♦ נהרות של דיו נשפכו בכדי לפרט את היבטי המיסוי בעניין הקצאת מניות לעובדים, בין אם לפני תיקון 132 ובין אם לאחריו. ברם, לא מצאנו שום חיבור הדן במקרה שהעובד קיבל מניות בחברה בה הוא מועסק ובגין מניות אלו הוא קיבל דיבידנד שהחברה חילקה לבעלי מניותיה. הדיבידנד מתקבל בידי העובד היות והוא נחשב משקיע לכל דבר ועניין, תקופת החסימה עד למימוש המניות לא מונעת מבעלי המניות קבלת דיבידנד.
במקרה זה יטען הטוען, כי העובד יחויב במס על הדיבידנד שחולק כהכנסת עבודה שכן הוא במשקפי רשות המסים אינו בעל מניות, מאידך גיסה ניתן לומר שהעובד הינו בעל מניות והדיבידנד ניתן לו בהיותו בעל מניות ולא כעובד.
♦ בטרם נקבל החלטה, איך לחייב את הדיבידנד המתקבל על מניות שהוקצאו לעובדים, יש לפרוס את מכלול הנימוקים המשפטיים בגין בעיה משפטית זו. הנימוקים הינם כדלקמן:
א. סעיף 104ח(ג)(2) לפקודה קובע שהתמורה ממכירת המניות המוחלפות יהיה "בתוספת התמורה הנוספת המתואמת וסכומי הדיבידנד שחולקו בשל המניות המוקצות...". כלומר יש להוסיף למחיר המניה את הדיבידנדים שהתקבלו בגינה בתקופה שבין מועד ההחלפה לבין יום המכירה. כעולה מדברי ההסבר (ר' הצעות חוק 2830, י"ד בכסלו התש"ס, 23.11.1999): "לתמורה במכירת המניות המוקצות יתווספו דיבידנדים שחולקו בשל אותן מניות במהלך תקופת הדחייה. (שיעור המס על דיבידנד נמוך משיעור המס על רווח הון, וחלוקתו מפחיתה את רווח ההון)". כלומר, המחוקק היה ער לעובדה שאפשר להפחית את נטל המס, ע"י חלוקת דיבידנד, שחייב בשיעור מס נמוך יותר, ובכך להפחית את שווי המניה שמכרתה חייבת בשיעור מס גבוה יותר, ולכן כאשר חפץ המחוקק להוסיף את הדיבידנד לתמורה ממכירת המניה קבע זאת במפורש.
ב. סעיף 94ג' לפקודה קובע בצורה מפורשת ש"בעת מכירת מניה על ידי חבר בני אדם, יופחת מסכום הפסד ההון בשל מכירת המניה סכום דיבידנד שקיבל חבר בני האדם בשל המניה במשך 24 החודשים שקדמו למכירה אך לא יותר מסכום ההפסד". כעולה מדברי ההסבר (ר' הצ"ח 3156, כ"ח בתמוז התשס"ב 8.7.02. עמוד 797), הדבר נועד בכדי למנוע יצירת הפסדים מלאכותיים. צא ולמד, כי אם חולק דיבידנד לפני מכירת המניה לא ייתווסף הדיבידנד שחולק לתמורה מהמניה, גם אם שיעור המס על הדיבידנד הינו נמוך משמעותית מרווח ההון ממכירת המניה, ורק אם חלוקת הדיבידנד תגרום להפסד הון, אזי יוקטן הפסד ההון בגובה הדיבידנד שחולק.
ג. בתי המשפט מאמצים את כללי החשבונאות, מתוך תפיסה, כי כללי החשבונאות מייצגים בצורה הטובה ביותר את העסקה הכלכלית. לפי מיטב ידיעתנו, כללי החשבונאות מסווגים הכנסות מדיבידנד כהכנסות מימון ומכירת המניות מסווגת כרווח הון. כלומר, גם כללי החשבונאות לא מוסיפים את התמורה מקבלת הדיבידנד לרווח ממכירת המניות נשוא הדיבידנד.
ד. כלל 6 לכללי מס הכנסה (הקלות מס בהקצאת מניות לעובדים), התשס"ג-2003 (להלן: "הכללים") קובע, כי לא תאושר תכנית להקצאת מניות באמצעות נאמן ולא יראו אותה כמאושרת, אם בתנאי ההקצאה לא נקבעה הוראה ולפיה יופקדו בידי הנאמן עד לתום התקופה כל הזכויות המוקנות מכוח המניות שהוקצו, ויחול עליהן אותו מסלול מיסוי. לפיכך, ניתן לטעון, לכאורה, כי גם הדיבידנד שמוקנה לכוח המניות יופקד בידי נאמן ויחולו עליו אותו מסלול מיסוי החל על המניה. לומר, יש לחייב את הדיבידנד בשיעור המס החל על המניות שמהן הוא נובע.
לדידנו אין הדיבר "זכויות מכוח המניות שהוקצו" מכוון לדיבידנד, אלא לזכויות אחרות המוקנות מכוח מניות כגון מניות הטבה וכו', שאם לא תאמר כן, יצא שהחוק מפלה לרעה עובד הנמצא במסלול שכולל תוכנית הקצאה, שכן הוא חייב לכלול את תמורת הדיבידנד כתמורה מהמניות ואילו עובד שלא במסלול עם תוכנית הקצאה לא יחול עליו כלל 6 כאמור. קרי לא יצרף את התמורה מהדיבידנד לרווח ממכירת המניות.
ה. בדרך כלל מחזיק העובד בשיעור אחזקה נמוך מאוד בחברה ולכן אין הוא יכול לקבוע את עיתוי חלוקת הדיבידנד (שנשלט ע"י בעלי המניות המהותיים בחברה). לפיכך, חלוקת דיבידנד בתקופה שבין ההנפקה למימוש נכפתה עליו ואינה פרי תכנונו.
♦ לאור כל האמור לעיל, ניתן לומר, שהדיבידנד אינו חלק מתמורת מניות שהוקצו לעובד, אלא יש לראות בדיבידנד המחולק, כזכות המוקנית לבעל מניה מכוח היותו בעל מניה, חרף העובדה שבמשקפי רשות המסים העובד הפוך להיות בעלים רק בתום תקופת החסימה, ולא מכוח עבודתו בחברה.
כמו כן, הטענה שיש לייחס את תמורת הדיבידנד למניות העובד הינה רלוונטית רק למסלול נאמן (רק במסלול זה העובד מתבקש להמתין תקופת חסימה עד למימוש). ברם, טענה זו תפלה לרעה עובד שבמסלול נאמן לבין עובד שאינו במסלול נאמן, שכן האחרון אינו צריך להמתין תקופה כלשהי והינו נחשב, במשקפי רשות המסים כמשקיע מלכתחילה, כמו כן, כמוזכר בסעיף ד' לעיל, כלל 6 אינו חל לגביו, שכן בהקצאה במסלול ללא נאמן, לא צריך לאשר את תוכנית ההקצאה. לכן לא יכולה לעלות שום טענה בדבר ייחוס התמורה מדיבידנד לשווי המניות של העובד, כאשר עסקינן במסלול ללא נאמן.