♦ מדובר בערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון), שדחה את טענות המערער בערעור על שומות מס שהוצאו לו לשנים 2003-2004, ועל פסילת ספריו. למערער ארבעה מקורות הכנסה – הכנסות ממונית, הכנסות כימאי, הכנסות בגין השכרת יחידות דיור הצמודות לדירתו באילת, והכנסות מהשכרת דירת נופש. חוד החנית של הערעור מופנה נגד החלטת המשיב מיום 25.11.2007 לפסול את פנקסיו של המערער לגבי הכנסותיו מהפעלת מונית וזאת בשל חסר משמעותי בסרטי קופה.
♦ טענתו המרכזית של המערער היא, כי הסרטים היומיים של הקופה הרושמת של המונית, לשנות המס שבמחלוקת, הובאו על ידו בספטמבר 2005 למי שעבד אז במס הכנסה כמפקח. המפקח החזיר לו,לטענתו, את סרטי הקופה כעבור חודש, בלא שמצא בהם כל חוסר. עוד טען המערער, כי ביום 22.1.2006 ערכו חוקרי מס הכנסה חיפוש בביתו ונטלו שוב את
סרטי הקופה ובהמשך, לדבריו לאחר כחודש, הועברו למשרדי המשיב. לטענת המערער, עניין זה – דהיינו, החסר בסרטי הקופה שהביא לפסילת ספריו בעניין המונית ולשומה לפי מיטב השפיטה, לא נבדק בפסק הדין שבערעור. המערער מסתמך על תצהיר שניתן על ידי המפקח. המפקח הצהיר, כי קיבל מהמערער, עת שעבד במס הכנסה, את כל סרטי הקופה היומית של המונית, ולא היה כל חוסר בסרטי הקופה. עוד מסר המפקח בתצהירו, כי סביר להניח שלו היה חוסר בסרטי קופה הוא היה פוסל את ספריו של המערער. לכאורה תצהירו של המפקח תומך בטענות המערער.
♦ ביהמ"ש המחוזי, לא קיבל את עדותו של המפקח. ביהמ"ש הצביע על כך, כי בחקירתו הנגדית של המפקח הוצג לו שידור שנעשה ממחשב מס הכנסה והוא אישר, כי החומר שודר על ידו למחשב כהכנסה מספרים לא קבילים. ביהמ"ש ציין , כי משעומת המפקח עם סתירה זו – השיב, כי בפעולתו זו ביקש בין היתר, לשריין נתיב פעולה למשיב בשלב ב' של השומה. ביהמ"ש דחה הסבר (תמוה) זה. עוד ציין ביהמ"ש שהמפקח גם אישר בעדותו, כי לא בדק את התכולה החשבונאית שנמסרה לו ולא ערך רישום של החומר שנמסר לו. המפקח אף אישר שהיה נוהל לפיו אין מחזירים ספרים לנישום בעיצומו של הליך שומתי.
♦ ביהמ"ש הזכיר עוד בעניין זה של סרטי הקופה החסרים, כי עולה ממסמכי החיפוש שנערך בדירת המערער שסרטי הקופה כלל לא נתפסו, זאת בניגוד לטענת המערער. עוד הוסיף ביהמ"ש והזכיר דרישות חוזרות ונשנות של המשיב למערער בכתובים להמציא את סרטי הקופה שברשותו, דרישות שלא נענו ואת העובדה שלאחר הגשת הערעור לביהמ"ש הומצאו במאי ,2008 חלק מסרטי הקופה החסרים. אותו חלק שהומצא – לא תמך בגרסת המערער.
ביהמ"ש העליון – כב' הש' מ. נאור, י. דנציגר, י. עמית :
♦ לדעתו של ביהמ"ש, אין ממש בתרעומתו של המערער על כך שביהמ"ש המחוזי לא נכנס לעובי הקורה ולא בחן את טענותיו בעניין פסילת ספריו, על ההכנסות ממונית. ביהמ"ש המחוזי בחן את הראיות, אלא שלא קיבל את גרסת המערער לגבי ההסבר לחסר בסרטי הקופה. מדובר בממצא שבעובדה, שאין מקום להתערב בו .
♦ ביהמ"ש קבע, כי גם לגבי פסילת הספרים בעניין שאר ההכנסות, מתבקשת המסקנה הבלתי נמנעת, כי המערער לא הקפיד על ניהול תקין של ספריו ולא תעד תשלומים "עד כי לא ניתן כלל לעקוב אחרי הנעשה בעסקיו". כפי שציין ביהמ"ש, המערער הודה בחקירתו ב"בלגן" בספריו ואף טען, כי אם היה מנהל ספרים כמו שנדרש ממנו – לא היה לו זמן לעבוד. ביהמ"ש התרשם, כי מכל כיוון שנסתכל על הדברים אין מקום להתערבות בהחלטת ביהמ"ש המחוזי, שנמנע מלהתערב בכך שהשומה נעשתה לפי מיטב השפיטה, לאחר פסילת ספריו של המערער. לגבי שאר מקורות ההכנסה, לא העלה המערער טענות של ממש בעניין אופן ניהול ספריו. ביהמ"ש ציין, כי לגבי ההכנסה מהמונית המשיב ביסס את השומה על אומדנים שונים ועל המידע החלקי שעלה מסרטי הקופה. המידע החלקי, אפשר למשיב לקבוע את הקילומטראז' שעברה המונית של המערער. המשיב אף הסתמך על תעריפי הנסיעה של משרד התחבורה למונית באילת. בכל אלה לא מצא ביהמ"ש כל פסול, מה עוד שכפי שציין ביהמ"ש המחוזי, המערער לא המציא ראיות מטעמו שאפשרו לבסס קביעה אחרת. גם לגבי רכיבי ההכנסה הנוספים, עמד ביהמ"ש המחוזי על כך שגרסת המערער, "עברה שינויים ותהפוכות" וכי ממילא המערער לא הניח תשתית ראייתית לטענותיו. גם בכך אין מקום להתערבותנו.
♦ עם זאת, סבור ביהמ"ש ובהסכמת המשיב, שיש להתיר ניכוי הוצאות דלק נוספות, לאור הגדלת ההכנסות. בנוסף, יש לאפשר ניכוי הוצאות של 15% ממחזור ההכנסות שנקבע למערער, בגין השכרת יחידות הדיור ויחידת הנופש.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה ברובו.
ניתן ביום 7.3.2011
ב"כ המערער : עוה"ד שמעון ביטון
ב"כ המשיב : עוה"ד ציפי קוינט – שילוני