♦ בתאריך 25.12.05 הגישה המערערת תצהיר בגדר ראיות המערערת, הגם שהמצהיר לא נחקר על ידי המשיבה וגרסתו אינה חלק מחומר החקירה, שנערך על ידי המשיבה בעניינה של המערערת.
בתאריך 10.7.07 הודיע בא כוחה של המערערת, כי המצהיר נפטר.
למרות זאת, עותרת המערערת להתיר את הצגתו של תצהיר המנוח כראיה מטעמה.
המשיבה טוענה, כי התצהיר, כמות שהוא, אינו קביל כראיה, שכן, אין הוא עומד בתנאים המחריגים אותו מעדות שמיעה.
ביהמ"ש המחוזי בב"ש – כב' הש' ו. מרוז:
♦ סוגיית קבילותו של תצהיר, אשר מצהירו נפטר – נדונה בפסיקה, שכן המחוקק לא התייחס לסוגייה זו בחוק או בתקנות.
♦ כאשר מדובר בעד, אשר התייצב לחקירה ראשית ברם נפטר טרם חקירתו הנגדית – עדותו תהא קבילה, שכן היה סיפק בידי בית המשפט להתרשם מהעד, במהלך חקירתו הראשית.
♦ בחינת העובדות תיעשה בהתאם לתוכנו של התצהיר – היה וזה מנוגד לעניינו של המנוח – ניתן לקבלו כראיה, שכן ברי, כי אין אדם מוסר דברי כזב – אם אלו נוגדים את עניינו. לפיכך, תצהיר של אדם שנפטר, יהא קביל כראיה, אם תוכנו נוגד את אינטרס המצהיר ולמצהיר היתה ידיעה אישית על העובדות הנכללות בו.
♦ ביהמ"ש קבע, כי מדובר בתצהיר כללי, הנעדר פירוט, באשר למועדים או שמות פרויקטים מדויקים, בהם התבצעו העבודות של המערערת. ברי אפוא, כי התצהיר אינו עומד במבחנים המחריגים אותו מעדות שמיעה. נוכח תוכנו הכללי והמעורפל, אף אין לייחס לו משקל, בהעדר אפשרות להעמידו במבחן החקירה הנגדית. בנסיבות אלו, התצהיר אינו קביל כראייה. אין הוא עומד במבחני הקבילות וממילא, משקלו אפסי.
תוצאה:
♦ הבקשה להציג את תצהירו של המנוח כראיה – נדחתה.
ניתן ביום 17.09.07
ב"כ המערערת: עו"ד י. בורובסקי.
ב"כ המשיבה: עו"ד ע. סירוטה.