♦שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים (להלן: "ביהמ"ש קמא ") מיום 26.7.05, בגדרו הורה ביהמ"ש להחזיר לשלב ההשגה את השומה שהושתה על המערער. המערער עסק במסחר בצמיגים ובמוצרים נלווים. בעקבות ביקורת שנערכה בעסקו של המערער נפסלו ספריו ע"י המשיב מכוח סמכותו לפי סעיף 77(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). המשיב הוציא למערער שומה לפי מיטב השפיטה, ולפיה חוייב במס עסקאות בסך 141,876 ש"ח ובקנס בגין ניהול ספרים שלא כדין בסך של 53,332 ש"ח, ועל כך נסב הערעור שהגיש המערער לבית משפט קמא. בית משפט קמא עמד בפסק דינו על הנסיבות המיוחדות שנוצרו עקב השריפה שפרצה בעסקו של המערער ביום 1.12.2003, ואשר בגינה התקשה המערער לשחזר את הספרים. אולם ספרי החשבוניות שלא היו במחסני העסק לא ניזוקו, ונתברר, כי סדרה של כ-70 חשבוניות שהוצאו ע"י המערער, בסכום כולל של 596,344 ש"ח, לא הונפקו כהלכה. זאת, מאחר שבחשבוניות אלה נעשתה הפניה לקבוצה של תעודות משלוח במהלך תקופה מסוימת, מבלי לפרט את המספרים של תעודות המשלוח, את התאריך ואת מספר
הצמיגים בכל תעודת משלוח. משכך, קבע בימ"ש קמא, כי החשבוניות נערכו בניגוד לתקנה 9א להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות),
התשל"ג-1973 (להלן: "ההוראות"),"אין בידי לקבוע, כי היה על המשיב להישען על ספרי המערער, ולהימנע משומה על פי מיטב השפיטה". למרות קביעה זאת, הגיע בימ"ש קמא למסקנה, כי אין לפסול את הספרים, מאחר שנימוקי פסילת הספרים לא התייחסו לרישום בחשבוניות.
♦ בימ"ש קמא עמד בפסק הדין על כך שהמשיב גילה גישה נוקשה כלפי המערער מבלי להתחשב בשריפה שפקדה את עסקו, וכי ניתן וראוי היה לצמצם את הפער בין הנתון של 7,069 צמיגים שנמכרו לשיטת המשיב במהלך שנת 2003, לבין הנתון של 3,133 צמיגים שנמכרו עפ"י נתוני החשבוניות (פער של 3,936 צמיגים). זאת, מהנימוקים הבאים: 1. המשיב התעלם לחלוטין מהחשבוניות שנערכו שלא כדין, והתייחס אליהן כאל אפס צמיגים שנמכרו, למרות שהסכום הכולל של אותן חשבוניות עומד על מאות אלפי שקלים ולמרות שעל פי חוות דעת חשבונאית מטעם המערער, ניתן "לחלץ" מתעודות המשלוח אליהן הפנו החשבוניות 1,273 צמיגים שנמכרו. 2. ראוי היה להתחשב גם בכך שהשריפה כילתה 767 צמיגים עוד לפני שהושלמה ספירת המלאי שהחלה ביום 30.11.2003. 3. ראוי היה להתחשב בהחזר צמיגים מלקוחות בטענה, כי המדובר בצמיגים פגומים. לאור זאת מצא בימ"ש קמא, כי יש לבטל את פסילת הספרים, את הקנס ואת שומת העסקאות, ולהחזיר את השומה לבחינה מחדש, בכפוף להנחיות שניתנו בפסק הדין לגבי הקטנת הפער בין מספר הצמיגים שנמכרו למול הצמיגים המדווחים על תוצאה זו הלינו שני הצדדים. לטענת המערער, בנסיבות המקרה ראוי היה לקבל את הערעור בשלמותו, לאחר שהוכח, כי המשיב הוציא שומה שאינה הוגנת ונהג "באטימות", כדברי בימ"ש קמא. מנגד, הלין המשיב על ביטול פסילת ספרי החשבונות של המשיב למרות שנמצא, כי הספרים לא נוהלו עפ"י ההוראות. לשיטת המשיב, אף אין מקום להחזיר הדיון בהשגה באשר שומת העסקאות שנערכה למשיב עומדת על רגליה ללא קשר לנימוקים שעמדו ביסוד פסילת ספרי החשבונות.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים – בפני כב' הש' מ. נאור, כב' הש' ע. פוגלמן, כב' הש' י. עמית:
♦ ביהמ"ש העליון קבע, כי בימ"ש קמא נתפס לטעות בכך שביטל את פסילת הספרים מן הטעם שנימוקי הפסילה לא התייחסו לרישום בחשבוניות. בהודעה למערער על הטלת קנס בגין אי ניהול ספרים כדין נאמר במפורש, כי "בבדיקת וספירת הצמיגים שנמכרו נמצאו חשבוניות מס לא מפורטות אשר בהם נרשם מ-עד תעודת משלוח. על אף שנדרשת לא הומצאו תעודות המשלוח...". משנקבע אפוא, כי המערער לא ניהל את ספריו כדין עפ"י ההוראות, כפי שאכן עולה מהחשבוניות חסרות הפרטים, ביהמ"ש העליון סבר, כי יש לקבל את ערעורו של המשיב בנקודה זו, ולהותיר את פסילת הספרים על כנה. אולם, לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה בעקבות שריפת עסקו של המערער, ולפנים משורת הדין, ביהמ"ש העליון הורה על ביטול הקנס שהושת על המערער.
התוצאה האופרטיבית היא, כי פסק דינו של בימ"ש קמא יישאר על כנו,והתיק יחזור לשלב ההשגה. למעט הנושא של פסילת הספרים,אשר ביהמ"ש העליון פסל. כל הקביעות בפסק דינו של בימ"ש קמא לגבי מספר הצמיגים שיש לקחת בחשבון ע"מ להקטין את הפער בין הצמיגים המדווחים לצמיגים הלא מדווחים, ישארו על כנם.
התוצאה:
♦הערעור של המערער נדחה
הערעור של המשיב התקבל חלקית
ניתן ביום 31.10.2011
ב"כ המערער: עו"ד דוד קמחין, עו"ד אבי גורמן
ב"כ המשיב: עו"ד קמיל עטילה