♦ בסעיף 135 לפקודת מס הכנסה (להלן-הפקודה) נתונה לפקיד השומה הסמכות לדרוש ידיעות מאדם: "כדי להגיע לידיעה מלאה בדבר הכנסתו של אדם- רשאי פקיד השומה לדרוש ממנו בהודעה בכתב למסור לו –כל דו"ח... מסמך וכיו"ב" מקנה לפקיד השומה את הסמכות לדרוש מאדם לרבות בן/בת זוגו וילדיהם, כמעט כל מסמך ו/או דו"ח אשר לדידו של פקיד השומה המסמך ו/או הדו"ח המבוקש יש בו כדי להוסיף ולתרום בבירור הכנסתו של אדם.
♦ מטרת הסעיף ברורה היא, על מנת שפקיד השומה יוכל להגיע בבירור לידי שומת מס אמת בהחלט נחוץ זה האחרון לסמכות בחוק המאפשרת לו לדרוש את המסמכים הרלוונטיים, וכידוע "כל האמצעים כשרים"... אולם אין בשאלתי לדעת אם אכן כל האמצעים כשרים? אלא, עד כמה זמן אחורה יכול פקיד השומה ללכת ולעשות שימוש בסמכות המוקנית לו מכוח סעיף 135? או במלים אחרות האם גם לסעיף דרקוני זה ישנו שעון חול לצד ציר זמן ההתיישנות אשר בקצהו השני של ציר הזמן, שעה שפקיד השומה עושה צעדיו אחורה בזמן, נמצא אותו התמרור המורה כי פגה תוקפה של הסמכות האמורה? לדוגמה נניח ואדם אשר מכוח סעיף 134ב לפקודה, והתקנות המותקנות מכוח הסעיף האמור, היה פטור מלהגיש דוח שנתי למס הכנסה, בתום כל שנת מס וזאת בשל היותו שכיר (להוציא בעל שליטה) ובחלוף הזמן "זוכה" זה האחרון לדרישה בכתב מפקיד השומה להגשת דוחות שנתיים עבור מספר שנות מס אחורנית, על פניו נראה כי לפקיד השומה סמכות מלאה, לא מוגבלת בזמן, לדרוש את אשר הוא רוצה, האומנם? זהו המצב הרצוי?
ומנגד, כאשר אדם רוצה לממש את זכותו להגשת דוחות להחזרי מס הכנסה ששולמו ביתר, בין בדרך של ניכוי בין בדרך אחרת, זכותו של האדם הוגבלה עד לשש שנות מס אחורנית וזאת לפי סעיף 160 לפקודת מס הכנסה (להלן-הפקודה), ואילו הזכות/הסמכות המקבילה המוקנית לפקיד השומה לדרוש מאדם הגשת דוחות לפי סעיף 135 לא הוגבלה כלל.
♦ ולכן, כאשר המחוקק החליט על הגבלת הזכות להגשת דוחות להחזר מס לשש שנות מס אחורנית ותו לא, ור' לעניין זה גם בפסק דין ע"א 2738/98 נציבות מס הכנסה-משרד האוצר-מדינת ישראל נגד דניאל שחר פ"ד נו(2)297 שואל ומשיב כב' בית המשפט העליון:
"האם פרק הזמן הקבוע בסעיף 160 לפקודת מס הכנסה: ניתן להגיש דוחות להחזרי מס עד שש שנות מס אחורנית, הינו פרק הזמן הסופי או ניתן להגיש תביעה להחזר מס גם מעבר לפרק הזמן האמור? (הציטוט לא במקור); משיב בית המשפט: "בשאלה זו לא נהסס לומר כי אכן הוא הדין, ולא נוכל לקבל את טיעון הנישומים ולפיה זכותם לקבל החזר של מס יתר, אותו שלמו בעבר, אינה מוגבלת במועד קצוב לעבר. סעיף 160 הורה אותנו כי זכאי הוא הנישום לקבל החזר מס ששילם ביתר אך בגין שש שנים לאחור, ונישומים שלפנינו חייבים לספק עצמם במסגרת מועד זו." והחלטה מגבילה כאמור, בעניין סמכותו של פקיד השומה לדרוש מאדם דוחות-טרם נקבעה, יצר המחוקק, במתכוון או שלא במתכוון, חוסר שוויון בעליל בין האזרח הקטן המנוע היום, מכוח החוק והפסיקה, לדוגמה לאחר 8 שנים לכשהבין כי בטעות לא ניצל את סה"כ נקודות הזיכוי מגיעות לו, להגיש דוח להחזר מס עבור שנת המס 2002, ומנגד אין כל מניעה שפקיד השומה באמצעות מכתב דרישה ידרוש מאותו אדם דוח על הכנסותיו בשנת המס 2002, וזאת מבלי שסמכות זאת תוגבל לפרק זמן כלשהו.
♦ לכאורה, לפי לשון החוק, נראה, כי סמכותו של פקיד השומה לדרוש מאדם הגשת דוחות בגין שנים עברו עומדת לו לעולם ואין לו לנישום לחפש אחר מועד בו הסמכות של פקיד השומה לדרוש ממנו דוחות הגיעה לקיצה, לאחר פרק זמן כזה או אחר, משום שמועד כזה טרם נקבע או נתחם.
חשוב לציין, כי במקרים בהם רצה המחוקק לתחום את סמכותו ו/או את סמכות הנישומים לפרק זמן מוגבל כזה או אחר לאורך ציר הזמן ההתיישנות, עשה המחוקק את מלאכתו נאמנה כדוגמת סעיף 145 לפקודה, סעיף 152, סעיף 160 וכיו"ב.
♦ יש להזכיר כי, לעיקרון השוויון מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו חשיבות רבה הן מבחינה ערכית והן מבחינה חוקתית המהווה עיקרון מרכזי בשיטת המשפט הישראלית.עיקרון השוויון הוא הבסיס לכל שיטת משפט ומשטר דמוקרטית-ליברלית, ולכן, על המחוקק לתת את הדעת בהקשר לחוסר השוויון המוסבר לעיל בין סמכותו של פקיד השומה לדרוש דוחות רטרואקטיביים מנישומיו ללא מגבלה של זמן אל מול הזכות של הנישום להגיש דוחות להחזרי מס במגבלה של זמן עד לשש שנות מס רטרואקטיבית.
♦לאור האמור לעיל, נראה, כי שעה שסוגיית "מהו המועד החוקי האחרון לפי סעיף 135 בו יכול פקיד השומה לעשות שימוש בסמכותו לדרוש ידיעות?" תעמוד למבחן בין כתלי בית המשפט, יצטרך זה האחרון להניח אצבעו על ציר זמן ההתיישנות ולומר: עד כאן יפה סמכותו של פקיד השומה וברת תוקף, ומכאן ואילך קיימת טענת התיישנות.