הכנסות מעסק או הכנסות מתרומות

♦ המשיב הוציא את הצו לאחר שהגיע למסקנה, כי המערער לא כלל בהכנסותיו המוצהרות הכנסות מעסק או משלח יד החייבות במס מכח סעיף 2 (1) לפקודה שהן: הכנסות בגין מכירת ספרים בארץ ובחו"ל, והכנסות ממתן שירותי דת וייעוץ בארץ ובחו"ל. המערער הינו רב שנרשם במע"מ כיועץ חינוכי, וככזה גם פרסם עצמו כיועץ חינוכי ועושה שלום בית, בדפי זהב ובמדריך החרדי. מעבר לפעילותו כרב, המערער כתב כ-12 ספרים הנמכרים בארץ ובחו"ל (אחד מהם הוא "שכנים אהובים" "Beloved Neighbors"). על פי ההסכם עם הוצאת פלדהיים, המערער מקבל 40 אחוז ממחיר המכירה בניכוי הוצאות.

♦ בחינת חשבון הבנק של המערער גילתה שההפקדות בבנק בשנת 2000 הגיעו ל-580,178 ₪, ובשנת 2001 ל-1,065,301 ₪, בעוד שהוא הצהיר על הכנסה כוללת, חייבת ופטורה, בסך של 85,338 ש"ח ושל 84,527 ₪ בהתאמה.

♦ טענות המערער: לשיטת המערער, ממכירת ספרים ומייעוץ בארץ הוא מקבל סכומים קטנים, ופרנסתו בעיקרה מקבלת תרומות מחו"ל, שבגינן אין הוא חייב לשלם מס. וכפי שאמר המערער עצמו: "לא מכרתי ספרים...התורמים ידעו אף הם שהכספים הניתנים כתרומה אינם בתמורה לספר שקיבלו, כל כוונתם בתרומה לקיים אותי ואת בני משפחתי הנסמכים על שולחני כך שאוכל ללמוד, להתפתח ולהרביץ תורה ברבים לכתוב, להפיץ ספרים, לסייע לזולת ולקהילה... כהבעת הכרה והוקרה לתומכי, וכהוכחה על כי אכן תרומותיהם ותמיכתם בי נשאה פרי, אני משגר להם או נותן להם עותק מכל ספר שאני מחבר בצירוף הקדשה".

♦ טענות המשיב: המשיב הוציא את הצו לאחר שהגיע למסקנה, כי המערער לא כלל בהכנסותיו המוצהרות הכנסות מעסק או משלח יד החייבות במס מכח סעיף 2 (1) לפקודה שהן: הכנסות בגין מכירת ספרים בארץ ובחו"ל, והכנסות ממתן שירותי דת וייעוץ בארץ ובחו"ל. הספרים מוצאים לאור בחברת פלדהיים בע"מ. בנוסף בוסס הצו על הצהרת המערער שהוא מקבל מחו"ל כל שנה 90,000 דולר, ולשיטת המשיב, סכומים אלו יש ליחס לעסקו. עוד מונחת ביסוד הצו הטענה שהמערער חייב לנהל ספרים מכח סעיף 130 לפקודה, אך לא עשה כן.

ביהמ"ש המחוזי בירושלים – כב' השופטת  מרים מזרחי:

 

♦ השאלות שהועמדו הן בעיקרן עובדתיות ולא משפטיות. אין ספק, כי הכנסות ממכירת ספרים וכן הכנסות מייעוץ הינן הכנסות מעסק. אין מחלוקת בין הצדדים גם באשר לדין החל במקרה של הוכחת תרומה, במקרה זה גם המשיב מודה ש"אם זו תרומה – זה לא חייב במס".

♦ למערער נבעה הכנסה מייעוץ חינוכי. לא הגיוני הוא, שאם המערער קיבל כ-100 טלפונים לייעוץ מדי יום, יגיעו אליו לייעוץ רק כ-5 אנשים לאורך השנה. לאור זאת הגיעה כב' השופטת למסקנה, כי ההכנסה מייעוץ חינוכי עלתה לכדי עסק. אין מחלוקת שהמערער לא ניהל ספרים.

♦ קבלת התרומה לוותה במתן הספר. הספר ניתן בראשית המפגש עם התורם כמתנה, ומשמקבלו סרב למתנה, נתן למערער כסף. הקשר בין התרומה והפצת הספרים עבור תמורה הוא ברור. מה גם שלפחות חלק מסכומי התרומה, על פניהם תואמים בשיעוריהם למחיר ספר. סגנון מסירת הספר שתואר דומה יותר לשיטה מתוחכמת למכור ספרים, המאפשרת למקבלם אף להעניק יותר ממחיר המכירה ולמעשה מאלצת אותו לקנותם.

♦ גרסת המערער לא הניחה את הדעת, בין לגבי מקורות הכנסותיו ובין לגבי היקפן. נראה, כי המערער סבור שבאמצעות הצמדת מילת קסם "תרומה" לכל תקבול וייחוסו לחו"ל, יש בידו לגבור על כל המכשולים, וכן סבור הוא, כי די בהדגשת היקף צרכיו כדי לשכנע, כי זכה בתרומות בהיקף הולם. גישה זו שגויה. לא היה בהופעתו הבלתי אמינה בבית המשפט כדי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו, ולא היה בה כדי להצדיק קביעה ששיקול הדעת של המשיב בעת הוצאת הצו היה מוטעה. נטל השכנוע מונח על המערער כבר בשל כך שלא ניהל ספרים.

♦ מטרידה ומנותקת מהמציאות ההתעלמות המוחלטת של פקיד השומה מ'תופעת השנור', שהמערער הציגה כמקור עיקרי לפרנסתו. במגזר שממנו בא המערער אפשרות זו היא נפוצה. אכן לא הובאו ע"י המערער ראיות על כך, מעבר לראיות בדבר התנהלותו. ואולם, תמוה בעיני בית המשפט שפקיד השומה עצמו לא בירר את היקפה של התופעה ולא הכיר בה כלל. בגדר חובתו של פקיד השומה לבסס שומה על פי מיטב השפיטה על כל הנתונים הרלוונטיים לענף שבו מדובר ולהימנע משרירות לב.

♦ בנסיבות אלו, אף כי מן הראוי היה לדחות את הערעור, הורתה השופטת - על יסוד הסכמת המשיב – כי הערעור יתקבל בחלקו והעמידה את חיובו של המערער על 450,000 ש"ח. סכום הנותן ביטוי הוגן לחלקן של ה"תרומות" בהכנסת המערער

♦ הערעור מתקבל בחלקו