♦ רקע: רווחים ראויים לחלוקה הם אותם רווחים שנצברו בחברה במשך שנות פעילותה, ואשר המחוקק בחר לייחד להם מנגנון מיסוי מיוחד, בעת מכירת מניות החברה או פירוקה.
בעבר, טרם תיקון 132 לפקודה, היו רווחים אלו זכאים לשיעור מס מוטב של 10%, בדומה לשיעור המס שחל על מרכיב הסכום האינפלציוני ברווח ההון, אשר נצמח עד 31.12.93. לכן, דבק בסכום הרווחים הללו הכינוי "סכום אינפלציוני נוסף", על אף שאין בינם לבין האינפלציה דבר וחצי דבר.
רבות דובר על רצונם של בעלי מניות להנות ולנצל שיעור מס מוטב זה: חיסכון המס היה ברור לכל – משיכת הרווחים הצבורים על ידי בעל המניות בשיעור מס של 10% במקום 25% (על דיבידנד) או מס שולי (על רווח הון ריאלי טרם תיקון 132).
אלא מה? ניצול ההטבה אפשרי רק בעת מכירת מניות החברה או בפירוקה – שני אירועים היוצרים רווח הון ממכירת מניות בידי בעל המניות.
♦ הרפורמה במס: התנאים לקבלת ההטבה, כמו גם מנגנון החישוב המורכב שנקבע בחוק, הביא למחלוקות רבות בין פקידי השומה לנישומים, אשר חלקן הגיעו לפתחו של בית המשפט. מחלוקות אלו, כמו גם הפער המשמעותי בין נתיב מיסוי זה לבין אפשרויות המיסוי האחרות על משיכת רווחי החברה
(דיבידנד/משכורת/רווח הון רגיל), הביאו את המחוקק לתקן את סעיף 94ב' לפקודת מס הכנסה ולקבוע, כי רווחים ראויים לחלוקה יחוייבו במס בשיעור המס שהיה חל עליהם, אילו היו מתקבלים כדיבידנד בסמוך לפני המכירה.
כלומר, אם בעלי המניות בחברה הם יחידים, אשר שיעור המס החל עליהם בעת חלוקת דיבידנד הוא 20% (בעל מניות לא מהותי)/ 25% (בעל מניות מהותי), אלו יהיו שיעורי המס בהם יחוייבו בעת חלוקת הרווחים הראויים לחלוקה. אם בעלת המניות בחברה היא חברה, אשר דיבידנדים שיחולקו לה אינם חייבים במס חברו, הרי גם בעת מימוש הזכאות לרווחים ראויים לחלוקה בגין החברה המוחזקת, לא תתחייב החברה במס.
בכך כיוון המחוקק להשוואת נטל המס בין נתיבי המיסוי השונים, על מנת למנוע קבלת החלטות, המונעות משיקולי מס בלבד.
יחד עם זאת, לא ניתן היה למחוק לגמרי את שרידי הוראות החוק בנוסחו הקודם. לפיכך, הגדיר המחוקק כ"רווחים ראויים לחלוקה" את אלו שנצברו החל מ-1.1.96 והבחין בין אלו שנצברו עד 31.12.2002, אשר שמרו על זכאותם למס בשיעור של 10%, לבין אלו שנצברו לאחר 31.12.2002, אשר כפופים לשיעורי המס, שהיו חלים עליהם אילו היו מתקבלים כדיבידנד לפני המכירה, כאמור לעיל.
♦ המצב כיום: כיום, לאור המתואר לעיל, עדיין ניטשות מחלוקות בין פקיד השומה לנישומים סביב נושא הרווחים הראויים לחלוקה. הסיבות לפירוק החברה, דרך חישוב סכומי הרר"ל, דרישת הטבת המס בשילוב עם סוגיות חשבונאיות כגון רווחי אקויטי - כל אלו נושאים שעדיין מזינים את הויכוחים סביב שולחן הדיונים בין פקידי השומה לנישומים.
אך זהו רק חלק מהתמונה – ככל שחולפות השנים הולכות ומתבררות לנו בעיות נוספות. במנגנון הקיים נחוץ לזכור ולתעד את אותו סכום הזכאי להטבה והביסוס לחישובו, אך כבר היום אנו מוצאים ששיחזור הנתונים או חלקם הינו בעייתי ולעיתים בלתי אפשרי. ספק אם חברות שיפורקו או שמניותיהן יימכרו בעוד שנים, יהנו מההטבה, שכן יתקשו להציג את הסכום המוטב ואת הראיות לקיומו.
♦ מה עושים???
א. כדי להיערך מבעוד מועד לבעיות שהוצגו לעיל, על כל חברה לחשב ולבדוק כבר היום את סכום הרווחים הראויים לחלוקה הזכאי למס בשיעור 10%. את הנתונים לרבות מאזנים תומכים ודרך חישובם של הרר"ל, יש לתעד ולשמור בתיקים הקבועים של החברה ובעלי מניותיה, על מנת שבבוא היום ניתן יהיה לשלוף נתונים אלו ולעשות בהם שימוש.
מיותר לציין, שגם פקידי השומה יתקלו בקשיי אימות ובדיקה לאור חלוף הזמן ואובדן הנתונים.
ב. מעבר לכך, יותר מתמיד הופך להיות רלוונטי רעיון שעלה בזמנו, ושעשוי לשרת את שני צידי המתרס, בבחינת "WIN-WIN", והוא: מתן אפשרות לחלוקת סכום הרר"ל המוטבים ולחיובם במס בשיעור של 10%, גם טרם מכירת המניות/הפירוק.
יתרונות מהלך זה בולטים לשני הצדדים:
לאוצר המדינה - זהו מקור תקציבי נוסף וכל כך נחוץ.
לנישומים - ניצול זכותם הקניינית להטבת מס.
ברור, כי מהלך זה ייתר את הצורך במתן מענה לבעיות התיעוד והזיכרון, ויצמצם את המחלוקות,
לטובת שני הצדדים.
♦ סיכום: ראוי, כי כולנו ניערך להתמודד עם הקשיים שהועלו לעיל באמצעות תיעוד חכם, הצופה את פני הבאות.
יחד עם זאת, ראוי כי רשות המסים תבחן את האפשרות לעשות את הדבר הראוי בעניינם של רווחים ראויים לחלוקה והוא - לאפשר חלוקתם המיידית באמצעות חקיקה או הוראות מנהליות מתאימות.