אולם על הסכם שומה, כשמו כן הוא, יחול גם דין החוזים. השיקולים לבחינת הסוגיה יהיו רמת הגילוי ותום הלב של מי מהצדדים מול היכולת לקיים את הסכם השומה בחלקו כמו גם עמידה על קיום ההסכם או זכות מכוחו בתום לב. נישום שהיה ער לקיומו של מידע ולא הציגו למשיב במכוון, תשמר למשיב הזכות להחליט באם הוא מותיר חלק מן ההסכם על כנו אם לאו. לעומת זאת, גילויה של עובדה שנעלמה מעיני שני הצדדים, או טעות משפטית שנפלה, פתיחת השומה שבהסכם תותיר בידי הנישום את האפשרות לבחור בין ביטול ההסכם כולו ודיון מחודש במכלול הסוגיות או דיון המוגבל רק בנושא שבשלו נפתחת השומה מכוח ס' 147 לפק'.
♦ נותרת השלכת הקביעה במישור דיני החוזים. המערערת טוענת, כי לו הייתה יודעת במועד חתימת ההסכם, כי בדעת המשיב ליחס לה רווחים ממכירות מקררים, לא הייתה מתקשרת בהסכם השומה. המשיב לא טען, כי המערערת הטעתה אותו. כל שאומר המשיב הוא, כי לא ניתן היה ללמוד מתוך הדו"חות של המערערת, כי מדובר במכירות בלעדיות של המקררים לתדיראן סחר. מכיוון שאין טענה, כי המערערת נהגה שלא בתום לב, ולגופם של הצווים היא טוענת, כי הכל נעשה מטעמים כלכליים של ממש, לכאורה, עמדת המשיב הפתיעה אותה. מקובלת עמדת המבקשת, כי הסכם השומה היה מעוצב אחרת, אם בכלל היה נכרת, לו הייתה יודעת המבקשת, כי עתידה היא להתדיין בשאלת מחירי ההעברה והמלאכותיות.
♦ משכך היה מקום קודם לקביעה, לאפשר למערערת, לטעון ולהציג את מלא סל טענותיה בקשר עם מכלול הנושאים המתייחסים להסכם, ובהמשך לכך לקבוע את הצו, אך בכל מקרה טעותו של המשיב, שלא עשה כן, אינה מאיינת את הצו. פתיחת הסכם השומה בכללותו אמור להשיב את הצדדים ואת הליכי השומה למצבם ערב חתימת ההסכם, אולם בשלב של הליך שומתי המתחייב מהוראות ס' 147 לפק'. ביטול השומה שמכוח ההסכם עתה, יכול ויביא להותרת הצו בקשר עם טענת המלאכותיות על כנו בעוד שכל שאר הסוגיות שהוסדרו בהסכם, למעשה תתקבלנה השגות המערערת בשל אי יכולת המשיב להוציא צווים לא מכוח ס' 152 לפק' ולא מכוח ס' 147 לפק'. תוצאה זו אינה ראויה. היה על המשיב לקבוע צווים במכלול הנושאים שנדונו בהסכם השומה. עם זאת, שגיאה זו אינה מאיינת את הצו ואינה בהכרח מותירה את מי מהצדדים בפני שוקת שבורה. על מנת להגיע אל שומת האמת ולאפשר לצדדים בשל פתיחת השומה, להגיע למקום בו עמדו ערב הקביעה תוך ראית הסכם השומה כבטל, זהו המקום בו על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו כקבוע בתקנה 11 לתקנות בית המשפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), ולהחזיר את הדיון למשיב לשם קביעת שומה "חדשה".
התוצאה:
♦ הדיון מושב אל המשיב למצב בו היו הצדדים בעת ההחלטה לפתוח את השומה מכוח ס' 147, תוך שתינתן למערערת האפשרות לטעון מלא טענותיה בהעדר הסכם שומה.
ניתן ביום: 24.12.07.